אתם לא תהפכו אותנו לחיות

בעודי כותבת את הרשומה הזו, פגשתי את הסרטון של עודד פורר, יו"ר ועדת הכספים הזמנית בכנסת. בכמה דקות, הוא מתמצת בנחרצות את רמת התפקוד של הממשלה בזמן משבר הקורונה ונועל את הישיבה: 100 בדיבורים, 0 במעשים.

'המצב'

אנו נמצאים בתקופה מבולבלת ולא יציבה. התגובה שלנו ל'קוביד 19' – למרות שהיא עשויה להתברר כמספקת בעניין הבריאות – כבר הביאה את הכלכלה לקצה הקיפאון. רבע מהמשק מובטל, מיליוני ישראלים במרחק של משכורת אחת או תשלום אחד מאסון פיננסי. 'התכנית הכלכלית' חורקת תחת המדיניות של ממשלות נתניהו לתעדף תשואות להון מרוכז במקום עושר קהילתי. חורקת תחת הניתוק של מקבלי ההחלטות מחיי היומיום של אזרחי המדינה. חורקת תחת ההרגל של הפקידים להכביר ביורוקרטיה ולא לבדוק אם הם עצמם יכולים לעמוד בדרישות שהם דורשים מהאזרחים. חורקת תחת ההרגל לאפשר לבנקים לעשות ככל העולה על רוחם.

אנחנו במצב חירום. אנשי חירום מאומנים לחשוב 'חיי אדם'. הם כל כך מאומנים, שלפעמים הם שוכחים ש'חיי אדם' זה גם הם. מה שקשה לומר על פקידי ממשלה בזמן חרום. הם כנראה מאומנים לחשוב על דברים אחרים. הפתרונות שהם מציעים עד לרגע זה רק מהדהדים את חוסר השוויון, המעמדיות, הגזענות, הקיטוב והשבטיות שקורעים את החברה הישראלית לגזרים.

היושב בכסא ראש הממשלה וחבורת הפודלים שלו, נעדרים תעוזה לעשות את מה שצריך לעשות – להשתמש בהזדמנות הזו לפרק את השיטה הכלכלית העקומה שהם תקעו לתוך חיינו. לעצב מחדש את יסודות הכלכלה. הם כנראה מעדיפים לחכות לליל הקלשונים שמתקרב במהירות עצומה ואז להשתמש באפשרות העומדת לרשותם – להפעיל עוד אלימות על האזרחים.

הם לא לבד. יש הרבה שנהנים מהעיוות שיצרו ממשלות נתניהו. הרבה שתופסים את עצמם כזכאים לפריווילגיות 'כי הם' ומסבירים את הפער בין איך שהם חיים לבין איך שחיים אחרים ב'כי הם לא'. בא וירוס אחד קטן וטרף את הקלפים. מה שהאנשים האלה מרגישים עכשיו, זה מה שמרגישות 'האוכלוסיות המוחלשות' כל יום, כל הזמן. ברוכים הבאים לעולמם של ה 30% שלא מרגישים ש'מצבנו מעולם לא היה טוב יותר'.

יש לנו בחירה ברורה: למנף את המשבר כסיכוי טוב ליצור כלכלה דמוקרטית יותר. לתקן את האי-שוויון האכזרי שאנחנו חיים בו, המתבסס בעיקר על נישול קבוצות מסוימות לטובת השגשוג של קבוצות אחרות. להשקיע בעתיד בר-קיימא. או, להמשיך בדרך שהביאה אותנו עד הלום. להנציח את האי-שוויון, את הנישול, את הספינים של הקפיטליזם החזירי, של הגזענות. את התוצאות של הדרך הזו אנחנו חיים עכשיו.

