מדענים וסיפורים

כמו מדענים רבים, גם ליז ניילי חשבה שלסטוריטלינג, סיפור סיפורים, אין מקום במדע. היא שאפה להיות המדענית הכי רצינית ומדעית שחיה אי פעם. מבחינתה, סטוריטלינג היה משהו בין הסחת דעת לסכנה אמיתית. משהו שעושים כשהדטה חלש, כדי לדרבן את דעת האנשים לכיוון האינטרפרטציה המועדפת עליך.

מה שינה את דעתה?

הצורך לתקשר את המדע שהיא עושה, להבין איך אנשים עושים שכל מהעולם, איך הם אומדים ושופטים את מה שהם חווים. אחרי שקראה הרבה, גילתה ששוב ושוב היא פוגשת את הקביעה שנרטיבים הם חשובים ושסיפורים חשובים עוד יותר.

זה לא משהו שנחמד למדען לגלות. זה יכול אפילו להיות ממש מכעיס.

הנה חלק מהדברים שהיא גילתה בנוסף:

  • שסיפורים הם פיתוח אנושי שעוזר לנו לארוז מידע אודות מי אנחנו, איך אנחנו שורדים, מה יקר לליבנו ואז להפיץ את […]
2020-04-12T07:30:03+03:00 12 באפריל, 2020|

להגיע לשינוי דרך סיפורים של אנשים

אני יודעת שאפשר להגיע לשינוי דרך סיפורים של אנשים. ראיתי את זה קורה. הרבה פעמים. בגובה העיניים, כשאנשים מספרים על עצמם, על מה שמטריד אותם, על חולשות ועל אומץ, יכולים לקרות דברים שלא קורים במקומות בהם אנחנו מרגישים בלתי נראים.

ה'דרמות' של הפוליטיקה והתקשורת הן לא החיים האמיתיים. הן בולעות סטרואידים שש פעמים ביום. הן שואבות אותנו, מקטבות אותנו, ונותנות לנו הרגשה שאנחנו קטנים מדיי לעשות משהו. דרמות זה סם. סם קשה שהתקשורת והפוליטיקאים אוהבים להזריק לנו. עושה אותם חשובים יותר ממה שהם באמת.

במקום דרמות צאו מהבית. לא לכיכרות. לכו לפגוש אנשים שעד עכשיו לא דיברתם אתם כי אתם חושבים שהם הזויים. לכו לפגוש אותם בטוב, בלי כוונה לשנות אותם. אתם באים להקשיב ולדבר. אחד על אחד, קצת על קצת, […]

2020-02-23T19:44:41+03:00 23 בפברואר, 2020|

מידת הרגש בספורים אפיזודיים לפיתוח משאבים ואזהרה

ביום שני הקרוב נתחיל רותי סרברו (יועצת בכירה לפיתוח משאבים), קבוצה של מנכ"לים, נציגי עמותות, מפתחי משאבים ואנוכי את סדרת "המפתח". בארץ, הרעיון לעשות שימוש ב'כלי הסיפור' לעזרה בפיתוח משאבים, חדש יחסית. בארה"ב ואירופה, קשה מאוד כיום לא לפגוש השתלמות או סדנה לסיפור סיפורים המכוונת לארגונים ללא מטרת רווח. יש לסיפורים כוח עצום בהשפעה על בני אדם, בזה אין ספק.

המפגש הראשון עוסק בטיפול בהתנגדויות שמבחינתה של מספרת סיפורים הוא ביטוי משעשע למדי. התנגדויות הן הכרח לסיפור ובלעדיהן, הסיפור אינו קיים. התנגדויות בעולם הסיפור נתפשות כהזמנה לטנגו, אלא שלא על כך אני מתכוונת להרחיב כאן, מה שכן יקרה במפגש. כאן אני מניחה מחשבה שהתעוררה אצלי תוך כדי הפגשת חלקים קטנים מתוך "המפתח" עם נציגי עמותות דרך העבודה […]

2020-03-01T13:33:08+03:00 1 במרץ, 2020|

עבודת-סיפור בארגונים וגם מחאה

עבודת-סיפור בארגוניםיומן מסע – חלק חמישי. עבודת-סיפור בארגונים.

הגעתי לסנט. לואיס. מהמטוס יכולתי לראות את הקשת הגדולה שהיא סמל העיר. זו הייתה ההזדמנות היחידה שלי לראות אותה כי מרגע שהיגעתי למלון בו התקיימה הועידה השנתית של הNSN כבר לא ראיתי כלום. את הועידה מקדים אירוע בו יכולות קבוצות המיקוד של הארגון לכנס את המעוניינים, ולהתמקד להנאתן בסוגיות המעסיקות אותן במיוחד. אחת הקבוצות שאני חברה בהן היא קבוצת עבודת-סיפור בארגונים.

לפני שאספר לכם מה היה בקבוצה של Storytelling in Organizations אשמיע קולות מחאה רמים:

המונח Storytelling מתייחס לטעמי רק למה שאני מגדירה כאמנות מספרי הסיפורים. נכון שלעיתים קרובות אני כותבת אמנות הסיפור אבל זו רק לשון קיצור למונח העברי המסורבל. סיפור סיפורים הוא אגב קביעת האקדמיה […]

2020-02-23T18:45:48+03:00 23 בפברואר, 2020|

אמנות האִשּׁוּר

אִשּׁוּר להלן – Acknowledgment. בהתחלה הייתה לי רתיעה לתרגום שנקבע ע"י האקדמיה אבל זו הוסרה במהלך הכתיבה למרות שעדיין נותר בי הגעגוע לצליל העמוק והמחבק של המילה האנגלית. המאמר נכתב בהשראת שיעור עם המאמנת Sheri Boone.

מי משתמש במילה הזו?

בעיקר מאמנים אישיים והרבה. הסיבה לכך וכוחה של הכוונה מאחורי השימוש במילה הזו יפורטו בהמשך אבל ראשית משהו בעניין העברית והישראליות. עם יד על הלב, לומר לישראלי I would like to acknowledge you זה מהלך לא פשוט. זה נשמע לרבים מאיתנו כמו התנשאות או דביקות. ישראלים לא אוהבים במיוחד את כל המוש-מוש הזה. תחליפים מקובלים הם – "אני רוצה להוקיר אותך על…" "אני רוצה לשקף לך את…" כשהביטוי האחרון יש לו שימושים רבים מדי, חלקם מפוקפקים. בתוספת קול חלול או "מאפשר" המאפיין […]

2020-02-23T18:28:21+03:00 23 בפברואר, 2020|
שינוי גודל גופנים
ניגודיות