טריק הבמה המסוכן של ביבי | אפקט התדהמה

את הביטוי 'אפקט התדהמה' (the awestruck effect) טבע החוקר יוהאן מנגס מאוניברסיטת ציריך. הביטוי מייצג תופעה מעניינת – מנהיגים ודוברים כריזמטיים גורמים למאזינים להם לדכא רגשות. האפקט הזה עובד חזק במיוחד אצל המאזינים שמאמינים בדוברים האלה מלכתחילה. דיכוי רגשות בונה לחץ פנימי שמקשה על חשיבה ביקורתית ועל היכולת להגיב לדברים מתוך שיקול דעת. מתישהו הלחץ צריך להשתחרר. השחרור יכול ללבוש גוונים אישיים וחברתיים חיוביים ולחילופין, השחרור עלול להביא לתוצאות מסוכנות.

איך עושים את זה? בעזרת תבנית נאום שמתאימה לנאומים שמכוונים לעורר השראה

  • ראשית, הם משקפים את הרגשות שכבר קיימים בקהל (ציבור המאזינים).
  • אחר כך מטילים ספק ברגשות האלה ויוצרים בלבול אצל הקהל. ספק ובלבול הם ידידיו הטובים של מי שרוצה להחדיר רעיון לראשי האנשים. ספק ובלבול הם חלק מהמנגנון היעיל של פייק-ניוז.
  • אז הם מציעים רעיון החדש
  • אומרים לקהל מה צריך לעשות
  • מגייסים את הקהל – בואו נעשה את זה יחד
  • מניחים את ה"למה"
  • מציגים את המסר המרכזי שהם רוצים לנעוץ בראשי המאזינים
  • מציגים את הצעדים הבאים שצריך לעשות
  • זה לא יהיה פשוט
  • אבל אנחנו ננצח
  • חזרה על המסר המרכזי

האם גם מנהיגים עם חזון אפל משתמשים בטקטיקה הזו?

וודאי. בשונה ממנהיגים כריזמטיים שיש להם חזון לא אפל, שמשקפים את הרגשות השליליים שכבר קיימים בחלל, לוקחים אחריות ומציעים חזון ואופק לכולם, מנהיגים עם חזון אפל משקפים את הרגשות השליליים, ומצביעים על קבוצה מסוימת כמקור לרגשות האלה.

מה מסוכן באפקט התדהמה?

בגלל שאפקט התדהמה גורם לעוקבים של דוברים כריזמטיים  לדכא רגשות, לאבד חלק מהיכולת לחשוב ביקורתית ולהגיב מתוך שיקול דעת, הם עלולים להישבות בחלום ולא לשים לב למציאות. בגלל שאפקט התדהמה גורם לדוברים עם כוונות אפלות לאותה תגובה בדיוק, הם עלולים להביא לתוצאות מסוכנות כלפי אותה קבוצה עליה הם מצביעים כמקור הבעיה.

טריק הבמה המסוכן של ביבי

ביבי, ואפשר לסמוך עליו בעניין דיבור בפני קהל, יודע להשתמש באפקט הזה יפה מאוד. גם אם הוא לא בדיוק דובר כריזמטי, הוא דובר טקטי להפליא.

אז בואו נראה. אני מנתחת עבורכם את "הגיע הזמן לחקור את החוקרים. הנאום המלא של ראש הממשלה בנימין נתניהו". אני לא המצאתי את כותרת הנאום, הורדתי אותה מערוץ היוטיוב של בנימין נתניהו.

חשוב להזכיר: הנאום הזה נישא מול קהל שביבי רואה בו קהל אוהדים ותומכים. הוא גם מודע לכך שהנאום ישודר בכל רשתות השידור בישראל, ולא כל מי שישמע אותו שייך לקבוצת תומכי ביבי. תוכלו לראות בהמשך מה הוא עושה מתוך שאיפה  לגייס את כולם. זה לא בגלל שביבי חושב שהוא יעביר המון אנשים לעבור לצד שלו. זה בגלל שביבי רוצה לצייר עבור הקהל מפלצת ענקית, ממלכת אופל. כדי לתת לה את הגודל הזה בדמיון של המאזינים, הוא צריך לגייס מולה "טוב" מספיק גדול. הוא בונה סיפור על קרב איתנים בין ממלכת אופל נוראה, ומדינת ישראל על כל אזרחיה. וכל הלהטוט הזה בשביל מה? כדי להציל את דוד הטוב מגוליית הרשע.

ניתוח

שיקוף רגשות הקהל הנוכח במקום ורגשות קהל אוהדיו

התחלה             ביבי על עצמו – הוא מציג את גיבור הדרמה, איש שעושה רק טוב למדינה ומעורר בקהל תחושות גאווה.