אם הממשלה תמשיך לספר סיפורים על 'תכנית כלכלית שתציל את כלכלת ישראל ותוציא אותנו מהמשבר מחוזקים', תמשיך לספר סיפורים על מענקים והלוואות שצריך לעבור מכשולים כדי לקושש אותם ולגלות שאי אפשר להגיע אליהם, תמשיך להיות יותר עסוקה בלוודא שהיא מבטיחה את עתידם של מוקדי העושר והכוח, בעוד מספר קטן של חודשים אנחנו נחיה במציאות הרבה יותר אכזרית מזו שאנחנו חווים כרגע. מזו שיש לפחות 30% מהאזרחים שחיים אותה כבר שנים. ולא רק בענייני פיננסים.

ובינתיים, בזמן ש'צמרת השלטון' ופקידיה עסוקים במה שהם עסוקים – שזה לא בטובת האזרחים – משהו משתנה בנו, האנשים. נראה שיותר ויותר מאתנו מבינים שרבים מהמנגנונים שאמורים לספק ממשל טוב, הם אבן ריחיים על הצוואר שלנו. שבעצם, אנחנו יודעים לעשות הרבה יותר טוב מהם: לארגן, לטפל, לבדוק, לשים לב, לעזור, לתרום, להבין מה דחוף יותר ומה פחות, להאכיל, לתת מחסה, לדאוג לאחרים, להיות אנושיים.

במקביל, רבים מאתנו מחפשים דרך להחזיר לנתיבם את חזון הדמוקרטיה והכלכלה הדמוקרטית שאנחנו רוצים לראות. 'כלכלת חירום' ו'כלכלת חילוץ' לא מדברים אלינו ולא עושים עלינו רושם. אנחנו יודעים מה המחיר ומה התוצאות. אנחנו יודעים כמה יותר כוח זה נותן בידיים של מי שהביא אותנו לכאן. אנחנו רואים איך פוליטיקאים וכתבים מדבררים את ה'יהיו עסקים שיקרסו ולא ייפתחו יותר' ו'כנראה ש 20% מהמועסקים שפוטרו או הוצאו לחל"ת לא יחזרו למעגל העבודה' כאילו שזו גזירת גורל ואין דרך אחרת. כאילו שהם לא משרתים מעסיקים וטורפים בעלי ממון שמצאו הזדמנות לנצל בחסות הקורונה.

יש מה לעשות מלבד לכתוב על זה בפייסבוק ולהפגין?

כן, יש הרבה מה לעשות והרשומה הבאה שלי תעסוק בזה. אלא שערב יום השואה היום, ונזכרתי בסיפור שמסמל עבורי את מה שיש לעשות לפני הכל. שמעתי אותו מאריק שמיידלר ז"ל.

…במחנה האסירות הזה היה משהו שהקצינים הנאצים אהבו להשתעשע בו במיוחד: להעמיד סיר עצום של מים רותחים עם קצת משקעי קליפות תפוחי אדמה בתחתית, במרכז רחבת המחנה. לאסירות לא ניתנו כלי אוכל. מה היה השעשוע? לראות את האסירות רצות אל הסיר כדי לנסות להשיג לעצמן קצת מהמשקעים שבתחתית, לפני שייגמר. מטפסות זו על זו, שורטות, נושכות, מושכות בשיער, דוחפות, נהדפות, נרמסות, נכוות מהנוזל הרותח. מבחינת הקצינים זה היה שעשוע עילאי.

עד שפעם אחת, כשהגיע הסיר והנשים הסתערו עליו, קראה אחת מהן 'האלטן'. כולן קפאו במקומן. אולי מההפתעה. היא הסתכלה עליהן ואמרה, "הם לא יהפכו אותנו לחיות." התכופפה, חלצה נעל, הניפה אותה באוויר, הדגימה אתה תנועת מצקת לתוך מרק ואמרה, "נשתה עם זה. כל אחת מנה, כל טבילה לתחתית הסיר. נסתדר בשורה."

