ההמלצות שתקראו כאן מתאימות למי שרוצים לדעת איך לספר סיפור מדי פעם – בישיבה, פגישה, הרצאה וכד' ורוצים שזה יעבור למאזינים בתור משהו שהיה שווה לשמוע, אולי גם לחשוב עליו. אם אתם ממש רוצים ללמוד לספר סיפורים, הדרך שונה וארוכה בהרבה. גם האימפקט שונה. ולא, אני לא מעבירה קורסים לציבור הרחב. הפוסט הזה הוא שרות לציבור.

שלושה ביקורים בסיפור

עבודה על סיפור נעשית בשלבים. לקרוא אותו פעם-פעמיים, לא יספיק. אם אתם רוצים לדעת איך לספר סיפור, אתם רוצים להכיר את הסיפור מתוך המרכיבים שלו ולבדוק מה הוא מעורר אצלכם. כבר כתבתי בעבר כמה פוסטים על שלבי העבודה, מצרפת את הקישורים ותקציר.

איך עובדים על סיפור | ביקור ראשון – השלב הזה יעזור לכם להפוך את הסיפור לממשי יותר עבורכם. אם אתם מאמינים למה שיוצא לכם מהפה, גם אחרים יאמינו. מדליקים את הדמיון ויוצאים למסע בחומרי הסיפור: מראות, מקומות, דמויות, חפצים שהדמויות מעניקות להם חשיבות, פערים, חושים, תחושות. שימו לב גם למה הם מעלים אצלכם, כולל רגשות ומחשבות. אתם מנסים להכיר את הסיפור בדמיון. לבדוק מדוע ואיך הוא מתחבר אליכם.

איך עובדים על סיפור | ביקור שני – בשלב הזה מנסים לתהות על קנקנן של הדמויות. להכיר אותן לעומק כדי שתוכלו להבין מדוע הן פועלות כך ולא אחרת. אחד הדברים שמנסים לברר בשלב הזה הוא מי מהדמויות היא גיבורת הסיפור, זו שעוברת שינוי. ולא, זה לא קשור בגיבורי-על כמו שאולי שמעתם. יש בפוסט גם כמה תרגילים שכדאי לכם לנסות.

איך עובדים על סיפור | ביקור שלישי, נקודת המבט – כאן אתם מחפשים את נקודת המבט שלכם על הסיפור, את הכיוון ממנו תגיעו לסיפור ותספרו אותו למאזינים. אתם צריכים לדבוק בנקודת המבט הזו לאורך כל הסיפור, לא להחליף משקפיים באמצע. אחרי שאתם יודעים מה נקודת המבט שלכם, התחילו לספר את הסיפור לאחרים. בסוף הפוסט שבקישור יש כמה הנחיות לרפלקציה.

עוד מידע אודות איך לספר סיפור ותרגילים, תמצאו ב טכניקות סטוריטלינג.

איך לספר סיפור – מה לא לעשות

אל תנסו להפיק קול "קסום". יש כאלה שנדמה להם שזה קול מתאים לסיפור סיפורים. אז לא. הקול האותנטי, זה שאנשים רוצים באוזן, מגיע מלהיות בתוך הסיפור ובתוך האירוע הסיפורי: לראות, לחוש, להרגיש, להרגיש, להיות בקשר עם המאזינים, עם נפח החלל, עם כמות האנשים שמקשיבים לכם. אל תתמקדו בלחפש את הקול הנכון. התמקדו בלהיות בתוך הסיפור ובקשר עם המאזינים.

אל תכבירו תיאורים, הערות ביניים ושינויים. לסיפורים יש איזון פנימי. אם אתם נסחפים בתיאורים והערות ביניים אתם עלולים להפר את האיזון ולטרחן את הסיפור. התוצאה – שעמום של המאזין. שימו לב לקשב – אם איבדתם את המאזין סימן שהוא התעייף מרוב שהייתם עסוקים ב"לסלסל" את הסיפור ולהתחכם, במקום להחזיק את קו העלילה.

אל תוסיפו מוסר השכל או מסר. הרבה אנשים אומרים שכדאי לספר סיפור "כדי להעביר מסר". אינכם יכולים לראות אותי כרגע, אבל אני נאנחת אנחה עמוקה. מסר זו מסקנה, סטוריטלינג הוא ההיפך – פותח את המחשבה לשאלות חדשות.

אז יהיה מי שישאל, "ואיך אפשר להיות בטוחים שהמאזין יבין את המסר הנכון?"

אם אתם באמת רוצים את האימפקט של סטוריטלינג, תצטרכו לקבל את העובדה שבסיפור סיפורים אין מסר אחד נכון. עבור מי ששומע את הסיפור יש מסר אחד או שניים או רבים שהם נכונים עבורו ועבורו בלבד. מהם? לא עניינו של מספר הסיפור. כל מאזין שומע בסיפור את המענה לשאלות המעסיקות אותו ביותר באותו רגע. גם אין צורך שיהיה תיאום בין מסר שאתם רואים בסיפור, לבין המסרים שיקלוט הקהל. המסרים שחשובים למי שמספר את הסיפור הופכים את אופן סיפורו לאמין יותר. זו התועלת בלחשוב על מסר לעצמך. מי שמקשיב לך חושב לעצמו, "הוא באמת מאמין בזה, זה חשוב לו". אבל זו עדיין אינה סיבה מספיק טובה כדי שאותו עניין יהיה חשוב גם למאזין. כל אחד ומה שהוא זקוק לו.