0:28                 "יום קשה מאוד מאוד". הוא אומר "דברים מהלב", משבח ומאדיר את רשויות המשפט.

0:52                 "משהו לא טוב קורה". ביבי מדבר בשפה פשוטה ותיאורית, שפה עממית. עממי נשמע לאוהדים כמו דיבור מהלב ושפה תיאורית עושה שכל מי ששומע אותו יבין.

1:00                 ואיפה זה קורה? "אצל חוקרי המשטרה ואצל אנשי הפרקליטות". הוא מסמן את הקבוצה שהוא רואה כמקור הבעיה.

הערת ביניים: עד כאן, בין אם אתם בעד ביבי או נגד ביבי, תצטרכו להודות בכך שרשויות המשפט לא תמיד עושות צדק ולא נקיות מכל רבב, גם בעיניכם. הדברים נאמרים אחרי תקופה מספיק ארוכה של חשיפת עניינים חמורים ברשויות המשפט, בלשכת עורכי הדין, כהנה וכהנה. גם בלי פרשיות, רשויות המשפט ודאי דרכו ללא מעט אנשים על יבלות, בצדק ושלא בצדק.

אבל, הדברים לא מנותקים מהקשרם. הדברים נאמרים אחרי שכל מי ששם לב לחדשות יודע שהוגשו כתבי אישום נגד ראש הממשלה העומד בפנינו. הטלת הספק שהוא הולך לבצע היא זו:

שלא תחשבו שה"לא בסדר" של רשויות המשפט הוא מה שאתם מכירים וחושבים, לא לא. יש "לא בסדר" של רשויות המשפט שהוא חמור בהרבה, אימתני, מפלצתי, אפל ברמה שלא הייתה כמותה בתולדות האנושות וגם הרבה אחורה, עד למפץ הגדול. רמה קיומית. לא רק זה – מסתירים את זה מכם, ואתם לא ידעתם.

הטלת ספק ויצירת בלבול אצל הקהל

1:06                 "הערב אנחנו עדים" הוא יוצר תחושת בהילות, ומכוון את המבט שלנו לתופעה שהוא מנסח ורוצה שנאמין בה.

1:22                 "בוודאי שמתם לב" הוא ביטוי שמחייב את המאזינים. מי שלא שם לב, זה לא טוב והוא רוצה לטעת בלבול. הוא מצייר עוול שלא היה כמותו "מאז קום המדינה". וואי, זו כנראה מפלצת ממש גדולה.

1:56                 "העובדות הללו" לא בטוח שאלה עובדות, אבל איך לא ידענו עליהן? אנחנו ממש בסכנה. וכאן הוא שוטח את משנתו ומשרבב פנימה את הביטוי "ראש הממשלה של הימין".

2:10                 הוא מציין שהתהליך נועד להפיל אותו, "שבניגוד לרבים מיריביי בשמאל" – הופס, הנה הוא מצייר ניגוד שהוא רוצה שנאמין בו. באותה הזדמנות הוא מרחיב את התמונה של אלה העומדים מנגד: לא רק חוקרי המשטרה, אנשי הפרקליטות והיועמ"ש. זה כל השמאל, וגם התקשורת המגויסת.

הערת ביניים: ביבי מספר לנו שמדובר בבעיה שקשורה ברשויות המשפט, אבל מכניס גם פוליטיקה. זה כי קהל אוהדיו אוהדים אותו ומתדלקים על פוליטיקה, לא על משפט. עם זאת, על הצד של המשפט הוא צריך שהם יכוונו את האש, אז את מקום החום לבערה הוא מביא מהפוליטיקה.

2:16                 הוא מצייר חזון. מאמין בישראל חזקה וגדולה, והנה שוב ניגוד – חלשה, מצומקת, מרכינת ראש. הוא שכח לומר "חזקה, גדולה וגאה" אפשר לנחש למה.

2:50                 ביבי מרחיב את מעגל הפנייה שלו ל"יריבים פוליטיים הגונים, שמבינים שכדי שמדינה שלנו תתקיים" ביבי מדגדג את הידית שהוא אוהב לדגדג – הביטחון בקיומה של מדינת ישראל. איזה פחד.

2:56                 "צריך פה שלטון חוק אמין וחסר פניות."

הערת ביניים: זה כאילו קצת מוזר. שלטון חוק אמין וחסר פניות זה מה שיציל מדינה מאיום קיומי? אצל ביבי אין כמעט אף פעם מילה לא מתוכננת. החיבור הסמוי שהוא עושה כאן יסתבר לקראת סוף הנאום.