ואם למישהו מתחשק לומר "איך את מעזה להשוות בין קצינים נאצים לממשלת ישראל" זו התשובה שלי: אני לא משווה. כי בעיניי, זה סיפור על האנשים שמישהו מנסה להפוך אותם לחיות והם מוצאים את הדרך להסיט את עתידם למקום אחר. זה סיפור על חופש.

2020-05-13T02:40:47+03:00 20 באפריל, 2020|

תַּצְרוּם זום בליל הסדר | מדריך מזעור נזקים

גם אתם מתכוונים לגשר את ההרחקה החברתית בעזרת זום בליל הסדר, ולהפגיש את העץ המשפחתי לשירי פסח? מצפה לכם תַּצְרוּם (קקופוניה) שאתם לא מאמינים. לא מאמינים? נסו עכשיו – התחילו שיחת זום עם עוד אדם אחד ונסו לשיר יחד את 'אחד מי יודע'. את התוצאה שתקבלו הכפילו בהרבה אנשים באותו זום, עם רעשי רקע, עם יכולות גלישה של מכשירים שונים, עם הגדרות האודיו של זום, עם הבת-דודה שרוצה ללוות בגיטרה, עם הנכד שרוצה לשדר את ההילולה בפייסבוק-לייב ואתם יכולים לצפות למשהו שמסוגל לגרום לקורונה לתפוס את הראש בין הידיים ולשאול את עצמה "למה?!"

זום בליל הסדר – מדריך מזעור נזקים

נתחיל מהבסיס: זום זו תכנת ועידה. ועידות, בדרך כלל, מתנהלות לפי תכנית. יש מי שמוביל ומנחה את הועידה, יש סדר דוברים, יש נהלים לדיבור. ליל הסדר זו לא ועידה והוא לא מתנהל באותו אופן גם אם יש אם או אב סדר. ובכלל, יהודים לא לוקחים אליפות על דיבור לפי סדר בלי להתפרץ זה לדברי זה, שלא לדבר על ישראלים.

זום לא בנויה לסחוב אירוע אודיו סוער כמו ליל הסדר. הווידאו עובד לא רע כי כל אחד בחלון שלו, אבל בזירת האודיו קורה משהו אחר לגמרי. לכן, העצה הכי טובה שלי היא: סוף מעשה במחשבה תחילה + חזרה.

נגיע לזה, בינתיים כמה טיפים לאלה שלא ישקיעו מחשבה וחזרה תחילה. נמנעתי מלהיכנס לעניינים כמו שימוש במיקרופונים חיצוניים, הגדרות סאונד מורכבות ואפשרויות מתקדמות. מי שצריך את אלה סביר להניח שימצא.

עיכוב delay

כשמנסים לשיר יחד בזום, עיכוב היא הצרה הראשונה שמבחינים בה. זו צרה ברמת מכת מצריים. כל מצטרף נוסף לשירה יוצר עיכוב נוסף. עם כמה חלונות פתוחים בזום מובטח לכם שכשתגיעו ל"ואתא כלבא ונשך לשונרא" תשמעו גם "ואתא שונרא ואכלה לגדיא" וגם את השורה הראשונה מתגלגלת בעקבותיכם בעיכוב והדהוד שמפריעים להחליט איפה בשיר נמצאים בדיוק ומתי לקחת אוויר. פחות או יותר התופעה המתסכלת ביותר בתולדות השירה בציבור.

בנוסף, זום מחליטה את מי ישמעו מתי, והתוכנה מתעדפת קולות רמים וברורים. אם יש לכם סבתא ברוריה שאוהבת לשיר כמו שהיו שרים בפלמ"ח, היא לוקחת. וכשסבתא ברוריה לוקחת אוויר, מישהו אחר נכנס במקומה. כנראה איזה דוד משה ששר בקצב עצמאי. שורה תחתונה – זה לא עובד. זה מתסכל, גם מצחיק, בעיקר מתסכל.

