מרכיב מרכזי באפקטיביות של אנשי במה קשור בעבודת גוף. עבודת גוף כוללת כמה מרכיבים וראשון לכולם הוא איך אתם נוכחים גופנית בעמידה ובישיבה.
נוכחות גופנית בעמידה מול קהל – עקרונות בסיסיים
גוף. עמידה נכונה עוזרת לכם 'למלא' את הבמה ומאפשרת לכם גמישות תנועה. היא מספקת לקהל תחושת נוכחות שמזמינה גם אותו להיות נוכח, עוזרת לו להתמקד, ומקטינה הסחות דעת. התוצאה היא התחושה שיש אפשרות לקשר דו-כיווני – מהבמה לקהל ומהקהל לבמה – ערוץ לתקשורת הדדית. עמדו ישר כשכפות הרגליים מופרדות זו מזו ברוחב הכתפיים. הכתפיים וקצות כפות הרגליים פונות לקהל. עמידה חזיתית ישרה ופתוחה, נתפסת כנוכחת, כנה ובטוחה. מהמצב הזה גם קל לצאת למצבים גופניים אחרים, ולחזור.
ידיים. על הבמה אתם צריכים אותן בעיקר כדי לבצע מחוות מכוונות, וכדי לקצר את המרחק ביניכם לבין הקהל. המרחק הוא לא רק מרחק פיזי, הוא גם מרחק בין-אישי. כשאין לכם צורך להמחיש או להוסיף על מה שאתם אומרים ברגע מסוים, וכשיש לכם תחושת קרבה עם הקהל, הידיים נחות לצדי הגוף. הכניסו את הידיים לפעולה כשיש לכם מה להמחיש וכשאתם רוצים למלא ולקצר את המרחק ביניכם לבין הקהל.
מה שלא כדאי לעשות עם הידיים, זה לשלב אותן על החזה, להחזיק אותן בכיסים כל הזמן, להחזיק אותן מאחורי הגב ולא לשחרר, לשחק עם שולי הבגד או השיער, להחזיק עט ולהקליק אתה. עוד דבר שלא כדאי לעשות הוא להניע את הידיים בתבנית קבועה בלי קשר לדברים הנאמרים, או 'לסמן' את הטקסט. מכירים את האנשים שמצביעים באצבע, עם יד, או עם שתי הידיים על כל מילה שיוצאת להם מהפה? זה נקרא 'לסמן'.
אם אתם חייבים להחזיק ביד משהו כתוב שעוזר לכם לזכור דברים שאתם רוצים לומר, אל תחזיקו דף נייר רגיל. אם תרעדו, יראו את הרעד דרך הנייר שירעד יותר מכם. כרטיסיית קרטון היא פתרון מצוין.
מיקום בחלל. המקום האידיאלי להיות בו בעמידה מול קהל, הוא המקום ממנו אתם יכולים לראות את העיניים של כל האנשים בקהל. בשטח זה מיתרגם לקהל שכולו ישוב לפניכם, בין השעות 2 ו 10 על השעון ובלא יותר מ 12-15 שורות. במציאות, זה לא תמיד המצב. השאיפה שלכם צריכה להיות לעמוד במקום ממנו אתם יכולים לראות את העיניים של כולם. גם כשאתם זזים על הבמה.
קשר עין. קשר עין מראה שאנחנו מכירים בקיומו של האחר ושמים לב אליו. ההכרה באחר היא תנאי בסיס, אם אתם רוצים תקשורת בין אישית. אנחנו יודעים להבחין בקלות בין מי שמתרגלים עלינו קשר עין באופן טכני כי כך לימדו אותם, לבין קשר עין אמתי שמכיר בנוכחותנו ומעוניין בקשר. אם אתם רוצים לדעת יותר, כבר כתבתי על העניין בהרחבה ברשומה 'תקשורת בין אישית | לשקם את המיומנות בעזרת סיפור סיפורים'. אם מעניין אתכם לדעת יותר, כדאי לקרוא שם.
תנועה. אינכם חייבים להישאר במקום אחד. עם זאת, כשאתם זזים, זוזו מתוך כוונה: צעדים ברורים ומכוונים, תנועות ברורות ומכוונות, לא הליכה מצד לצד בפיזור דעת ונפנופי ידיים. זה מפריע לקהל להתמקד בדברים שלכם ובמה שאתם רוצים להראות לו.
לחץ. יש איזה כדור מתח שעולה בגוף ומתיישב בנחת על החלק האחורי של הצוואר והכתפיים. דרך טובה להיפטר מהכדור הזה היא להיות מודעים לו ולאפשרות להשתחרר ממנו. כדאי ללמוד מחוץ לבמה איך להשתחרר ממנו במהירות. עשו את התרגיל הבא: עמדו ישר עם הידיים תלויות לצדי הגוף, הרימו את הידיים כלפי מעלה לכיוון האוזניים – הכי גבוה שאתם יכולים. המתינו כמה שניות במצב הזה ואז שמטו את הכתפיים בבת אחת. רק את הכתפיים, לא את כל הגוף. התחושה שמתפשטת בכתפיים ובצוואר היא המצב הלא מתוח. אם תתרגלו מחוץ לבמה, תדעו להגיע לתחושה הזו גם על הבמה – בכוח המחשבה.
ישיבה. גם בישיבה אתם רוצים ליצור את אותה תחושת נוכחות. לכן: העדיפו כיסא על פני כורסה. רצוי שהכיסא יהיה נטול מסעדים (משענות ידיים). כורסה ומסעדים מזמינים להישען ולהתרווח ומכניסים אותנו למצב גופני פאסיבי מדיי. קשה להוביל ממצב גופני פאסיבי כשיש פחות מקום לעבודת סרעפת ופחות גמישות תנועה.
על מה להתאמן וכיצד מודדים התקדמות
התאמנו על העקרונות הבסיסיים בכל הזדמנות שיש לכם לעמוד מול קהל. התקדמות נמדדת ביכולת שלכם להרגיש בנוח, להיות נוכחים ולהתאים את עצמכם לחלל ולסידור החלל בכל הזדמנות. נסו לבדוק מה קורה למשל כשיש קתדרה, או כשהקהל גדול מאוד וקשה עד בלתי אפשרי לראות את העיניים של כולם, כשכמות המאזינים קטנה מאוד, כשיש קהל גם בצדדים וכדומה.