הצגת רעיון חדש

3:03                 ביבי חוזר לדבר על מה הוא עשה בשביל מדינה: הוא עבר קרבות קשים, שילם מחירים כבדים, אבל… קרבות קשים ומחירים כבדים עברו רבים מתושבי מדינת ישראל. הנה הרעיון החדש: מה שקורה בענייני החקירות שלו, זה ממש מזעזע. כל השאר זה בקטנה לעומת הזעזוע הזה.

3:33                 והנה שוב הוא מרחיב את הגדרת קהל המאזינים – המוני אזרחים בישראל שמה שעשו לביבי מזעזע אותם. לא רק בצד הימני של המפה.

3:50                 "אתם יודעים, וזה כבר נבדק" דומה ל"וודאי שמתם לב". ואם זה לא נבדק ואם לא שמנו לב מה זה אומר עלינו? שאנחנו לא מודעים לסכנה האיומה.

3:58                 ופה הוא מלמד אותנו משהו, מידע היסטורי. עכשיו, יכול להיות שהכל נכון, יכול להיות שלא, אבל אם אנחנו לא מעורים בפרטים נוצרת אצלנו הרגשת הקטנה – אנחנו מקטינים את עצמנו מלהיות יכולים להציג דעה מנומקת, כי ההרגשה היא שאנחנו לא יודעים מספיק. השאלה היא בקשר למה, אבל השאלה לא מתעוררת אצל מי שכרוך אחרי הדובר. הקהל השבוי מרגיש שביבי מגלה להם משהו שיציל אותם מהסכנה.

4:44                 "הפרקליטות חולה" ו"שי ניצן לא ראוי לכהן" אלה ציטוטים. ביבי אומר שגם אחרים אומרים, יש עוד אנשים שמודעים לסכנה האיומה. אנשים ממש חשובים וחכמים. כדאי שניקח ברצינות.

אומרים לקהל מה צריך לעשות

4:55                 כאן ביבי כבר לא מצטט. אלה מסרים שלו: זו שיטה, זה תהליך מזוהם, וחייבים לשים לזה סוף. הקהל מבין שמה שצריך לעשות הוא – לשים לזה סוף. ביבי עדיין לא מספר לקהל איך הוא רוצה שזה יקרה.

הערת ביניים: המסר המרכזי הגלוי בנאום הזה הוא "לחקור את החוקרים". זו גם הכותרת שניתנה לסרטון שיושב בערוץ של בנימין נתניהו ביוטיוב. אבל, המסר הסמוי, זה שעובד על החלקים הכי בסיסיים בנפש האנושית המורכבת, הוא הצירוף "חייבים לשים לזה סוף". בשונה מ"לחקור את החוקרים", הביטוי "לשים לזה סוף" משאיר הרבה יותר מדי מקום לפרשנות.

מגייסים את הקהל – בואו נעשה את זה יחד

5:04                 "אני יודע שכל ביקורת שאנחנו נשמיע" מי ה"אנחנו" האלה? ביבי ואלה שאליהם הוא מדבר. אבל ביבי כידוע לא מלכלך את הידיים בעבודה שחורה: "אתם צריכים לדרוש שיחקרו את החוקרים". הנה, הוא רוצה "לשים לזה סוף" והוא כורך אליו את ציבור עוקביו לדרוש שיחקרו את החוקרים. יש משימה.

5:22                 הוא הופך את הדברים להיות הבעיה של הציבור, כדי לגייס אותו.

מניחים את ה"למה"

הערת ביניים: ביבי בנה הרבה מתח. עכשיו הוא הולך למתוח אותו עוד יותר. הוא מבצע מהלך ארוך של בניית ה"למה". הוא רוצה להרים להנחתה, הוא מקווה להצליח לעקוף את החשיבה הביקורתית של אותו חלק במאזינים שהחשיבה הביקורתית שלו עדיין לא נעלמה לתוך אפקט התדהמה, וזה גם נותן לו הזדמנות לשפוך את כל מה שהוא רוצה לשפוך וללכלך כאן.

5:28                 ביבי מרכז את המבט אליו והמילה "מזוהם" שכבר נשמעה קודם, מקבלת את הבשר שביבי רוצה לשים עליה. הוא מעבה אותה בביטויים כמו "חיפשו אותי" "בסחיטה באיומים" "מה שהחוקרים רצו לשמוע" "מפוברק" "נהרוס לך את המשפחה" "ניקח לך את הנכסים" "תרגיל פלילי" "הילדים שלך לא ידברו אתך יותר", שזו שפה שנתפסת אצלנו כשפת עבריינים, כדי ליצור משקל מול הדבר שהוא קורא לו "אמת". הוא בצד של האמת וחושף אותה עבור הציבור, הוא בצד הצח כשלג, הם בצד של העבריינים, הם בצד המזוהם. הוא מתאר תמונה מסמרת שיער, הרשימה ארוכה, והוא מקפיד לומר לנו שהדברים קורים ממש מאחורי גבינו.