אם יש לכולכם רצון טוב וחרף התסכול אתם מוכנים לצלוח את ים סוף, אין לכם בעיה. יישמע זוועות ותהיו מרוצים. עוד אפשרות היא לחלק את בתי השירים בין המשתתפים ואז תוכלו להתקדם באופן סביר.

הד ופידבק

הד זה הד, ופידבק זה הצפצוף הנוראי שבוקע ממערכת סאונד כשהמיקרופון והרמקולים קרובים מדי זה לזה. זום בליל הסדר מוסיף הד לעיכוב, ומזמן הרבה פידבקים. איך מתמודדים:

בזמן שאתם בזום עם כולם, דאגו לכך שבכל בית יפעל רק זום אחד על מכשיר אחד. אל תפתחו כמה מכשירים על זום באותו חלל.

השתדלו לכבות סלולריים בזמן שאתם בזום, או השאירו רק אחד דולק אם זה מכשיר הזום שלכם.

כדאי שתבדקו מראש לאיזה מחשב/נייד מהמכשירים שיש לכם בבית יש את המיקרופון הכי טוב. השתמשו רק במכשיר הזה לשירת הזום האדירה שלכם.

כבו את כל שאר המכשירים שמשמיעים סאונד בבית וראשונה לכולם – הטלוויזיה. דאגו לכבות אותה בכל הבתים שמשתתפים באותו זום.

כבו גם כל מכשיר אחר שיכול לקלוט ולשדר את הסאונד שעובר בזום. למשל, אם מישהו מכם מנסה לשדר את הזום לפייסבוק-לייב, תגלו שהסאונד מפייסבוק חוזר לכם לתוך הזום ויוצר הפרעה בלתי נסבלת. המלצתי – וותרו על פייסבוק-לייב אלא אם מי שמשדר אותו נמצא בחלל אחר והזום לא יכול לשמוע אותו.

בהגדרות האודיו של זום, סמנו ביטול הד אגרסיבי – הוראות לסעיף הזה תמצאו בחלק הבא. הפתרון הזה תלוי בכל מני משתנים ולא תמיד עובד.

מוצא אחרון – mute, השתק. אפשר לבקש מאנשים שיש להם רעשי רקע להשתיק את הזום שלהם. מארח השיחה, מי שהזמין את המשתתפים, יכול להשתיק את כולם – שזה די כייף, האמת. עם זאת, המשתתפים יכולים ל unmute את עצמם אז קחו בחשבון.

לא שומעים את הליווי וגם השירה לא משהו

אם יש לכם במשפחה אנשים שיודעים לשיר וללוות את עצמם בגיטרה, אקורדיון, או כל כלי ליווי אחר כולל פלייבק, תגלו שבזום קשה מאוד לשמוע שירה עם ליווי. את השירה שומעים ככה-ככה והליווי נשמע כמו תיקי (עדי אשכנזי) במערכון 'יומני היקר', רק קטוע.

הסיבה לכך היא שהתוכנה דוחסת את הסאונד כדי לחסוך במשאבים. כלומר, מה ששומעים בזום, זה לא מה ששומעים במציאות. אם אנחנו משתמשים בזום לשיחות ועידה, הדחיסה פחות מורגשת ולא באמת מפריעה. אבל שירה בצמד/משפחה קטנה ושירה עם ליווי בדחיסה, נשמעת אפססס – דחוס. איך מתירים את הדחיסה?

בצד של מארח השיחה – זה שמזמין את המשתתפים

פתחו את התוכנה וחפשו את כפתור ההגדרות במסך הפתיחה (קליק).

בניווט משמאל בחרו אודיו (קליק), ובתחתית מסך האודיו בחרו 'מתקדם' (קליק).

רואים למעלה את השורה שסימנתי באדום? כברירת מחדל, האופציה הזו אינה פעילה. אם מפעילים אותה, כל משתתפי השיחה יראו אצלם כפתור המאפשר להם להשמיע את 'סאונד המקור' – שזה איך שהם נשמעים ללא דחיסה. לכן, סמנו את האופציה (קליק).

