פעם, בעיירה יהודית באזור ייצור יין, שמעו תושבי העיירה כי רב נערץ ונודע מתכוון לבקר אצלם. הם זימנו פגישה ואמרו: "עלינו לקיים חגיגה גדולה לכבוד הרב."
אחד מתושבי הכפר הציע, "מכיוון שכולנו מכינים יין, האם זה לא יהיה נפלא אם יהיה לנו פסטיבל יין והרב יוכל לטעום את מיטב היין שלנו?"
מישהו התנגד, "אבל כל משפחה מכינה מעט יין בכל שנה. חגיגה גדולה תשתמש בכל אספקת היין השנתית של כל המשפחות."
אז הם הגו תוכנית. הם יציבו חבית אלון גדולה במרכז העיר, ובכל מוצאי שבת, ממש אחרי ההבדלה, כל בית אב יביא קנקן קטן של יין אדום וימזוג אותו לחבית. כשיגיע הרב, תהיה להם חבית מלאה.
הציבו את החבית.
מנדל הלך הביתה ואמר לאשתו רבקה, "תשמעי, כולם יביאו יין. יצטבר הרבה יין בחבית הזו. אנחנו צריכים את היין עבור פרנסת המשפחה וקנקן יין משלנו לא יחסר. מדוע שלא נמלא את הקנקן מים במקום יין? כשאקח את הקנקן לחבית אשפוך את הנוזל ממש מעבר לשפה ואני מבטיח לך שאף אחד לא ישים לב." וזה מה שעשה בכל מוצאי שבת.
עברו שישה חודשים, הגיע היום הגדול. תושבי העיירה הקימו דוכן במרכז היישוב והניחו עליו את החבית. בדיוק בזמן הופיע הרב המפורסם. תושבי העיירה היו גאים מאוד בעיירה שלהם וביין שלהם, ורצו מאוד להרשים את הרב. לכן העניקו לו גביע זכוכית מעוטר ומהודר לטעימת היין ולחנוכת הפסטיבל. הרב נטל את הגביע, הניח אותו מתחת לברז של החבית, מילא אותו והניף אותו בחגיגיות.
תרועות הציבור קפאו באוויר וגוועו לקול דממה דקה: גביע הזכוכית המלא עד שפתו, נשאר שקוף.
[הלל] הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתיי.
מסכת אבות א,יג
בישראל 2020 יש עוד רבים שמתנהגים כמו מנדל ורבקה, שמחליטים לשפוך מים ולא יין בכל מה שקשור במחאות. ובכן מנדל ורבקה, נראה שהפעם אתם מפספסים בגדול. יכול להיות שאתם נתקעים על "אם אין אני לי מי לי". לא זוכרים שאתם לא יכולים להיות רק לעצמכם ושעכשיו הזמן לפעול. יכול להיות שאתם כועסים על כך שכשאתם רציתם למחות על כאב שלכם, אחרים לא חשבו לעמוד לצדכם. יכול להיות שאתם לא חושבים שזה ישנה משהו. יכול להיות שאתם מחכים לזה שיהיה דגל אחד. כבר יש דגל אחד – דגל ישראל.
במיוחד, אתם מפספסים את אירוע התרבות הגדול ביותר שמתחולל כאן. אירוע שמתעל את הזעם למעשים יצירתיים שיש להם משמעות. מעשים יצירתיים שמנסים להשפיע, לחולל שינוי, לשיר את שירת הרצון לחיים של האנשים. גם שלכם, מנדל ורבקה. שירת הרצון לחיים זה ההפוך של הציוצים הארסיים, של הטוקבקים והסטטוסים הגועליים, של הדורסנות האלימה והבורות המשחירה.
מנדל ורבקה, שנה חדשה עכשיו. הזדמנות לבחור: מול המסכים או על הגשרים? בפיד של ה"ילד" או ברחובות? לבד על הספה או מוקפים אנשים? במרפסת או בכיכר? יין או מים? תראו כמה יין יש וכמה שמח זה עושה. רק אומרת ששווה לחשוב על זה דקה. ועם כל הכבוד לסגר, יש מספיק אפשרויות יצירתיות למחאה העומדת בתקנות.
קטן על ישראל 2020. שנה טובה.
