אנשים מחפשים סיפור מתאים לחגים, לאירועים, להתכנסויות, למפגשים, לישיבות, למסיבות פרידה, פרישה, חתונות, ימי הולדת, ימי נישואין – הזדמנויות לא חסר. הם רוצים שהסיפור יעזור להם לעשות משהו. רבים קוראים לכך "להעביר את המסר". האמירה הזו אינה מדויקת כי מסר וסיפור אינם זהים (מהו סיפור). אם יש לכם מסר, פשוט אמרו אותו. אם אי אפשר, אז כנראה שלהעביר מסר זה לא מה שאתם רוצים לעשות, אלא משהו אחר: לעורר מחשבה, לפתוח חלון להתבוננות משותפת, לרכך קושי, אולי משהו אחר. במקרים כאלה, באמת מתאים יותר לספר סיפור.

לטובת סיפור מתאים, אנשים מבקשים עזרה. אין לי סיפורים שיושבים תחת כל הכותרות האלה ובכל זאת, אני עוזרת למצוא סיפורים. רק שמה לעשות, זה לוקח זמן ולא תמיד יש לי. אז הנה המתכון:

שלב ראשון – מה אני רוצה לעשות בזה שאספר סיפור מתאים?

השלב הראשון במתכון הוא שאלה, וצריך עליה תשובה לפני שממשיכים לשלב הבא. הנה דוגמה ששמעתי: "אני צריכה סיפור למסיבת פרישה של עובדת ותיקה מאוד. זו סיטואציה לא כל-כך נוחה, קצת עצובה אפילו. אבל מה שאני רוצה לומר לה בעצם זה תודה ולתת לה גם איזה משהו אופטימי להמשך הדרך. שהיא תדע שכל סוף הוא גם התחלה, שנפתחות לה אופציות חדשות ושאנחנו לא מתנתקים לגמרי. אני גם רוצה לומר תודה בצורה לא דביקה. תודה זו מילה קטנה, בדרך כלל אומרים שהיא לא מייצגת כי היא קטנה מדי ומוסיפים עוד כל מני התנצלויות. לא אוהבת את זה. אני רוצה שהסיפור יעזור לה להבין שהתודה שלי עמוקה, ארוכה, ענקית. את רואה? סתם מילים שלא עושות את זה." אם תחזרו ותקראו בתשומת לב, התשובה הזו, כמו רבות אחרות, מורכבת מערבוביה של מה שהיא רוצה לעשות ומה שהיא רוצה לומר. יש כאן כמה מסרים וכמו שהיא מרגישה, הם לא מוצלחים למעמד ולכוונה שלה. כדי להצליח במתכון, אנחנו מחפשים את המעשה. שאלתי אותה את אותה שאלה בחידוד קל:

מה מכל זה הכי חשוב לי לעשות בזה שאספר סיפור? לא לומר – לעשות.

לא קל להפריד את כוונת העשייה מהרצון לומר משהו. כמעט תמיד, כוונת העשייה לא נמצאת בתשובה הראשונה. היא משהו עמוק יותר שעדיין לא נאמר.

במקרה של הדוגמה הנ"ל, אחרי קצת מחשבה וניסיון להרגיש מה היא באמת רוצה לעשות, התשובה הייתה: "אני רוצה לעשות שהאווירה תהיה כנה. שכל הברכות ומכתבי הפרידה והחרוזים לא יישמעו כמו צביעות. אנשים לא מתכוונים לזה, אבל כך זה יוצא במסיבות פרישה. בכלל, החיבור בין המילים מסיבה ופרישה, מוזר. זו מסיבה שמחה אבל יש בה גם חלק עצוב. אז אני רוצה סיפור שאם אני אספר אותו, הוא ישנה קצת את האווירה במסיבה. יצור אווירה שתאפשר לעצור רגע, להבין את המשמעות של המעמד, לקבל את זה שפרישה היא לא רק התחלה אלא גם מאוד סוף. אני צריכה סיפור שיעזור לעורר באנשים תחושה של כנות. שזה בסדר." כוונת העשייה נמצאה. עכשיו אפשר להתחיל לחפש במזווה את המרכיב הבא:

שלב שני – האם אני מכירה סיפור שכשאני קוראת או שומעת אותו, הוא מצליח לעשות לי את מה שאני רוצה לעשות לאחרים?

אלא אם יש לכם סיפור כזה בשליפה, השלב הזה לוקח זמן. בין כשעה חיפוש במאגרי סיפורים זמינים, למספר ימים של חיפושים. אין חובה שהסיפור יהיה קשור בנושא האירוע וגם לא בכוונת העשייה. הוא רק צריך להצליח לעשות לי – המספרת – את מה שאני רוצה לעשות לאחרים. כשאתם מחפשים, אל תשעטו מסיפור לסיפור. אחרי כל סיפור שאתם קוראים, חכו דקה-שתיים ונסו לזהות מה אתם מרגישים.