מעבר לכך, בכל סיפור יש אפשרות למסרים רבים הנסתרים מעינינו היום. הם יתגלו לנו אם נשמע את אותו סיפור כמה פעמים במהלך תקופות שונות בחיינו. ובכלל, תשתדלו לשים את המילה 'מסר' בצד כשאתם רוצים לספר סיפורים. היא ממש לא קשורה, גם אם מאות 'מומחים לסטוריטלינג' יאמרו אחרת. אגב, גם המילה 'מומחה' לא קשורה לסטוריטלינג.

אז מה אתם עושים אם אינכם מוסרים מסר? אתם מספרים סיפור. המאזין ישמע את מה שהוא צריך. כל מסר אחר לא ייזכר. אם תנסו לכפות מוסר השכל, המאזין עלול להיאטם. אם תתעקשו למסור מסר מסוים הנחשב "נכון" לטעמכם ותעשו כל דבר כדי שהקהל יבחין במסר הזה ויעריך אותו, אתם כבר לא מספרים, אלא מטיפים. להטיף זה סיפור אחר. כדאי לקרוא מה אמרו על זה בני נוער במפגש מעניין על דוגמאות סטוריטלינג.

אני ממליצה לכם לסמוך על הסיפור שיעשה את העבודה ועל המאזין, שיניח לסיפור לחדור אליו בדרך הנוחה לו.

באילו סיפורים כדאי להשתמש

כשאנשים מחפשים סיפור, הם בדרך כלל מחפשים סיפור שישרת איזו פואנטה. טעות. חפשו סיפורים שלוכדים את תשומת הלב שלכם ושתשמחו לחלוק עם אחרים. אם הסיפור מדבר אליכם, הוא ימצא את הקהל שלו וישמש אתכם פעמים רבות.

אמר אחד התלמידים לרבו, "אתה יודע כל -כך הרבה סיפורים. תמיד יש לך סיפור מתאים. מניין מכיר אתה סיפורים רבים כל-כך?" ענה הרב, "האמת היא שאני מכיר ויודע לספר היטב עשרה סיפורים בדיוק. אבל בכל פעם שנדרש או שנקרית ההזדמנות, אני מתבונן ראשית בפניו של האדם שמולי, מקשיב לו מעט, מבין למה הוא זקוק ואז אני בוחר את אחד מעשרת סיפורי."

זה הכלל. הסיפור שאתם מספרים צריך למצוא חן בעיניכם, עליכם להכיר אותו היטב והוא צריך להתאים להקשר, או שתיצרו עבורו הקשר. הסתכלו על האנשים שמולכם, הקשיבו להם לפני שאתם פותחים את הפה, נסו להבין למה הם זקוקים, בחרו את הסיפור שנראה לכם מתאים, וספרו. בכך תבטיחו שהסיפור יוכל להתחיל את דרכו אל ראשם ואל לבם של המאזינים ברגל קלה.

אם אתם בכל זאת רוצים לחפש סיפור שיתאים לצורך ממוקד, בדקו את סיפור מתאים ל… איך מוצאים?

עוד עצה – בחרו סיפורים קצרצרים. לספר סיפור ארוך זו מיומנות מתקדמת.

איך משתפרים

מלספר שוב ושוב. בפעם הראשונה זה יצא לא מזהיר. מספרים שוב ושוב, בהתחלה לאחרים שאתם מרגישים אתם בנוח. תופסים ביטחון בטקסט.

אחרי שתיפרדו מהחשש לשכוח פרטים ואת סדר האירועים בסיפור, תוכלו להתפנות לשים לב לתגובות של המאזינים. סטוריטלינג הוא אירוע דינאמי בין מספר, טקסט סיפורי, ומאזינים. הסתכלו עליהם, הקשיבו להם, אם תהיינה להם שאלות, ענו להם. האם נראה לכם שהם יכולים לראות את הסיפור בדמיונם? האם יש רגעים בהם אתם מאבדים אותם? אלה שאלות שעוזרות להבין מה עובד באיך שאתם מספרים, ומה לא עובד.

תוך כדי, תגלו גם אילו דברים מתאים לומר לפני ואחרי הסיפור. איך מקשרים אותו. בפעם השלושים שתספרו את אותו סיפור תרגישו בעצמכם שזה משהו אחר לגמרי מאיך שסיפרתם בפעמים הראשונות. גם הטקסט ישתנה – המבנה והעלילה יהיו דומים אבל יהיה עושר גדול יותר בדמויות כי אתם מכירים אותן יותר טוב. מותר לשנות את הטקסט, תנו לזה לקרות באופן טבעי, מתוך זה שאתם מספרים שוב ושוב את אותו הסיפור.

בהצלחה!

לדף הראשי של תחום סיפור סיפורים * סטוריטלינג