למה לספר סיפורים מוטיבציה

אם תשאלו אנשים למה לספר סיפורים, תקבלו כל מני סיבות. על חלק מהן כתבתי ב'לספר סיפורים | 7 סיבות טובות להתחיל'. התרגיל הזה עוסק במשהו אחר – במודעות העצמית של המספר לסיבה העמוקה שבגללה הוא מספר.

רקע

לפני שנים רבות, כרגיל, בכנס גדול של מספרי סיפורים, מספר א' ביקש ממספרת ב' לתת לו משוב על ביצוע. מספרת ב' שיבחה את בחירת הסיפור שבחר א', את האופן בו השתמש בקול ובמחוות, את השפה, וקינחה ב"אבל לאוזניי אתה נשמע כמו דיקט. אין לך מושג מה עומד מאחורי הסיפור. סיפרת אותו רק כדי לעשות רושם על הקהל ולהבליט את עצמך."

מספר א' היה המום בהחלט. הוא בחר סיפור יפה, התאמן עליו, ביצע ביצוע ראוי. הקהל אהב. לא היה לו מושג שהמשוב שנתנה מספרת ב' עומד לנחות עליו. זאת משום שהוא מעולם לא חשב על המוטיבציה שלו, על מה שהניע אותו לעשות את הבחירות האלה ולספר את הסיפור.

"מה המוטיבציה שלי לספר סיפורים? מה המוטיבציה שלי לספר כרגע את הסיפור הזה?" הן שאלות חשובות הקשורות במודעות עצמית ודורשות תרגול. הד לחשיבות השאלה אפשר למצוא בצער של מספרי סיפורים על בחירה בסיפור לא מתאים לאותו רגע, קהל או סיטואציה. כשאנחנו בוחרים את הסיפור שאחר כך נצטער עליו, זה כמעט תמיד יהיה בגלל שהפעלנו את המוטיבציה הלא נכונה לטובת בחירת הסיפור.

למה לספר סיפורים – ארבע מוטיבציות

פחד, אשמה, בושה

אפשר להוסיף לרשימה גם כעס וזעם. כל חמש המילים הללו מייצגות מוטיבציות לספר סיפורים. אלא שהן מוטיבציות רעילות, המשאירות משקע רעיל וחוסר אמון גדול. כעס וזעם יכולות להיות מוטיבציות 'צודקות' לספר סיפורים אבל גם הן רעילות ומשאירות משקע רעיל. עם מוטיבציות כאלה אתם מקבלים את כל מה שנכנס תחת המילה "דרמטי" בחדשות, מה שלוחץ במכוון על נקודת כאב בפרסום, את הצורך של אנשים לירות מהמותן את המשפט "אל תספר לי סיפורים", ואת מה שמסופר מהמניעים שעומדים מאחורי רכילות, חדשות כזב (פייק ניוז) וביוש (שיימינג).

כסף, תהילה, הטבות

המוטיבציות האלה משמשות הרבה אנשים שרוצים להשיג משהו מאחרים – עבור עצמם, העסק שלהם, החברה או הארגון שהם עובדים בו. גמול חיצוני כלשהו. אלה מוטיבציות שמשמשות גם מאזינים תחת המחשבה "מה יוצא לי מזה". הביטויים למוטיבציות האלה הם כל מה שיכול להתיישב לתוך התבנית "לספר סיפור כדי [להשיג תועלת בכסף, תהילה, הטבה]".

גם אלה מוטיבציות רעילות משום שהן דורשות הגברת מינון מתמדת ולכן גם תחרות רעילה. אם מה שעבד קודם כבר לא עובד עכשיו, אני אצטרך לספר סיפור שהוא יותר [משהו] מהסיפור של אחרים. יש גם הרבה ניצול בקטגוריה הזו ובעיקר – זו תקשורת שעיקרה תועלתנות.

תחושת מטרה, תחושת יעוד, צורך להעניק מיכולת שיש לי

אלה מוטיבציות לספר סיפורים כדי לזכות בגמול פנימי. המספר חש תחושת מטרה, יעוד, או שהוא יודע שיש לו יכולת במשהו ויש לו צורך להעניק ממנה לאחרים. המוטיבציות האלה שולחות אותנו לספר סיפורים כדי "להקנות" "להעניק" "לעורר השראה" "להעצים" וכד' כי זה מה שמדליק אותנו לעשות בעולם. אלה לא מוטיבציות שמשאירות משקע רעיל אלא אם הן מסתירות או משולבות במוטיבציות מהקבוצות הראשונות. בכל מקרה, אלה מוטיבציות שעדיין יושבות על צורך של המספר בקבלת גמול כלשהו.

סיפור, משחק ואהבת הדבר

כאן המוטיבציה היא – לספר את הסיפור. להיות במשחק שבין מספר סיפור ומאזין המתרחש בזמן הסיפור ממש, להיות בתוך הסיפור, להיות בתוך מעשה הסיפור, להפעיל את הסקרנות במשותף, ללכת בעקבותיה, עם רמה נמוכה של מודעות עצמית ורמה גבוהה של פתיחות לקבל את כל מה שיתרחש. לקבל, לתת למה שקורה לקרות, לפתוח בתוכי מקום שמאפשר אהבה וטוב לב בין כל הנוכחים כולל הדמויות בסיפורים. לספר סיפורים מתוך אהבת הדבר והרצון לעזור לו להתרחש בעולם שוב ושוב.

התרגיל

בכל פעם שאתם מתכוונים לספר סיפור, שאלו את עצמכם "מה המוטיבציה שלי? מה המוטיבציה שלי לזה שאני אספר, את הסיפור הזה, ברגע הזה ולמאזינים האלה?"

המתינו לעצמכם עד שתופיע תשובה. זה לוקח דקה, דקה וחצי. שימו לב לתשובה. תנו לעצמכם לחוש אותה (כחצי דקה), תנו לתחושה לעבור דרככם (כחצי דקה), ואז עשו את הדבר שנראה לכם נכון לעשות.

איך מודדים התקדמות

התקדמות בתרגיל הזה נמדדת ביכולת להצליח לעצור את עצמכם לפני שאתם פותחים את הפה לספר סיפור ולעשות את התרגיל – בכמה שיותר מקרים.