8:30                 הוא מזכיר למאזינים את תפקידם ומרחיב את המעגל "כל מי ששומע אותי עכשיו צריך להיות מזועזע" ומכניס גם את הדמוקרטיה.

הערת ביניים: אנחנו בחלק של ה"למה". זה צריך להיות ה"למה" שמסביר את הסיבה לכך שצריך לחקור את החוקרים. באמת, למה? הנה הוא מתחיל את מהלך ההסבר כי אנחנו לא יודעים, מסתירים מאתנו, זוכרים?

8:50                 "מה הם עושים נגד זה?" מיהם ה"הם" הוא לא אומר. הוא קצת רומז.

9:08                 "מה עוד אנחנו לא יודעים?" שואל האיש שבנסיבות אחרות טוען שיש דברים שאנחנו לא צריכים לדעת.

9:37                 "הם פשוט מצפצפים" הם הם כנראה חוקרי המשטרה.

9:47                 "בכוונת מכוון" מי זה המכוון הזה? וכאן ביבי עובר לנהל בית משפט קטן ומעמיד על דוכן הנאשמים 42 חברי כנסת. הוא גם מנסח את ההאשמה.

10:36               "אבל למה לא חקרו אותם" מי? ה"הם". אבל ביבי מחדד את התמונה "אכיפה בררנית". כלומר שה"הם" הם אלה שאחראים על אכיפה.

הערת ביניים: וואי וואי וואי. אתם מבינים מה שזה? אתם מבינים למה צריך לחקור את החוקרים? לא, אתם עדיין לא באמת יודעים. הנה זה מגיע –

11:00               "תופרים פה חליפה מיוחדת. רק בשבילי" ראשונה בעולם, ראשונה בהיסטוריה, בתולדות הדמוקרטיות, במדינת ישראל ובכל העולם.

הערת ביניים: הנה ה'למה' האמיתי – להציל את ביבי מעוולה כי הוא הסובל הכי גדול בתולדות האנושות ממעשה נורא שעושים דווקא לו. אין כרגע בעולמים מישהו שהוא יותר בסכנה ממנו.

מציגים את הצעדים הבאים שצריך לעשות

11:46               "ומאיין מתחילים? אתם יודעים" נורא בא לי למסור לביבי שאנחנו יודעים שכדאי להתחיל מאיפה שהדג מסריח. הערה לא קשורה לניתוח הנאום, התפלק לי.

12:38               "לשקם את אמון הציבור במערכת".

12:44               הנה רשימת הרעים שצריך לטפל בהם: השיטה, החוקרים, הפרקליטות, החקירות המזוהמות – הוא רומז רמז עבה לחוקרי המשטרה. אלה כולם – הרעים. בעצם, רק ה"סורחים" אבל לא לפני שהוא מלכלך את כל הרשימה.

זה לא יהיה פשוט

13:43               מגייס ציטוט של מנדלבליט כדי לומר שלא הוא הבעיה. זו "השיטה", ממלכת האופל. ואז מגלגל את אותו מהלך בנאום שגרם לכמה אנשים לחשוב שהוא דיבר מהלב – מנדלבליט נכנע, חוסר אונים מול עוול נוראי, "מה שאני עובר זה לא קל" "גם אני בן אדם" "מה שעוברת משפחתי" "שופכים את דמי" "זה קשה לי".

אבל אנחנו ננצח

16:16               "תחושת הצדק והאמת בוערת בי" אם לרגע דאגנו שביבי עומד להיתבקע לנגד עינינו אז לא. הוא מבטיח לנו שהוא ימשיך להילחם, שהוא ימשיך ובלה בלה בלה – כלומר, ביבי מתכוון להמשיך להיות ראש ממשלה.

חזרה על המסר המרכזי

17:20               צריך לחקור את החוקרים. לזה הוא רוצה לגייס אותנו.

מה למדנו?

שביבי קושר את העתיד הקיומי של אזרחי ישראל בכך שיתקיים שלטון חוק אמין וחסר פניות. ושהדרך לשם היא לחקור את החוקרים שחקרו אותו, ו"לשים לזה סוף" כדי שהוא ימשיך להיות ראש הממשלה. כלומר, אם אנחנו רוצים שלא תתרגש עלינו מפלצת קיומית, כדאי שנעשה מה שצריך לעשות כדי שהוא יוכל להמשיך ולהיות ראש הממשלה כי אם לא – הלך עלינו.

