כל מי שמדבר עם קהל שואף להוביל את המאזינים להתמקד בתמונה שתעזור לתקף את מה שהוא אומר. לכל רצף משפטים צריך להיות יעד ממוקד של המבט. מיקוד על תמונה מושך את המאזינים לתוך הדברים ומעורר אצלם התייחסות. להצליח בזה, פירושו להיות יותר אפקטיבי.
בהרצאות ופרזנטציות משתמשים בשקופיות כדי להציג את התמונה – תצלום, גרף, נתון, סטטיסטיקה, מידע כלשהו. בסיפור סיפורים השקופיות נמצאות בדמיון של המאזינים. אין מצגת או מסמך נלווה. המאזינים יוצרים את התמונות, הם מאמינים להן, הם מחליטים מה המשמעות. זה אחד הכוחות החזקים של המדיום.
תמונות ממוקדות בסיפורים הן סצנות שאנחנו רוצים להוביל אליהן את הדמיון של הקהל. שיתמקדו בתמונה שניה-שתיים, כי היא תעזור להם להבין טוב יותר את עלילת הסיפור ואת הדרמה הנבנית בתוכו. רק מה? בגלל שאין מצגת, רבים שוכחים לא רק למקד את המבט של הקהל; הם שוכחים גם להחליף את התמונה…
התרגיל
קחו סיפור כשלהו, קראו אותו או ספרו אותו לעצמכם. תוך כדי, אתרו את התמונות אליהן אתם רוצים להוביל את המאזינים. הנה דוגמה, החלקים שהדגשתי הם הרגעים בסיפור אליהם אני רוצה למקד את המבט הפנימי של הקהל. אלה החלטות שלי, אסביר אותן בהמשך לסיפור, ייתכן ומישהו אחר יחליט החלטות אחרות:
יום אחד, שאל גור של דובי צפון את אמו, " אמא, האם אני דב צפוני טהור?"
"ודאי שאתה טהור, חביבי," ענתה אמו, קצת מוטרדת.
"את בטוחה?" המשיך הגור, "טהור? אפילו לא קצת דב שחור או גריזלי?"
"כן יקירי," התעקשה אמו. "דב צפוני טהור במאה אחוז." הגור התבונן בה עוד קצת בחוסר-אמון מסויים, אז היא המשיכה. "אם אינך מאמין לי, לך ושאל את אבא."
אז זה בדיוק מה שהגור עשה. הוא יצא אל ערבות הקרח בהן לא ביקר קודם. הוא הלך והלך וחיפש וחיפש. לבסוף, שם במרחק, גוהר מעל אריה-ים שנלכד, מצא את אביו. הגור התקרב וכשהיה קרוב מספיק כחכח בגרונו ואמר,
"הי אבא?"
הדוב העצום התרומם כדי לראות מי הוא המפריע לו. הוא נרגע מעט כשראה שמדובר בצאצא שלו. "כן, בן?" ענה. "מה אתה עושה כאן, רחוק מן הבית?"
"אבא," שאל הגור הקטן, "האם אני דב צפוני טהור?"
"האם אתה דב צפוני טהור?!" שאג האב. "בוודאי, אתה דב צפוני טהור. אני דב צפוני טהור. אבא שלי היה דב צפוני טהור וכך גם אבא שלו. אנחנו כולנו דובים צפוניים טהורים עוד מתקופת הקרח." הוא עצר לרגע ונשם. "למה אתה שואל?"
הגור הקטן בלע את הרוק וענה, "כי קר לי."
הסברים לבחירות שלי
המשפט הראשון מעגן את תמונת הפתיחה של הסיפור. יש בו שתי דמויות, לכל אחת האפיון שלה ובעיקר האפיון של הגור והשאלה שתוביל אותו לאורך הסיפור.
חוסר האמון של הגור הוא משהו שחשוב לראות איך הוא בא לידי ביטוי ויזואלית. גם זה חלק ממה שמאפיין אותו ואני רוצה לעבות את הדמות שלו.
הדוב הענק שגוהר מעל כלב הים זו תמונה שמסמנת את סוף ההליכה של הגור. הוא עצמו רואה את התמונה הזו כיעד, מקום עצירה. זו גם תמונה שממחישה את העצמה והגודל של חיית הטרף היבשתית הגדולה בעולם, והיא תמונת נגד לעדינות בה הוא יתייחס לצאצא שלו.
השאלה של הגור, בסצנה הזו, מחזקת עוד יותר את הניגוד וממשיכה את האפיון של הגור. אנחנו צריכים את האפיון הזה עד לתמונה הסיום.
"למה אתה שואל?" אחרי כל הטררם של הדוב הגדול, זו תמונה שאפשר לקחת לכל מני כיוונים בביצוע, כהרמה להנחתה שתגיע במשפט הסיום.
תמונת הגור בסיום אינה שונה ממי שהוא לאורך כל הסיפור. המאפיינים שלו אינם משתנים וזה מה שעושה את כל הדרמה בסיפור המקסים הזה.
מה עושים עם התמונות האלה
ראשית, מסתכלים קצת על כל תמונה בנפרד. מה רואים? נסו לחדד את הפרטים לכל תמונה עד שתראו אותן בבירור. למשל, בתמונת הפתיחה של הגור ואמו, מי מהם עומד באיזה צד של התמונה? מה הפרש הגודל ביניהם? האם הדובים יושבים זה בצד זה, שוכבים זה בצד זה, הגור מכורבל בתוך האם או שאולי הם עומדים בנפרד והאם עסוקה במשהו?
אחרי שתעמיקו את התמנות, סדרו אותן לפי הרצף הסיפורי. שוב מסתכלים, הפעם על המעבר בין התמונות וכלל הרצף. מה רואים? מה יש במעברים בין התמונות שיכול לשרת את האופן בו תחליטו לספר את הסיפור – להשתמש בקול, במחוות, פאוזות, הבעות פנים?
אחרי שמצאתם, הגיע הזמן לספר את הסיפור למישהו. זאת כדי שתוכלו לראות אם וכמה אתם מצליחים להוביל את המשפטים של הסיפור לתמונות שבחרתם, ומה הן עושות למאזין.
איך מודדים התקדמות
אתם רוצים למדוד את היכולת לבחור את התמונות ולנמק את הבחירה. ליד הסעיף הזה יש גם את היכולת לאבחן אם הבחירות עובדות עבור הסיפור או שהן סתמיות, מעכבות, ולא תומכות את התפתחות העלילה והבנת הדרמה. אם לא נבנית אצלכם סקרנות לקראת כל תמונה, כנראה שבחרתם לא נכון.
אתם רוצים למדוד השקעה והעמקה. כמה באמת אתם משקיעים בביצוע התרגיל בכל סיפור, וכמה עמוק אתם יכולים לראות תמונות ופרטים.
אתם רוצים למדוד עקביות בבחירת מספר תמונות לאורך הסיפור ולא רק אחת או שתיים מרכזיות. אתם רוצים למדוד גם אם וכמה אתם מצליחים להוביל מתמונה לתמונה, וכמה אתם לא משאירים תמונות תלויות על הקיר.
ואתם רוצים למדוד את האפקטיביות על המאזינים שלכם – אם לאורך זמן הם נראים יותר בתוך הסיפורים שאתם מספרים, כמה הם מגיבים, וכמה הם לוקחים את הסיפורים למקומות חדשים, רלוונטיים עבורם.