מה זה סטוריטלינג - מספר סיפורים בפעולה בכיכר השוק, מרוקו

מה זה סטוריטלינג? זה סיפור סיפורים רק באנגלית.

סיפור סיפורים מחווט עמוק בתוכנו. זה מה שהופך אותנו לאנושיים

בעלי חיים אחרים עושים כמעט כל מה שאנחנו עושים. הם בונים, הם נלחמים, הם מתאבלים, הם מעטרים את עצמם, הם חוקרים, הם צוחקים, וכן הלאה. סיפור סיפורים הוא הדבר היחיד שאנחנו יודעים עליו שאף חיה אחרת לא עושה (גם אם לפעמים נדמה שהחיות מספרות זו לזו סיפורים על בני האדם). המוח שלנו מחווט לשם סיפור; חלק גדול יותר מהמוח שלנו נדלק כשאנחנו מספרים ושומעים סיפור. נדלק יותר מאשר בכל חוויה עלילתית אחרת כמו סרט או ספר. יש מי שטוענים שצריך לקרוא למין שלנו Homo Narrance כי סיפור סיפורים הוא שמבדיל אותנו מהומינידים אחרים.

לא מפתיע שצורות אמנות ודיסציפלינות רבות אחרות רוצות לספר סיפור ומשתמשות במילה סטוריטלינג כדי לתאר את עצמן – להצלחה אבות רבים. עם כל הכבוד, סיפור סיפורים זו אמנות חזקה מאוד, שימושית וחשובה. היא לא זקוקה לשום עזרה טכנולוגית כדי להיות טובה יותר. היא כן זקוקה ליותר מספרי סיפורים מצוינים.

שאלות ותשובות על סטוריטלינג

מה זה סטוריטלינג?

סטוריטלינג זה סיפור סיפורים, רק באנגלית. זו דרך תקשורת שפיתחנו כבר לפני עשרות אלפי שנים. היא עוזרת לנו לעבד את מה שקורה סביבנו ובתוכנו, לעשות בזה שכל, לגבש ולשתף רעיונות שנמצאים במציאות שבדמיון. זו תקשורת הדדית, דינאמית, שמתבססת על הסכמה זמנית לתת אמון ולהיות יחד במצב של בין מציאות לדמיון כדי לחקור – רעיונות, מחשבות, שאלות, תחושות, רגשות. כדי ללמוד מי אנחנו ולאן אנחנו רוצים להוביל את עצמנו לבד וביחד.

למה צריך סטוריטלינג?

מסיבות של הישרדות, הגדרת זהות, תרבות, מורשת, למידה והבנה. סטוריטלינג הוא חלק מתרבות של פתיחת המחשבה לשאלות ואפשרויות חדשות, של ליבוי סקרנות והתבוננות תלויית הקשר. סטוריטלינג אינו חלק מתרבות התשובות, התובנות, המסרים והשורה התחתונה.

מה מייחד סטוריטלינג?

סיפור סיפורים דורש נוכחות של מספר, סיפור ולפחות מאזין אחד; זו חוויה אינטראקטיבית, שותפות הדורשת מאמץ של המספר וגם של המאזין, שבעזרת הסיפור יוצרת ביניהם משהו חדש וחד-פעמי. ניתן להקליט ולשמוע סיפורים שוב, כל האזנה היא חוויה חדשה עבור המאזין עצמו. אך בסיפור סיפורים יש למידה והשפעה משותפת, המשנות גם את המאזין, גם את המספר וגם את הסיפור.

במה עוסק סטוריטלינג?

סיפור סיפורים הוא חוויה עלילתית בה מגוללים סיפור. צורות אמנות רבות אחרות משלבות סיפורים, אך סיפור סיפורים עוסק בעיקר בחוויה עלילתית משותפת. יש הרבה וריאציות חוצות תרבויות לגבי מה הוא סיפור ולמה הוא יכול לשמש, אבל סיפור סיפורים עוסק בעיקר באירוע הסיפורי ובדרך בה מגוללים את הסיפור במשותף.

באיזה תחום אמנות נמצא סטוריטלינג?

