מתורגם מאנגלית. הסיפור מי השיגעון מוקדש לכל האנשים שמרגישים שהעולם השתגע. אלח'דר המוזכר בראשית הסיפור הוא דמות נביא, קדוש, איש מסתורין, משרת האלוהים, חכם, המופיע בדתות רבות באזורנו. בין היתר כאליהו הנביא בדת הייחוד הדרוזית.

מי השיגעון

פעם חי נביא, קדוש מסתורי בשם אלח'דר. הוא הציל רבים מסכנה. הוא עשה ניסים. אומרים שהים והשמיים צייתו לרצונו, ושהוא יכול היה להופיע בכל מקום ובכל זמן – בו זמנית. את נצחיותו קיבל ממי החיים. כדי למצוא אותם, הוא השתמש בתכשיט זוהר שהובא לכאן מגן העדן. כשמצא את המים צלל פנימה וגופו ובגדיו הפכו לירוקים. כל מקום בו פסעו רגליו, נעשה ירוק.

אלח'דר הציע הדרכה לרבים מנביאי העולם הזה, ביניהם משה. יום אחד כשמשה דיבר בפני ציבור, מישהו שאל אותו מי האיש החכם מכולם. כשמשה ענה שהוא החכם ביותר, האל גילה לו שיש מישהו חכם יותר. זה היה אלח'דר. אך הרבה לפני שאלח'דר פגש את משה, הוא הגיע לאנשים שלו עם אזהרה.

הוא הסביר כי בקרוב כל המים בעולם ייעלמו ויוחלפו במים שונים. "המים החדשים יהיו מי שיגעון והם ישגעו אתכם", אמר אלח'דר לאנשים. "כדי להציל את עצמכם, אתם חייבים לאגור את כל המים שיש על הארץ. שמרו אותם ותינצלו."

אבל רק אדם אחד הקשיב לעצתו של אלח'דר. האיש הזה החל מיד לאסוף את כל המים שיכול היה. הוא הלך לנהרות ונחלים, אגמים ומפלים ובריכות. באמצעות צנצנות ובקבוקים, חביות ודליים, סירים ומחבתות, הוא אסף מים. הוא אחסן את המים במערה סודית. הוא לא סיפר לאיש על המערה שלו ואף אחד לא ידע איפה היא נמצאת.

ואז יום אחד, בדיוק כמו שאלח'דר הזהיר, היובלים הפסיקו לזרום. האגמים והבארות והמפלים התייבשו. עד מהרה, כל אפיק נחל הפך אבק, ולא משנה לאן פנו אנשים, לא היו מים.

האיש שהאזין לאלח'דר הלך בסתר למחבוא שלו. הוא הקפיד לוודא שאיש לא יראה אותו. הוא ישב במערה ושתה את המים האגורים שלו. מתוך המערה החשוכה והשקטה שלו התבונן בשמיים, ממתין למים החדשים שירדו על הארץ.

כעבור זמן לא רב, הגיעו המים החדשים. האגמים והנהרות והבארות התמלאו שוב. מפלים נתזו בעוצמה מסלעים. בכל מקום שהיו פעם מים, שוב היו מים. האנשים שמחו שמחה גדולה, ושתו את המים.

האיש במערה, בטוח כי הכל שב על מקומו בשלום, יצא החוצה כדי לחזור לאנשיו. כשראה אותם שותים מכל הלב מדליים גדולים שנשאבו מהבארות שלהם, הוא ניגש וקרא "שלום."

אבל איש לא הגיב.

מהר מאוד גילה האיש שאנשיו השתגעו. הם דיברו שפה שונה לחלוטין מהשפה שהם דיברו פעם. לא היה להם שום זיכרון עבר. איש לא ידע דבר על דרך העולם לפני המים החדשים. נראה שהם לא נזכרו באזהרה של אלח'דר, ולא ידעו דבר על ימי העבר. האיש ניסה לספר להם, אך כשהוא דיבר איש לא הבין אותו.

והוא שם לב למשהו יותר גרוע: הם חשבו שהוא השתגע!

הוא ניסה להתווכח איתם. "אתם רואים את האגם הזה שם? זה היה מדבר. ואפיק הנהר היה רק סלעים ואבק. הבארות שלכם היו יבשות."

הם רק בהו. "מה הוא אומר?" הם שאלו בשפה שלא הבין, ולכן לא היה לו מושג מה הם אומרים.

אבל הוא כן הבין את פניהם. הם הסתכלו עליו כאילו הוא משוגע. הם נפנפו את אגרופיהם לעומתו. הם צעקו. הוא פחד. הוא ראה שהם לעולם לא יבינו את מה שהוא מנסה לומר. הם לעולם לא יזכרו את העולם כפי שהיה פעם, לפני מי השיגעון. לכן ברח בחזרה למערה הבטוחה שלו ולמים הסודיים שלו. הוא סרב לשתות את המים החדשים ששיגעו את כולם. לא, הוא יישאר בעולם הבטוח שלו, עם מים משלו.

אולם ככל שחלף הזמן הוא נעשה בודד יותר ויותר. לא הייתה לו משפחה. לא היו לו חברים. לא היה לו עם מי לדבר. לפעמים, בשעת לילה מאוחרת, הוא התגנב מהמערה שלו לכפר והסתובב ברחובות; כששמע אנשים מדברים יחד וצוחקים, נצבט ליבו. הוא ייחל להצטרף אליהם בשיגעון.

לבסוף גמלה בליבו החלטה: הוא ישתה את המים החדשים ויהיה כמו כל האחרים. גם אם משוגע.

באותו יום הלך לבאר שהייתה פעם שלו, ושאב מתוכה דלי מים. צמא לחברות, שתה. בתוך רגע הבין את השפה שדיברו האחרים, וכשעברו חבריו הוותיקים הוא הצטרף אליהם. הוא שכח את כל העבר, הוא שכח את המערה שלו ואת המים שלו.

חבריו חיבקו אותו ובכו "היית משוגע, אבל חזרת לשפיות!"

ומכיוון שכבר לא זכר, גם לא התווכח.

מחפשים עוד סיפורים קצרים?