בצד של המשתתפים בשיחה

אם מארח השיחה פתח את האפשרות לביטול דחיסה, תבחינו בכפתור שלא היה שם קודם. התבוננו על הפינה השמאלית העליונה של מסך הזום – רואים כפתור כחול שרשום עליו 'כבה סאונד מקור'? זה הכפתור לשחק בו כדי לגלות באיזה משני המצבים שומעים אתכם טוב יותר.

מה עם שלוש ההגדרות הנוספות?

במקום להשתמש ב'סאונד מקור', יש למארח עוד כמה אפשרויות לאיזון הסאונד. לכל אחת יש את הרווח וההפסד שלה. הצעתי – נסו את האפשרויות מראש, לפני ליל הסדר, כדי לגלות מה עובד הכי טוב עבורכם:

דיכוי קולות רקע קבועים כמו מזגן, מאוורר, מפל ביתי. זום מאפשרת לכם לבחור מתוך ארבע הגדרות – דיכוי אוטומטי (להחלטת התכנה), דיכוי מתון, דיכוי אגרסיבי וביטול הדיכוי (לאלה שהשקט עושה להם רע). כדי להחליט מה כדאי לבחור תצטרכו לקחת בחשבון גם את כוח המחשוב/אינטרנט שכל אופציה דורשת. אם חיבורי הרשת שלכם לא יציבים והאינטרנט מקרטע לפרקים, דיכוי אגרסיבי יכול לחבל לא רק ברעשי רקע, אלא גם באפשרות לשמוע אנשים מסוימים.

דיכוי קולות רקע אקראיים כמו גרירת כסאות, טריקת דלתות, הקלדה. הוראות כנ"ל.

ביטול הד הזכור לנו שלא לטובה מהסעיף הקודם. כאן יש שתי אפשריות – אוטומטי ודיכוי אגרסיבי. דיכוי אגרסיבי עלול לגרום לכך שקולכם יישמע קטוע. שווה בדיקה.

סוף מעשה במחשבה תחילה + חזרה

כמו שהבנתם, זום היא לא הפלטפורמה האידיאלית לכנס מקהלות. אלא שזה מה שיש כרגע, לכן כדאי לתכנן. להתייחס לכל העניין קצת יותר כמו ועידה. להחליט באיזו שעה נפגשים בזום, לקבוע מראש מי קורא איזה חלק בהגדה, מי שר איזה בית בכל שיר, מי מנחה במעברים בין הקטעים, מי אחראי על ענייני סאונד – כולל שליטה ב mute, ומי מחלק הוראות לאנשים שלא מבינים. לא תזיק גם חזרה קטנה, ותמיכה מראש לאלה שזום קצת קשה להם, במיוחד בקטע של לכוון את המצלמה לכיוון עצמם ולא לכיוון התקרה.

חג שמח וזום מבדח!

2020-04-11T09:14:15+03:00 6 באפריל, 2020|

מספרי סיפורים בהסגר | כמה הצעות פרקטיות

מספרי סיפורים בהסגר

מה עושים מספרי סיפורים בהסגר, כשאי אפשר לצאת ולפגוש קהל או זה את זה? אפשר לשבת בבית ולנסות לנחש אם הקורונה מתקרבת אליי או לא. אפשר לעשות את מה שעושים האיכרים שמגדלים אורז במהלך החודשיים בהם לא ניתן לעבד את השדות: תחזוקה.

אנחנו עמוק בתחילת מגפת הקורונה בישראל. החושך עדיין יורד מוקדם. אי אפשר להתרחק מהבית. אסור לפגוש אנשים. מכל ערוץ וצינור תקשורת מגיעות בדיחות, מגיעים סרטונים, הצעות לפעילות, שיעורים בזום, חדשות. ככל שעוברים הימים, יש פחות חשק לאוקיאנוס התכנים. זה הזמן לעשות מעשים שקשורים בלהיות מספרי סיפורים, בלתחזק את אש היצירה, בבית. בלי קהל.

