את המקרה הזה, קובעי מדיניות במשרד כלכלה כלשהו לא יכולים לדמיין בעצמם. הם רואים את האפשרות להשתמש באנשים יצירתיים ובאמנים כמשאב לטובת התפתחות התעשייה ומנועי צמיחה כלכלית שהם מכירים. מבחינתם, נדרשים 'פועלי יצירה'. כך מתפתחים גופי תיווך שמתאימים 'פועלים יצירתיים' לצרכים של התעשייה, בדומה לאקסלרטור של שנקר בישראל.
סיפור מקרה שרואה את התמונה רק מהצד של החור בגרוש של התעשייה, הוצג השנה באקדמיה. לכאורה, נראה מעולה: דוברת אסרטיבית מפרנקפורט, מצגת מהודרת, חברה שמזמינה אמנים ויוצרים להעביר סדנאות או לבצע פרויקטים לפי צרכים של חברות עסקיות. האמנים מקבלים שכר, מה רע?
כששאלתי אם האמנים מתוגמלים על פיתוח תכניות, או אם הם מעורבים בקבלת ההחלטות שקשורות בבניית הפרויקט, קיבלתי מבט מסוג "כאילו מה?!". לא, האמנים מתוגמלים רק על ביצוע ושיגידו תודה על זה שמזמינים אותם בכלל.
כל האמנים באקדמיה ידעו לומר לגברת, ואף אמרו, שמדובר בניצול שאנחנו מכירים כבר הרבה שנים. ניצול שבנוי על הרעב הכלכלי של אמנים, שאין להם הרבה ברירות.
אפשר אחרת
סיפור המקרה הזה מדגים מה יכול לקרות אם אמנים מתארגנים להיות שחקן שלא רק משחק על המגרש, אלא גם קובע חלק מהכללים.
הבשורה היא שאפשר אחרת, ולנו בארץ יש הזדמנות מצוינת להרים אותה – כל עוד עניין התעשיות היצירתיות והתרבותיות בחיתוליו.
סקסוניה היצירתית | המרכז לתעשיות תרבותיות ויצירתיות
את הגברת שהציגה את המקרה הזה פגשתי בשנה שעברה. התיידדנו. ביום האחרון ראיתי אותה יוצאת מהאולם בדמעות. ניגשתי, שאלתי אם אני יכולה לעזור במשהו. היא קיבלה טלפון כמה דקות קודם ממנהל הארגון – לשכת המסחר המקומית דרשה מעירייה לחסום את ההתארגנות הזו ולפרק אותה. לפני שכתבתי את הפוסט, הקלדתי בזהירות את כתובת האתר שלהם, מחסירה פעימה. הם שם, עובדים במלוא המרץ. ללמדכם שיהיו מאבקים ואפשר לעמוד בהם.
סקסוניה היצירתית היא התארגנות משותפת של שלוש אגודות בחבל סקסוניה, גרמניה – לייפציג, חמניץ ודרזדן. במילים שלהם "המרכז עוסק בשיפור התנאים להצלחת עבודה יצירתית. העבודה שלנו מחזקת את הקיבולת לחדשנות וצמיחה בסקטורים עסקיים אחרים, ולפיתוח פתרונות חדשים לאתגרים חברתיים. אנחנו מספקים יעוץ ותמיכה לחברות, פרילנס, מוסדות, אגודות, רשתות ורשויות מקומיות."
מדגישה: האגודה וחבריה מסתכלים על הביזנס של חיזוק הקיבולת לחדשנות וצמיחה בסקטורים אחרים, ובאותו זמן על טיפוח הכישורים, הקשרים, ההשראות ותנאי העבודה/היצירה של מי שמוגדרים כעובדים בתעשיות התרבותיות והיצירתיות. זו דרך שונה מאוד מלהתייחס לאנשים כמשאב של תעשייה, בלי להשקיע בהם שקל, ובלי לחשוב על התנאים המיטביים להעסקתם.
המרכז מנוהל במשותף על ידי עמותות היזמים עצמם, מה שהופך אותו ייחודי בגרמניה. השירותים המרכזיים שהם מספקים הם: אוריינטציה, רישות, נראות ויצירת ערך. הרחבה בהמשך. המרכז מציע גם פעילויות בִּנאוּם מגוונות (בִּנאוּם=אינטרנציונליזציה): טיולים עסקיים ליזמים תרבותיים ויצירתיים, אירועי מידע וסדנאות בנושא עבודה בינלאומית, הרצאות על תעשיות תרבותיות ויצירתיות במדינות אחרות והשתתפות בפרויקטים בינלואמיים. הם מחוברים לרשתות באוסטריה, בלגיה, צ'כיה, דנמרק, יוון, איטליה, לטביה, הולנד, פולין, שוודיה וארה"ב.