בדוגמה שאני מגלגלת כאן, היא רצתה סיפור שעוזר לעורר באנשים תחושה של כנות. לא לומר להם להיות כנים, אלא לעורר בהם תחושה של כנות. אז שאלתי אותה אם היא מכירה סיפור כזה, אולי יותר מסיפור אחד, שמעורר בה תחושה של כנות.

בנקודה הזו במתכון, עולה השאלה אם זה שהסיפור מעורר בי תחושה מסוימת, אומר שהוא יעורר תחושה דומה גם באחרים. אם הסיפור מיועד למעגלים הקבועים שלכם – משפחה, חברים, עמיתים וכד' – אין לכם מה להיות מוטרדים מהשאלה הזו. מלבד המשפחה המורחבת שאותה לא בוחרים, רוב האנשים במעגלים שלכם מסונכרנים אליכם במידה זו או אחרת. גם אם הם לא יחושו את אותה תחושה בדיוק, תיווצר תחושה קרובה. החיפוש הוא עניין סובייקטיבי לגמרי והסובייקטיביות במקרה הזה חשובה מאוד. אם הסיפור לא "עושה לכם את זה" הוא לא יעשה יותר מדי לאחרים בזמן שתספרו אותו. לכן, הסירו דאגה.

אחרי שחיפשה ומיינה כמה סיפורים, בחרה הגברת שבדוגמה את הסיפור הבא:

אישה מבוגרת ונכדה הצעיר והמנומש, בילו יום בגן החיות. תור ארוך של ילדים השתרך לפני דוכן של מאפרת, שציירה על פניהם חברבורות של נמר.

"יש לך כל כך הרבה נמשים על הפרצוף, שלא נשאר מקום לצייר חברבורות!" אמרה לנכד ילדה אחרת שעמדה לפניו בתור. הילד השפיל את ראשו, נבוך.

סבתא חשה בכף ידה שמשהו בו השתנה. כרעה ברך לפניו והתבוננה בו. "אני אוהבת את הנמשים שלך. כשהייתי ילדה צעירה מאוד רציתי נמשים", אמרה וליטפה את לחיו באצבעה. "נמשים הם דבר יפהפה!" הילד הרים את הראש, "באמת?"

"ודאי," ענתה הסבתא. "נראה אותך אומר שם של דבר אחד שהוא יפה יותר מנמשים."

הילד חשב לרגע, נעץ מבטו בפניה של סבתא ולחש, "קמטים."

יכול להיות שהסיפור מעורר בכם תחושה שונה מתחושה של כנות. עבורה, זה עובד. כמו שציינתי, איתור הסיפור נעשה באופן סובייקטיבי לגמרי – הוא צריך להצליח לעשות למספר את מה שהוא רוצה לעשות לאנשים שיקשיבו לו – רק לו ורק לאנשים האלה בנסיבות האירוע המסוים.

שלב שלישי – קישור

יש לכם כוונת עשייה, בחרתם סיפור שעושה לכם את מה שאתם רוצים לעשות לאחרים, עכשיו תצטרכו ליצור הקשר עבורו ועבור המאזינים.

נסו לברר מתי באירוע תספרו את הסיפור, מה קורה לפניכם ואחריכם. המידע הזה יכול לספק לכם רעיונות לקישור. קישור טוב לסיפור יכולה להיות הסיבה שבגללה בחרתם את הסיפור המסוים לאירוע המסוים. קישור טוב מהסיפור (בסופו) יכולה להיות בקשה מהמאזינים, או מסר שרציתם למסור אבל הרגשתם שללא הכנה בסיפור, יהיה לא נכון. בכל מקרה, השתדלו מאוד לא לקשר קישורים מובנים מאליהם, ולא לשזור מסר בסוף הסיפור כאילו שהוא חלק ממנו. זה נותן למאזינים תחושה שחיפפתם, או לחילופין שאתם מנסים לדאוג לכך שהם יבינו את מה שאתם רוצים שהם יבינו. אנשים מעדיפים לחשוב לבד. חוץ מזה, יכול להיות שיש הרבה דברים להבין בעקבות הסיפור. כדאי לא לצמצם את כל המחשבות הנהדרות האלה לאחת "נכונה".

שלב רביעי ואחרון – אימון

ספרו את הסיפור לפני האירוע, לאנשים שונים, כמה שיותר פעמים. סביר להניח שתצטרכו להחליף את הקישור וגם לשנות קצת את נוסח הסיפור, שגם זה משהו שלא מזיק להתאמן בו. מיומנות קישור טובה עדיפה על להתחיל סיפור ב"אפרופו דיברנו על נכדים, אז יש לי סיפור על סבתא ונכד לספר לכם." היא גם עוזרת לקשר את אותו סיפור ליותר נסיבות ואירועים. כמו שנאמר בסיפור יהודי ידוע – אם אתה מחפש מקום לקשור בו את הסוס, קח אותו אל הרב שלנו. הוא כבר יודע איך לקשור כל דבר לפרשת השבוע…

כרגיל, practice makes better. בהצלחה!