הצעות פרקטיות

ללמוד סיפורים. מה עם להוסיף סיפור או כמה סיפורים לרפרטואר? אם אין לכם רעיון בשליפה, כדאי לחזור לסיפורים הישנים, ל"היה היה", לסיפורי עמים ומיתולוגיות. לא השתנינו יותר מדי באלפי השנים האחרונות. השאלות הגדולות הן עדיין השאלות הגדולות. אותם דברים עדיין חשובים לנו, רק הקצב השתנה מאוד. אולי תמצאו סיפור יפה, אולי הבנה חדשה אודות עצמכם, אולי תמצאו נחמה. יש הרבה מקומות באינטרנט בהם ניתן למצוא סיפורים כאלה, הנה כמה:

ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י) מאגר סיפורים גדול מכל תפוצות ישראל. כולל רשימת ספרים.

מס"ע – מרכז סיפורי עם ופולקלור, יואל פרץ דף הבית מסביר את עצמו.

פורום מספרי סיפורים ב'תפוז' תחת 'מאמרים' יש אסופה של כ 800 סיפורים, רובם סיפורי עמים. הפלטפורמה מיושנת, החיפוש לא משהו, הסיפורים שם.

ללמוד ז'אנר חדש של סיפורים. רוב מספרי הסיפורים מתמקדים בז'אנר או שניים. נסו ללמוד סיפור שעד עכשיו פחדתם לגעת בו. או סיפור שמתאים לקהל יעד שאתם לא רגילים לפגוש. או בסגנון שונה משלכם. או סיפור עתיק בעברית של ימי הביניים. או סיפור שדורש וירטואוזיות בהיגוד (שקשה לדבר אותו באופן קולח בלי לשבור שיניים או לאבד את הנשימה). אולי ספוקן-וורד? (נשים רגע בצד את העובדה שסיפור סיפורים הוא אמנות מילה מדוברת).

להתאמן על מיומנויות. עבודה קולית, עבודת תנועה, עבודה עם הקלטה או וידיאו כדי להאזין ולצפות בעצמכם, עיבוד סיפורים מהדף לדיבור ותקשורת עם קהל, שיפור דיקציה, עיבוד מחודש לסיפורים שאתם רגילים לספר, עבודה על מעגלי קשב וכו'.

להתאמן עם קולגה. בעת הזו למרבה הצער רק באמצעות סקייפ, זום, האנגאאוטס ודומיהם, אבל אפשר להפיק תועלת מאימון כזה. חלקו את הזמן ביניכם, החליטו על מה כל אחד מכם רוצה לעבוד ומה הוא רוצה מהצד השני, וקדימה, אימונים.

לספר סיפורים למי שנמצא קרוב. בין אם הוא נמצא באותו בית או מעבר למסך. המסך הוא לא מדיום מוצלח לסיפור סיפורים. עם זאת, אם אתם מספרים מתוך כוונה להגיע לאדם בצד השני, זה קצת יותר טוב.

לבקש ממישהו לספר לכם סיפור. זו מתנה גדולה לתת למישהו – לבקש ממנו לספר לכם סיפור. זה יכול להיות שרות נהדר לבריאות הנפש ותחושת החיבור של אנשים מבוגרים, לא רק.

לשפר את הצד הייצוגי/עסקי של העבודה. מתי בפעם האחרונה עדכנתם את תמונות הפרופיל שלכם באינטרנט? ומה עם כל ה'אודות' בכל מני מקומות, עדיין מייצג אתכם? והאתר או דף הפייסבוק, או הברושור? נראים מהמאה הקודמת? ומה עם לעשות קצת שיווק? נכון, כרגע אין לאף אחד ראש. כדאי שהחומרים שלכם יהיו מוכנים למתי שיהיה להם. הדברים האלה לוקחים זמן ועבודה.