סטוריטלינג משלב ספרות שבעל-פה, פרפורמנס, ואמנות במרחב הציבורי-קהילתי. האמנים העוסקים באמנות הזו נקראים מספרי סיפורים. יותר ממה שיש לנו תפקיד בימתי – שזו השפעה מודרנית של התיאטרון, יש לנו תפקיד חברתי-קהילתי. אנחנו שליחי ציבור – אותו ציבור שרוצה שנעשה את מה שאנחנו יודעים לעשות טוב – לספר סיפורים – כי הציבור צריך את זה

מה הכלים של סטוריטלינג?

בני אדם. אנחנו הכלים של סטוריטלינג. מספרי סיפורים משתמשים במילים, קול ומחוות כדי להעביר את העלילה. המספר בוחר כיצד להשתמש במילים, בקול ובמחוות כדי לעורר את הדמיון אצל כל הנוכחים. המאזין קולט את העלילה, מעורר את דמיונו ומתקף את קיומו של סיפור. כך המספר יכול להמשיך לספר ולהתאים את דרך הסיפור למאזינים שיושבים מולו. גם הסיפור מייצג בני אדם – כדמויות, וכמי שדמיינו וסיפרו את הסיפור לאורך הדורות.

מהי החוויה האינטראקטיבית בסטוריטלינג?

סיפור סיפורים מזמין את המאזין והמספר לחוויה; אין מחסום בין הנוכחים ואין מחסום לדמיון. בסיפור סיפורים אין קיר רביעי – שהוא מונח מעולם התיאטרון. המספר נמצא באותו חלל בו נמצא הקהל ומכיר בכך שהקהל נמצא שם, מדבר אליו ישירות. המספר הוא קולו של הסיפור כולו, ואין שום ניסיון להסתיר זאת. מספרים יכולים ליצור אינטראקציה ישירה עם הקהל, דבר שרוב חוויות הבמה והמסך אינן מאפשרות. כל זה אומר שהמאזינים הם חלק בלתי נפרד מחוויית הסיפור, הם ממש בתוכו. לכל מאזין יש חוויה תקפה משלו ברגע הסיפור, והסיפור המושלם מתרחש בדמיונו של המאזין.

מה אומר המדע על סטוריטלינג?

מחקרים נוירולוגיים עדכניים מראים כי סיפור סיפורים בעל פה מוביל לאמפתיה וחיבור בין מספר ומאזין. יותר מאשר בכל צורת אמנות אחרת. לעיתים קרובות הוא מוביל לאמפתיה וחיבור גם עם הדמויות בסיפורים. מוחנו וגופנו מגיבים לסיפור מסופר עם נחשולי הורמונים הקשורים לבניית קשרים וקשר. איננו יכולים שלא להתרגש מסיפור מסופר היטב, כי זה מה שהתפתחנו לעשות. להגיד. להקשיב. התחבר.

מאיפה הגיע הסטוריטלינג?

אמנות הסיפור התקיימה לאורך רוב ההיסטוריה האנושית, וגם לה יש תקופת תחייה/התחדשות שקורית דווקא בעידן המודרני. התחייה החלה לפני כחמישים שנה בקנדה, ומאז התפשטה לכל רחבי העולם. הרנסנס של אמנות הסיפור הוא לא הסטוריטלינג באזז שאנחנו חווים בחמש-עשרה השנים האחרונות – זו תופעה אחרת.

לתנופה השקטה של רנסנס אמנות הסיפור יש כמה סיבות, אלה המרכזיות לטעמי:

איזון לשאיפה של שליטים לחנוק את הפולקלור (ידע עם) ולכפות שיטת חינוך היררכית – לכפות את דעתם ה'נכונה' של מעטים, על רבים. בעניין הזה כבר כתבתי פעם על המלכה ויקטוריה חיה ונושמת במשרד החינוך.  הישראלי, לצערי.

אלטרנטיבה לתקשורת המונים, שנשלטת בידי קבוצה קטנה של אנשים. סטוריטלינג, בגלל שהוא קורה פנים אל פנים, לא יכול להגיע לכמויות אדירות של אנשים. הוא אירוע מקומי, קטן, בין-אישי.