מה מסוכן בזה?

הוא מסמן קבוצה מסוימת שצריך "לטפל" בה. איך צריך לטפל בה? כמו שמטפלים במפלצות קיומיות. אם תקשיבו גם לרובד הפוליטי של הנאום, הקבוצה הזו לא כוללת רק את "רשויות המשפט".

2020-02-23T10:52:03+03:00 5 בדצמבר, 2019|

דיבור מול קהל | איך לוודא שהזמן לצדכם

מכירים את ההרגשה שהזמן עובד נגדכם כשאתם בתפקיד דיבור מול קהל? גם הקהל מכיר אותה… הנה טיפ שתוכלו ליישם בכל פעם שאתם נמצאים במרכז תשומת הלב וצריכים להרצות, לדבר בפנל, או לספר סיפור מול קהל –

עוד לא פיטרו אף אחד או כעסו על מישהו שדיבר קצת פחות מהזמן שהוקצב לו

לעומת זאת, הרבה אנשים לא קיבלו הזמנה חוזרת וחטפו מכה למוניטין שלהם בגלל שהם עברו את מסגרת הזמן, ולא היו מאורגנים מספיק לתת לקהל את מה שהוא בא לשמוע.

קהל מעריך דוברים שמתחשבים בו ונותנים לו כמה דקות נשימה בינם לבין הדבר הבא. אם תשימו לב, מקצוענים בדיבור לא עוברים את הזמן. לא רק זה – אם חותכים להם את מסגרת הזמן אפילו דקה לפני שהם עולים לדבר, גם אז הם לא עוברים את הזמן. היכולת הזו היא סימן מובהק למקצוענות. זה אומר שאתם יודעים בדיוק מה אתם עושים. לעבור את הזמן או למרוח זמן זו התנהלות חובבנית.

אם מקצרים לכם את מסגרת הזמן קצת לפני שאתם עולים לבמה, אל תתנצלו בפני הקהל על מה שהוא לא יקבל כי אתם נאלצים לקצר. יודעים למה?

עיתונאי נסע לסקר שכונה באחד הפרברים של עיר גדולה. כשמצא את הרחוב הראשי של השכונה, התיישב בבית קפה וצפה בעוברים והשבים. השעה הייתה ארבע אחרי הצהריים וכמה חבורות של ילדים הסתובבו על המדרכות. לא רחוק מבית הקפה עמדה חנות ממתקים. ילדים צבאו עליה ללא הפסקה. ממול עמדה עוד חנות ממתקים שאף ילד לא ניגש אליה.

העיתונאי עקב אחרי הילדים. כשלא היה יכול יותר להכיל את הסקרנות שלו ניגש אליהם ושאל, "אני רואה שיש כאן שתי חנויות ממתקים. מדוע כולכם קונים רק בחנות הזו ולא בשנייה?" אחד הילדים ענה מיד, "כי המוכרת בחנות השנייה גונבת לנו ממתקים!"

"גונבת לכם ממתקים?" שאל העיתונאי בהתפעלות, "אתה בטוח? איך היא עושה את זה בדיוק?" "בוא, נראה לך," ענה הילד ובלי לחכות חצה את הכביש לכיוון חנות הממתקים שלא היה בה אפילו ילד אחד. חבורת הילדים והעיתונאי הלכו אחריו וכולם נכנסו לתוך החנות.

"הנה," אמר הילד, "תסתכל טוב טוב ותראה איך היא גונבת." הילד ביקש מהמוכרת 100 גר' סוכריות טופי. היא פתחה שקית נייר, אספה כף גדולה של סוכריות מתוך מיכל, שפכה אותן לתוך השקית והניחה אותה על המשקל. המאזניים הראו 110 גר'. המוכרת הוציאה שתי סוכריות מהשקית והחזירה אותן למיכל. "ראית?!" אמר הילד לעיתונאי, "היא גנבה לנו שתי סוכריות!" המוכרת לא כל כך הבינה במה מדובר. רק מסרה את השקית וחיכתה לתשלום.

העיתונאי חייך. "עכשיו אני רוצה לראות את החנות השנייה," אמר לילד. חצו כולם את הכביש בחזרה ונכנסו לחנות הממתקים. העיתונאי הציע לילד את הכסף הדרוש וחיכה לראות מה יתרחש.

הילד ביקש מהמוכרת 100 גר' סוכריות טופי. היא פתחה שקית נייר, אספה כף גדולה של סוכריות מתוך מיכל, שפכה אותן לתוך השקית והניחה אותה על המשקל. המאזניים הראו 90 גר' והמוכרת הוסיפה שתי סוכריות לשקית. "ראית?!" אמר הילד לעיתונאי, "היא נתנה לנו במתנה שתי סוכריות! היא מוכרת טובה!" המוכרת לא כל כך הבינה במה מדובר. רק מסרה את השקית וחיכתה לתשלום.