על כל אגודה כזו נמנים עשרות עד מאות יחידים, יזמות קטנות, יזמות יותר גדולות, חברות, פרילנס וכל מי שרוצים להחזיק ידיים, מוכנים לשלם, מוכנים ללמוד ולפעול.
איך זה עובד
שמעתי את ההסבר מהגברת מחמניץ, אז אני מדגימה על האגודה שלהם. העקרונות דומים בשתי האגודות האחרות, עם התאמות מקומיות ולפי החלטת חברי האגודה.
החברים באגודה משלמים דמי-חבר שנתיים דיפרנציאליים. יש חברות מלאה שמחייבת את החבר לא רק בתשלום אלא גם בשעות התנדבות. יש חברות תומכת שמחויבת בתשלום דמי חבר ללא חובת התנדבות. ראו כאן במורד הדף.
יש חבילת הטבות, לדוגמה:
- שימוש בפלטפורמה האינטרנטית של האגודה להצגת הצעות עבודה, פרויקטים, חברות שצריכות שרות או עובדים. השימוש הזה עוזר גם למפות את הצורך בעבודה של אמנים ויוצרים בחמניץ.
- רישות עם כל שאר חברי האגודות לטובת יישום רעיונות ופרויקטים גדולים.
- השתתפות בסדנאות וקבלת יעוץ פיננסי, משפטי ושיווקי
- השתתפות באירועים רלוונטיים לתעשיות התרבותיות והיצירתיות, כולל מפגשים ורישות
- מנוי לניוזלטר שדרכו מקבלים החברים מידע שוטף אודות אירועים מקומיים ואזוריים, ועוד חדשות כאלה ואחרות
בנוסף, האגודה דואגת לנראות שלה ושל פעילות החברים, מקדמת את הטמעת רעיון התעשיות ותרבותיות והיצירתיות ותרומתן לכלכלה, מקדמת את הדרישה ליצירת תנאי עבודה והעסקה טובים, פועלת לרישות האגודה ומציאת שותפים בתחומי העסקים, הפוליטיקה, חינוך והדרכה, אמנות ותרבות – בחמניץ ובמקומות אחרים. היא מקדמת את שירותי הייעוץ שהיא מספקת, מגייסת משאבים, ומפתחת סטנדרטים להתנהלות מול חברות תעשייה ושאר הגופים שצריכים שרות מהאגודה ומחבריה.
מי עושה את כל זה
חברי האגודה ממנים לעצמם מנהל אזור וסגן או שניים – לפי היקף העבודה הנדרשת. האנשים האלה מקבלים שכר ובמקביל תורמים שעות התנדבות. שלושת החבר'ה שמנהלים את הפעילות בחמניץ באים מתחומים יצירתיים ויזמיים, וגם טובים בניהול ופרויקטורה. מעבר לעבודה שלהם יש את שעות ההתנדבות של החברים ואספות חברים. אלה נערכות כסדנאות עבודה אינטנסיביות. במסגרתן החברים מקבלים החלטות בעניין העתיד וגם 'יורדים' על כמות גדולה של עבודה משותפת לטובת קידום ההתאגדות.
מה עוד
האגודה מרכזת מידע על תחרויות וקולות קוראים. זכיות מקודמות גם כהישג אישי וגם כהישג של האגודה. הם מחזיקים חללי תצוגה שיתופיים ונותנים מקום לכל סוגי האמנויות והיצירה של החברים באגודה – יש שם מגוון.
כיום, הם פונים ישירות לחברות שצריכות שירותים ומזמינים אותן להיות חברות באגודה. גם אם לא, החברות יכולות להציג את הצרכים שלהן לחברי האגודה, ואלה מחליטים לאילו צרכים הם רוצים להיענות ובאילו תנאים.
עכשיו תחשבו על כל זה כפול שלוש, כשכולם מחזיקים ידיים עם כולם ומרושתים עם ארגונים במקומות אחרים בגרמניה ומחוץ לה. לפחות בסקסוניה הם יוצרים תופעה שקשה להתכחש לה.
כמו שקרה בחמניץ – דובים מתעוררים מתרדמתם. לשכת המסחר הזדעקה כי פתאום התרוממה תופעה בולטת שלא מטעמם. כמו שקרה בחמניץ – אם ממשיכים לעבוד ומתייצבים בכל מקום בו נדרשים לדבר ולהציג, אם נותנים שרות טוב והלקוחות מרוצים, למתנגדים אין ברירה אלא לפנות מקום לאגודה ליד שולחן מקבלי ההחלטות וקביעת המדיניות.