רבים מהדיירים בבניין משרדים רב קומתי בניו יורק התלוננו על זמני ההמתנה למעליות. בעיקר בשעת השיא, כך נראה להם, שירות המעליות היה ממש איטי ונמאס להם להמתין. חלק מהם הודיעו למנהלי האחזקה של הבניין שאם הבעיה לא תתוקן מידית, הם מבטלים את חוזה השכירות ועוברים למקום אחר.

ההנהלה לקחה את האיום ברצינות, הזמינה מהנדסים וביקשה מהם לקבוע מה יהיה הפתרון הטוב ביותר. המהנדסים בדקו, דנו, והמליצו להזמין חברה שמתמחה בשיפור ביצועי מעליות, כדי שתאיץ את זמן הנסיעה.

ההנהלה שכרה חברת מומחים לשיפור ביצועי מעליות, הם עבדו על מעלית אחת, אחר כך עבדו על המעלית השנייה, הצליחו להאיץ את מהירות הנסיעה במספר אחוזים, הגישו חשבונית ועזבו.

אבל, הדיירים המשיכו להתלונן.

ההנהלה ביקשה מחברת יחסי הציבור שלה לשווק את מהלך הבדיקה והתיקון. שידעו כולם שהיא לקחה את תלונות הדיירים ברצינות.

אבל, הדיירים המשיכו להתלונן.

שוב הזמינו מהנדסים שיבדקו, ואחרי סדרת בדיקות רציניות מאוד הודיעו המהנדסים להנהלה שבגלל גיל המבנה, לא ניתן להצדיק כלכלית כל פתרון הנדסי. זה המצב, וההנהלה תצטרך לחיות עם הבעיה לצמיתות.

והדיירים כמובן שהמשיכו להתלונן.

ההנהלה הנואשת כינסה את עובדי החברה כדי לנסות ולברר מה עושים עם השוכרים המאיימים לעזוב. אחד העובדים, בחור צעיר במשאבי אנוש, שלא מבין שום דבר בהנדסת מעליות, הקשיב לדברים שהציגה ההנהלה ואמר, "רגע, הם לא מתלוננים על זמן נסיעה איטי של המעליות. הם מתלוננים על כך שהם צריכים להמתין.

בינינו, כמה זמן באמת ממתינים? לא הרבה, אבל ההרגשה היא שלוקח למעליות הרבה זמן להגיע ובינתיים משתעממים. כמשתעממים, מתלוננים. אנחנו צריכים לפתור עבורם את בעיית השעמום לדקה-שתיים, ולעזור להם להעביר את הזמן בנעימים.

מה אם נתקין מראות בצדי המעליות? הדיירים שממתינים יוכלו להביט על עצמם או זה בזה בלי שיראו שהם עושים זאת. זה משהו שמעביר לאנשים דקה-שתיים בנעימים."

ומאז, אם לא הבחנתם בזה עד היום, יש בלובי של כל בניין רב קומות מראות או לפחות קירות בוהקים בצדי המעליות. הממתינים למעליות יכולים להציץ על עצמם ועל אחרים בלי למשוך יותר מדי תשומת לב. שזה משהו שאנשים אוהבים לעשות לדקה-שתיים, עד שמגיעה המעלית.