אז אל תספרו לקהל שאתם לוקחים לו שתי סוכריות… כשאתם בתפקיד דיבור מול קהל עלו לדבר, היו אפקטיביים במסגרת הזמן שנקבע לכם ותנו לקהל כמה דקות לנשום לפני שהם עוברים לדבר הבא.

2020-02-23T19:45:36+03:00 3 בנובמבר, 2019|

תכנית פנטזמים לתמיכה בתעשיית העיצוב, לבנון

את התכנית לתמיכה בתעשיית העיצוב בלבנון, הציגה באקדמיה של ה OECD גברת צעירה. היא עברה מגרמניה ללבנון כדי לנהל את התכנית מטעם מכון גתה. מה יש למכון גתה לעשות בלבנון בענייני עיצוב? התשובה גדולה מהשאלה: מכון גתה תומך – בין השאר – בשווקים מתעוררים של תעשיות תרבותיות ויצירתיות באפריקה ובמזרח התיכון. הוא עושה זאת עבור ובתמיכת המשרד לשיתופי פעולה ופיתוח כלכלי של ממשלת גרמניה. זו השקעה בכלכלת גרמניה באמצעות השקעה בכלכלת לבנון.

סצנת העיצוב של לבנון מתארגנת להפוך לתעשייה

התכנית מאמצת תפיסה הוליסטית. למעשה, היא יוצאת מתוך ההבנה שתעשיית עיצוב מצליחה לשגשג אם עומד לרשותה אקוסיסטם ברור ומובנה, מהסוג שמתקיים בדרך כלל בתחומים טכנולוגיים. במפגש בין אמנות, יזמות ועיצוב בלבנון נוכח גם קהל של משקיעים ותומכים. אלא שזו קבוצה אקלקטית מדי. התכנית מכניסה גם את קול המשקיעים פנימה ושואפת לעשות סדר בתמונה המלאה. כששאלנו אותה אם זו לא משימה מקיפה מדי היא חייכה, "לבנון מדינה קטנה." מה שנכון.

קהל יעד עם הגדרות סף רחבות

הגדרת קהל היעד של התכנית משקפת את התפיסה ההוליסטית:

  • התכנית פונה למעצבים, מייקרים, יזמים וחברות הזנק בתחומי העיצוב.
  • היא מציעה פיתוח יכולות, טיפוח יזמות תרבות, חברה וסביבה, עידוד שיתופי פעולה ושיתוף ידע.
  • המשתתפים יכולים להגיע מכל תחום עיצוב: עיצוב מוצר, עיצוב רהיטים, גרפיקה וכתב, אפנה וטקסטיל, עיצוב פנים ונוף, אנימציה, איור וכו' וכו'.
  • הם צריכים להיות לבנונים או אזרחי מדינה מזרח תיכונית אחרת המתגוררים בלבנון.

הם יכולים להגיש מועמדות לכל אחד מהמודולים המרכזיים של התכנית כדי לנסות להתקבל ולזכות בשירותים שארגן עבורם מכון גתה.

מודולים

תכנית לימודים. תכנית בת שבועיים עם קוריקולום מובנה, בהשתתפות 20 מעצבים. הם מגיעים לביירות ונשארים בה למשך לאורך תקופת התכנית כדי להפיק את המקסימום ולא לבזבז זמן על נסיעות. זו גם הזדמנות לטוות קשרים שישמשו אותם בהמשך.

תכנית התמחות. מי שפונים למודול הזה יכולים לזכות בהתמחות בחברות עסקיות ובחברות הזנק בתחומי העיצוב בלבנון ובחו"ל, לתקופה של שבוע עד חודש.

מאיץ. מי שמתקבל למודול הזה, שנמשך מספר חודשים, זוכה בליווי של מנטורים להקמת המיזם שלו, מענק הקמה, גישה לחלל עבודה, ומפגשי יעוץ מותאמים.

יריד. מספק הזדמנות לקחת חלק בשבוע העיצוב בבירות ובשבוע העיצוב בעמאן. המעצבים שמתקבלים למודול הזה זוכים לפגוש את התעשייה, להציג את המוצרים והשירותים שלהם, ולבדוק הזדמנויות עסקיות.

הרובד הנוסף שעוזר לבנות את האקוסיסטם

את הפעילות מלווה תכנית מחקר שמטרתה לאסוף תובנות עומק בעניין פיתוח תעשיית העיצוב בלבנון. אם תיכנסו לאתר תוכלו להוריד בו מסמך על כלכלת העיצוב.