ואם ממש לא מתחשק לכם כרגע להיות חרוצים, או שמתחשק לכם להיות עוד יותר חרוצים מהרשימה שפירטתי כאן, אולי תרצו ללמוד משהו חדש. אולי מיומנות חדשה, אולי מקצוע חדש, אולי תחביב חדש. אני החלטתי ללמוד לצייר בצבעי מים. התמונה בראש הדף – ציור שלי, יום שישי ללימוד עצמי מיוטיוב.

ימים טובים ותשמרו על כולנו.

2020-03-26T18:51:18+03:00 26 במרץ, 2020|

לא הבעיה שלנו

סיפור קצר - לא הבעיה שלנו

פרט מתוך ציור בורמזי

סיפור עם מבורמה ותאילנד

 

המלך ויועצו ישבו ליד החלון, נהנים מתקרובת של דבש על עוגיות אורז.

בזמן שאכלו נשענו על אדן חלון הארמון

והביטו ברחוב שלמרגלותיהם.

הם שוחחו על דא ועל הא.

המלך, שלא שם לב למעשיו,

טפטף טיפת דבש על אדן החלון.

"הו אדוני, הנח לי לנגב זאת," הציע היועץ.

"עזוב," אמר המלך.

"זו לא הבעיה שלנו. המשרתים ינקו זאת אחר כך."

 

בזמן שהשניים המשיכו לאכול דבש על עוגיות אורז,

החלה טיפת הדבש זורמת באיטיות במורד אדן החלון.

לבסוף נפלה בפלופ! אל הרחוב.

זבוב הגיע לשם, נחת על טיפת הדבש והחל את סעודתו.

מיד זינקה שממית מתחת למבנה הארמון ובהצלפה אחת

של לשונה הארוכה בלעה את הזבוב.

אבל חתול ראה את השממית והתנפל.

כלב זינק ממקומו ותקף את החתול!

 

"אדוני, נראה שיש למטה ברחוב מריבה בין כלב וחתול.

האם עלינו לקרוא למישהו כדי שיחדלו?"

"עזוב," אמר המלך.

"זו לא הבעיה שלנו."

אז הם המשיכו לנגוס בדבש על עוגיות אורז.

 

בינתיים הגיע בעליו של החתול והחל מכה את הכלב.

בעליו של הכלב הופיע והכה את החתול.

תוך זמן קצר החלו מכים זה את זה.

 

"אדוני, יש שני אנשים שם למטה המכים זה את זה ברחוב עכשיו.

לא יהיה זה מן הראוי לשלוח מישהו להפסיק אותם?"

המלך הביט למטה בעצלות.

"עזוב. זו לא הבעיה שלנו."

 

חבריו של בעל החתול התגודדו והחלו

לעודד אותו.

חבריו של בעל הכלב התאספו ועודדו אותו גם כן.

שתי הקבוצות הצטרפו למריבה.

 

"אדוני, יש כבר כמה אנשים ברחוב המכים זה את זה עכשיו.

אולי כדאי לקרוא למישהו שיפסיק זאת."

המלך לא טרח אפילו להביט.

אתם יכולים לנחש מה אמר.

 

חיילים הגיעו.

בתחילה ניסו להפריד בין הניצים.

אבל כששמעו את סיבת המריבה

צודדו חלק מהם בבעל החתול.

אחרים צודדו בבעל הכלב.

גם החיילים הצטרפו לקרב.

 

ברגע שהיו החיילים מעורבים, התפתחה המריבה למלחמת אזרחים.

בתים נשרפו עד היסוד.

אנשים נפגעו.

גם הארמון עלה באש.

המלך ויועצו עמדו, בוחנים את ההריסות.

"אולי," אמר המלך

"טעיתי?"

2020-03-24T09:57:19+03:00 24 במרץ, 2020|
שינוי גודל גופנים
ניגודיות