מרחב ריפוי להשלכות החברתיות של העידן התעשייתי והקפיטליזם, המתאפיינת ברצון של מעטים לנצל לטובתם משאבים השייכים לכולם. סיפור סיפורים לא שייך לאף אחד. אי אפשר להיות הבעלים שלו. הוא משאב אנושי חופשי. הוא מעודד מחשבה חופשית ושאילת שאלות. אם מנסים לשלוט בו, סיפור סיפורים הופך למשהו אחר.

געגועים לדבר.  היפה בעניין הזה שגם אנשים שמעולם לא חוו סיפור סיפורים, מתגעגעים לזה. אפילו בלי לדעת. דוגמה מרגשת קרתה כשהתפוצצו הכורים בפוקושימה (2011). רעידת אדמה, אסון גרעיני, בתים קרסו, אין חשמל, כעבור כמה שעות כבר אין גם ניידים. אי אפשר ללכת לחדר לקרוא ספר, אי אפשר להסתובב יותר מדי. מה עשו האנשים? את מה שהצעירים סיפרו מאוחר יותר שלא יצא להם לעשות אף פעם: התיישבו יחד במקום מוגן, שאלו קצת שאלות ופצחו בסיפור סיפורים בין זרים גמורים. על עצמם, על מה הם עושים, על קרובים ורחוקים, על הדאגה למה יהיה ועוד כל מני. יפנים, כן? אנשים שלא רגילים לשתף, וודאי שלא את מחשבותיהם הפרטיות וודאי שלא את רגשותיהם. זה יפה ואנושי – עוד מאפיין חשוב של סיפור סיפורים.

שינויים דמוגרפיים שנגרמו בעיקר מהגירה,  והפכו קהילות לפחות הומוגניות מבעבר. לפני שהחלה הגירה גדולה בעולם, מספרי סיפורים סיפרו לאנשים שלהם – אלה שחיו אתם באותו מקום, הכירו מילדות את אותם אנשים, תרבות, מזג אוויר, מסורת. הם למדו כשמספרים צעירים מתחנכים על ברכי מספרים וותיקים וחיים אתם לאורך זמן. ההגירה "ערבבה" את הקהל, את המספרים והסיפורים. זה דרש ממספרי סיפורים לעדכן את המיומנויות שלהם ולהתאים את עצמם למצב החדש. עדכון המיומנויות הזה, מה הוא כולל ואיך עושים אותו בעולם החדש – הם חלק ממה שקורה בתקופת התחייה של אמנות הסיפור.

עם התחייה, התחזקו גם מספרי הסיפורים בתרבויות ששימרו את מקומה של האמנות הזו במרקם האורגני של החיים, ללא קטיעה. אירלנד היא דוגמה בולטת לחברה ששימרה את אמנות הסיפור ברצף. מספרי סיפורים היו תמיד והם עד היום, חלק מרכזי ממה שהאירים עושים תחת ההגדרה 'תרבות'. שם, הרבה מספרים הם יותר 'מספר קהילה' מ'מספר במה' – שהיא לא המקום הטבעי למספר סיפורים.

בעניין הזה נכון לציין גם את היהודים כבני תרבות ששימרה את יכולת הסיפור הקהילתית שלה. הגדה של פסח היא מעשה סיפור חי, טקסי, חוזר על עצמו כבר מאז יציאת מצרים. הגדה, היגוד, מגיד – אלה כולן מילים שקשורות במעשה סיפור בין אנשים. מגיד הוא בעל מקצוע. כך גם דרשן – עוד עיסוק שכמעט ונשכח והתכווץ להטפה. בחמש השנים האחרונות היה לנו בית מדרש למספרי סיפורים ובשנה האחרונה הגענו לגעת בדרשנות. לחקור, ללמוד, לתשאל, להטיל ספק, למצוא זוויות חדשות ולהביא את הדברים לתוך הקהילה כסיפור סיפורים. גם זה, חלק מהתחייה.

רוצים לדעת עוד? המשיכו לדף הגדרות.