פעם בתקופה התכנית חוברת לעוד מספר גופים כדי לקיים פעילות 'פוקוס' – מיקוד על נושא והראשון שנבחר היה "עיצוב בעתות משבר". שלא תגידו שהם לא חושבים רלוונטי. לטובת העניין הם מזמנים מומחי עיצוב לדבר על נושאים שהם רלוונטיים לחדשנות בתעשיית העיצוב ולסוגיות תרבותיות, חברתיות וסביבתיות. אותם מומחים משתתפים גם בדיונים עם מעצבים צעירים ועם הקהל הרחב שמגיע לשמוע ולקחת חלק.

כמו שציינתי בהתחלה התכנית לוקחת בחשבון גם את המשקיעים ושואפת לעזור לבנות אקוסיסטם, סדר, הדדיות ברורה. ולכן, כמו שיש D day למאיצים טכנולוגיים, יש כזה גם בתכנית פנטזמים – שוק מעצבים משותף בו יכולים בוגרי התכנית להציג את מרכולתם ולפגוש משקיעים ותומכים מעוניינים אחרים.

מחשבות

זו דוגמה יפה ליישום של מתודה על תחום יצירתי. לוקחים תחום שמתבסס בעיקר על עבודה של פרילנס, ומתחילים לארגן אותו כתעשייה. מתחילים בקטן, על תכנית ברורה, מתאימים למה שקיים בשטח, מנהלים סיכונים ובודקים כל הזמן.

לא בטוח שבכלל שניתן או רצוי לעשות את אותה דרך עם כל תחום יצירתי. בנוסף, יש הרבה תחומי יצירה שהתעשייה ה'רגילה' לא רואה בשילובם מספיק ערך עבור השורה התחתונה שלה. זה גם מסביר מדוע משרדי כלכלה, כולל משרד הכלכלה הישראלי, רצים לתמוך בשילוב של עיצוב וקריאייטיב ולא תחומים אחרים. זה יותר קל להם, יותר קשור לסוג החדשנות שהם מחפשים, והם מעדיפים לראות רווח יותר מוקדם ממאוחר.

המהפכה הגדולה באמת תקרה כשתחומי ליבה של האמנות ייכנסו לליבת הניהול של חברות וארגונים. שינוי תפיסה. ייקח זמן.

2020-03-01T10:54:44+03:00 5 באוגוסט, 2019|

פרויקט OP17 | אגם לב אדם

צפון איטליה, אגם מולבנו, בצפונו עיירה ציורית. גן עדן עלי אדמות. את היופי הזה מפרים פעם ב 12 שנה עובדי חברת הידרו-אנרגיה מקומית. הם מגיעים בחורף ומרוקנים את האגם כדי לתחזק את המתקנים שעל הקרקעית. תושבי העיירה חווים את אירוע ריקון האגם כפצע שהם לא יכולים לעמוד בו.

לקראת חורף 2017 וריקון האגם, פנתה המועצה ל Natourism – גוף שעוסק בתיירות וסביבה. ביקשה למצוא דרך להפוך את הטראומה להזדמנות. בעזרת ארבעה אמנים ידועי-שם: Luca Lagash, MOG, Thomas Boehm and Alessandro Cremonesi. הם הגישו הצעה לפרויקט אמנות/תרבות בשיתוף עם ארגון רופאי לב לילדים. את אתר הפרויקט תמצאו כאן.

קונספט במילים יפות בתרגום חופשי וערוך מאתר הפרויקט

התהליך שעובר האגם: ריקון והסטה זמנית של המים, תיקון, טיפול והכנה, מילוי מחדש וציפייה להתחדשות החיים, דומה לתהליך שעובר ליבו של ילד שזקוק לניתוח לב. האנלוגיה והמטאפורה סיפקו את המפתח לפרשנות האמנותית של תופעת ריקון האגם. חוויית עדות שנמשכת מספר חודשים בהם האגם שוכב מרוקן, מכין את עצמו להתחדשות מלאה של מימיו וחייו. שבריריות הילד המנותח, דומה לשבריריות הסביבה, שלעיתים קרובות מדי מנוצלת ועומדת למבחן הקידמה. זו שלפעמים שוכחת מה יכול להיות המחיר לסביבה, לאנושות ולבעלי החיים שאתנו על הכדור. באותו זמן, האגם ויופיו המלכותי חשובים להפקה של אנרגיה בריאה ונקיה. הניתוח "בליבו", הוא דרך להבטיח את הדו קיום בין צרכי האנרגיה וטבע יוצא דופן שהופקד בידינו.

