את הרעיון לנסח את התרגיל הזה שאבתי מילד בן ארבע. הוא הקשיב לסיפור שסיפרתי, ואחרי שבסיפור הדרקון טרף פרה וכמה כבשים, הוא שאל פתאום, "והוא השתמש בעצמות שלהם כדי לנקות בין השיניים?"

זה נקרא לתת דרור לדמיון. לפתוח חלון לאפשרות חדשה. ההיפך מלהסתפק במה שנאמר כאילו זה כל מה שיש לדמיין. ההיפך מלאטום את כל הפתחים כדי להתמקד. היכולת להתמקד חשובה מאוד, לא פחות ממנה חשובה היכולת לתת דרור, לפתוח חלונות, לתת לאפשרויות חדשות להופיע.

חשבתם פעם מה קרה לילד שאמר "המלך הוא ערום" אחרי שהסתיים טקסט הסיפור? אופס, יאמרו הציניקנים, בטח הרגו את השליח. יכול להיות, ויכול להיות שקרה אתו משהו אחר. ילד שיודע לראות את המציאות ולדברר אותה כמות שהיא בנוכחות המון אדם, מלך ושומרים – מה אנחנו יכולים לחשוב עליו? יש כאלה שיחשבו 'אמיץ', יש כאלה שיחשבו 'נאיבי', יש כל מני דברים שאפשר לחשוב. אז תחשבו. ואחרי שתחשבו, תחשבו עוד קצת על מה יכול להיות שקרה אתו אחר כך. עברו את הגדר של טקסט הסיפור למקום חדש. תנו לילד המשך חיים והמשך סיפור.

התרגיל

פעם או פעמיים ביום, תנו למשהו שמישהו אמר להימשך בדמיון שלכם. אל תעצרו את המחשבה, המשיכו אותה. "נצטרך לעשות הרבה יותר בהרבה פחות," מכירים? אם אני ממשיכה כרגע מהמותן אז נפתח לי חלון לכעס הסטנדרטי שלא מדובר בדרך כלל – "מי זה נצטרך? גם את תעשי הרבה יותר בהרבה פחות? אולי תדגימי?" יופי. עברנו את התגובה האוטומטית, עכשיו הלאה, לתוך הדמיון. איך זה נראה? איך זה מרגיש? מה עושים שם בממלכת הרבה יותר בהרבה פחות? מי נמצא? איך נראה היום-יום? מה הלו"ז?

אף אחד לא שומע את הדמיון שלכם, הכל מותר, לכו על זה.

איך מודדים התקדמות

הגבלתי לפעם-פעמיים ביום כי אחרת אתם עלולים לחיות בסרט, כמוני J

כדאי לכם למדוד כמה דברים:

  • כמה מהר אתם נותנים לעצמכם לפתוח את החלון להמשך.
  • כמה מהר אתם מדלגים על התשובה האוטומטית. זו תשובה ששמורה באיזו מחסנית, לא בדיוק דף נקי לדמיון.
  • כמה רחוק אתם הולכים לתוך החלון החדש. בהתחלה, אצל רוב האנשים, זה יהיה קצר כמו ללחוץ על האינטרקום של השכנה ולברוח. אם תתנו לעצמכם להיות שם, העלילה תסתבך – וזה טוב.
  • התפתחות מערכת יחסים בין דמויות בסיפור ההמשך. זה קורה למתמידים ויוצר פרספקטיבה חדשה.

אימון נעים!