אמפתיה, סיפור סיפורים, וארבעה סיפורים קצרים

אמפתיה היא מרכיב יסוד של תקשורת בין אישית, אינטימיות, קירבה והתנהגות פרו-חברתית. היא עוזרת לנו להיות מודעים לרגשות האחר. כשצריך, היא עוזרת לנו להיות מודעים לכאב שאנחנו גורמים לאחרים, ולשנות את ההתנהגות שלנו כלפיהם. להיות אמפתי פירושו להיות יכול להרגיש עם האחר, מנקודת מבטו, גם אם איננו מסכימים אתו.

בהיעדר אמפתיה, אנחנו יכולים לחיות לצד אנשים בלי לדעת דבר וחצי דבר על העולם הפנימי או הרגשות שלהם. לחיות לידם פחות או יותר כאילו שאנחנו יושבים במקרה באותה מסעדה או להתייחס אליהם רק דרך משקפת של אינטרסים. זה במקרה הסביר. אם תוסיפו לחוסר אמפתיה מידה של חשיבות עצמית, אנחנו עלולים להתייחס לאנשים אחרים באופן לא סביר בכלל.

לא תמיד קל להבין מהי אמפתיה ורבים מבלבלים בינה לבין סימפטיה (אהדה), הזדהות או אהבה. […]

2020-02-23T19:46:07+03:00 8 בספטמבר, 2019|

האיש במראה | סיפור

האיש במראה - סיפור Photo by Michal Lomza on Unsplash

חכמולוג אחד, איש עסקים צעיר ויהיר, הרויח לעצמו הון נאה ממתן הלוואות לאנשים נואשים. המטרה האמיתית שלו הייתה לנשל אותם מבתיהם ששימשו ערבון להלוואות בריבית קצוצה.

איש נואש לווה ממנו כסף אבל הריבית הגדילה את חובותיו. איש העסקים תבע אותו, זכה, והאיש הנואש קיבל צו פינוי.

ביום שאיש העסקים זרק את האיש הנואש מביתו, יצא זה מהבית כשהוא נושא חבילה שטוחה בידיו. "רגע" אמר החכמולוג, "אתה עדיין חייב לי חמישה דולר. אתה לא מוציא מכאן חבילה". הבית לא הספיק לו. "זו מראה ישנה שקיבלתי מהדוד שלי – הערך שלה הוא סנטימנטלי בלבד. תראה, היא אפילו סדוקה." החכמולוג התעקש לקחת גם את המראה. "טוב, זה בסדר […]

2020-03-01T13:13:29+03:00 24 באוגוסט, 2017|

ונטשתה

פחות יותר

יוסל בירשטיין עליו השלום היה אומר "האוטובוס נוסע, גם הסיפור נוסע". עבורי, סיפורים נוסעים ברכבת ישראל.

אני עולה לקרון ומחפשת מקום ישיבה. ברביעיית המושבים הראשונה מימין, שלושה מושבים פנויים חסומים במזוודה עומדת להתפקע. על הרביעי שרועה באובדן חושים אישה מבוגרת ממני, רגליה היחפות מונחות על המושב מולה. משמאל מכורבל זוג שעמס את מזוודותיו, תיקיו ושקיות דיוטי-פרי על שני המושבים ממול, שיהיה מקום נוח לרגליים. ברביעייה שאחריהם שתי נשים צעירות יושבות זו בצד זו, האחת שולחת זוג רגליים דקיקות, נתונות בנעלי עקב דקיק עוד יותר לתוך ריפוד המושב שמולה, עסוקה באיפור פניה בתשומת לב העומדת בסתירה מצלצלת למה שהיא לא רואה. מן העבר השני של המעבר שרוע בפישוט איברים בחור קטן ממדים […]

2020-03-01T13:21:07+03:00 23 בספטמבר, 2014|

געגועיי לשלווה

ככל שמתפרקת תמונת החינוך בארץ, ככל שהדברים נראים מסויידים, חסרי טעם ויומרניים יותר, ככל שמתרבים הדיבורים על כשלונות ואף-אחד לא עושה דבר כדי לעצור הכל ולשאול מה קורה, ככל שמתדלדל האומץ מתוך מקצוע החינוך, כך גדלים געגועיי לשלווה.

שלווה, שאת שם משפחתה איני יודעת אם שמעתי אי-פעם, הייתי המחנכת שלי בכיתות ד' – ו'. שלוש שנים אותה מחנכת, כבר לא פוגשים כאלה. גם את גילה לא אוכל לומר. היא נראתה מבוגרת עם שיער שחור שלעיתים הלבין ואז השחיר בחזרה. בדיוק אותו שחור שהיה לה גם יותר מעשרים שנה אחר-כך כשחלפנו זו על פני זו בחטף, בחצר אותו בית-ספר. היא אמרה "לימור שיפוני" באותו קול צרוד ספוג עשן סיגריות. אז היה מותר למורים לעשן בחצר בית הספר, אולי גם בכיתה […]

2020-03-01T13:22:35+03:00 17 באוגוסט, 2012|

סיפורים וספרים – המלצות ילדות

שלום לכם,

בשל צירוף אירועים ושיחות משונות בזמן האחרון החלטתי לנסות את הדרך העממית ולפנות לחכמת ההמון שאין לזלזל בה לעולם. הנה השאלה שלי ואני מתכוונת לשאול אותה בהרבה מקומות ונסיבות. בעזרת התוצאה שתיאסף ניתן יהיה לכוון הורים לילדים צעירים המעוניינים לדעת שהמזון הסיפורי שהם בוחרים עבור ילדיהם הוא ראוי מצד הסיפורים.

השאלה
איזה סיפור/ספר (יכול להיות גם ברבים) אתם זוכרים בחיבה, התלהבות, געגועים – מהילדות שלכם? סיפורים עממיים, סיפורי סופרים, ספר מסוים מאוד שאתם סוחבים אתכם בזיכרון – מה שיעלה.

חידוד
הספרים והסיפורים צריכים להיות כאלה שלא נערכה בהם "הנדסה נאורה" של העידן המודרני ב"ניחמוד" סיפורים, שינוי מסרים, הוספת מוסר השכל מכוון או הטפה, הפשטת השפה ו"הסתחבקות", שינוי מין הגיבורים, מחיקת […]

2020-03-01T13:31:31+03:00 14 בפברואר, 2010|
Load More Posts
שינוי גודל גופנים
ניגודיות