ההתערבות האמנותית/תרבותית מעוררת את הבנת הערך של האופרציה המסוימת שמתרחשת באגם מולבנו. זו ואחרות, שאם תנוהלנה כראוי, תורמות להפחתת חוב הניצול שקשרנו בחוזה עם כדור הארץ. האגם הריק מעורר אותנו לרוקן גם את עצמנו ומזמין אותנו לקחת את נתיב הידע, שדרכו מתעוררת מודעות חדשה. זו שמובילה להתחדשות עמוקה, ליכולת לדמיין מה אנחנו רוצים להיות היום ולהיות מחר.

העבודה תדגים כיצד אמנות ותרבות הן דרכים יוצאות דופן להכללה וחדשנות חברתית, המסוגלות להפוך מצב שלילי ופוגע בדימוי הטריטוריה (התרוקנות האגם) להזדמנות חשובה לגאולה ולידה מחדש של קהילה, להתחדשות תרבותית.

מאחורי הקונספט האמנותי, במילים ששמעתי מלוקה לגאש באקדמיה של ה OECD

האנשים שחיים במולבנו וגם בחלקים רבים אחרים של צפון איטליה, מנותקים מהמציאות שסביבם. הם חיים ביופי מופלא, חיים טובים מאוד, ולא מאפשרים למה שמתחולל בעולם לגעת בבועה שלהם.

כשמרוקנים את האגם פעם ב 12 שנה, הם מתחלחלים עד עמקי נשמתם. עד כדי כך, שהם לא מוכנים לראות את האגם המרוקן ורובם עוזבים את המקום עד שימלאו את האגם מחדש. הם מתנהגים בצורה דומה לכל מה שמטלטל את הבועה שלהם, גם לאנשים. גם ביניהם.

החלטנו לעשות משהו שיכבד את האגם, את התחושות שלהם, אבל גם יזמין אותם לאפשרות חדשה: לפגוש את הקושי, לדבר על הקושי, בכלל לדבר. לראות את היופי שבתהליך, את היופי של האגם הריק, ואת החיבור בין מה שמתרחש באגם לתחומים אחרים של החיים. רצינו לגעת בהם כדי שהם יגעו זה בזה ובאחרים, במציאות, במה שקורה סביבם, לפחות באיטליה. זה בנוסף למה שכתוב באתר, והתכוונו לכל מה שכתוב שם.

אלה הדברים של לוקה, והוא כולל את עצמו בביקורת שהוא מעביר על תושבי צפון איטליה המפונקים, כי הוא אחד מהם. לפי היחס של המשתתפים האיטלקים ללוקה, מדובר באמן ידוע ומוערך מאוד, שרגיל להיות אמן 'מיוחד' שמעורב בפרויקטים מיוחדים. הפרויקט הזה מיוחד בהחלט. גם האיש.

תוצרים אמנותיים ואירועים

הפרויקט נמשך מספר חודשים. לאורכם שובצו אירועים מיוחדים כמו התקנות, השקות וחוויות משך. את הכל ניתן לראות באתר, כולל גלריה, מידע אודות האמנים, והשותפים. תמצאו שם:

  • מניפסט פואטי
  • מקום לאינטראקציה – שולחן לכמאה אנשים
  • פסל מונומנטלי של האגם – שלם ומחולק, כמו לב שלם ולב שבור
  • איסוף סיפורים נשכחים אודות האגם והאזור ותחרות כתיבה
  • נוף סאונד – חפשו בתמונות את ההתקנות של ציוד הסאונד. ממדים אדירים.
  • סיורים מודרכים באגם הריק ובסביבתו

לטעמי, שווה להקדיש קצת זמן ולשקוע לתוך הצילומים, הסרטונים והטקסטים.

מה קרה

האנשים של מולבנו באו. הם השתתפו, בהתחלה בזהירות מסויגת. אחר כך לקחו את הזמן לחוות את החוויות, את הזמן לדבר, גם אם בהתחלה היה לא נוח. השיחות עלו לתוך העיירה ונפתח שיח חדש בין האנשים. כזה שעוד לא היה כמותו במולבנו. מוכנות לגעת בכאב, לא רק זה של האגם. מוכנות להכיר במה שקורה מחוץ לגן עדן ובהבנה שזה קשור גם אליהם. להכיר בצורך למצוא את הדרך לגשר בין חיים 'מושלמים' לבין מה שעושה אותם פחות כאלה, ובין אנשים. כל מני אנשים.

אמנות שינתה תרבות המקומית. פתחה סדק שדרכו זרמו מים חדשים.

2020-03-01T10:55:05+03:00 29 ביולי, 2019|
שינוי גודל גופנים
ניגודיות