תיבת נוח בעין כרמל ומחשבות על השקעה בנכסי תרבות

ביום שישי האחרון התקיים בעין כרמל שיח תרבות שהתארח ב"תיבת נוח – סיפור של מקום". חלל לא גדול, מעוצב בניקיון נעים לעין, המאכלס חלק מאוסף גדול של חפצים שאסף נוח להב ז"ל, מותיקי קיבוץ עין כרמל. עמוד תווך שרבים הכירו גם מחוץ לגבולות הקיבוץ והאזור. את האוסף שמרה ואצרה ורדה אשתו, הרוח החיה והמקסימה שפגשתי לראשונה ביום שישי. ההחלטה של הקיבוץ לשמר את האוסף ולבנות לו מוזיאון קטן אך מכובד ומזמין, מעידה בין השאר על הכרה בחשיבותו של אוסף כזה לתרבות המקומית. עוד יותר מזה, הכרה בחשיבות המעשה שעשה נוח.

בדברים שנשאה ורדה, אמרה בין השאר שהאוסף מייצג עבר, שהמפגש לשיח תרבות הוא ההווה ושהיא מקווה שמכאן ואילך יתפתח עתיד. המוחשי קיים, מייצר הרבה תגובות נוסטלגיות אצל מי שהדברים נוגעים להם, הרבה סיפורים על מה ואיך היה פעם, בעבר. עכשיו צריך לקחת את זה קדימה, לבנות את העתיד מתוך המורשת, עם קשר לעבר וגם עם כנפיים לעוף קדימה.

מה שבעיקר תפס אותי במפגש המסוים הזה ובמקום המסוים הזה, היא תחושת געגוע לנכסי תרבות לא מוחשיים, לערכים, לביחד, לטקסים, לקירבה, לעשייה משותפת, לדברים שבנו אצל האנשים תחושת שייכות. כמו שאמר אחד הנוכחים – עם כל פועלו העצום של נוח, מה שהוא הכי היה זה חבר. את זה, אי אפשר לשים על מדף במוזיאון.

בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר השקעות בנכסי תרבות. אלא שרוב ההשקעות הן בנכסי תרבות מוחשיים – מבנים, אתרים, ספריות, מאגרים, אמנות חזותית, מתקנים, והרבה פחות השקעות בנכסים לא מוחשיים, הרוח שאנחנו מתגעגעים אליה, שנושבת בין הכתלים, שהיא לא רק נוסטלגית אלא משמשת מקפצה לעתיד. דרך אחת שנדמה לרבים שהיא פתרון טוב קשורה במילה "סיפור". העין פוגשת את המילה הזו שוב ושוב, הציבור מוזמן לתרום סיפורים על העלייה לישראל, על חיי עבר בתפוצות, פרויקטים של תיעוד סיפורי חיים מתרבים בקצב מרשים, פרויקטים בתחום הקולנוע והמדיה החדשה לא מפסיקים להדהד "סיפור".

מעבר לחשיבות שיש במתן עדות על אירועי חיים וסיפורי חיים, מעבר לחשיבות שיש במעשה ההקשבה לסיפור או לנרטיב של אחר, הנכסים האלה נוחתים לתוך מאגרים ובמרבית המקרים זו תחנתם האחרונה. מי ישמע או יראה אותם? איך הם מעניינים לטובת העתיד מעבר לשימור? בזה משקיעים קמצוץ.

עם כל הכבוד לשימור ונוסטלגיה, נכסים לא מוחשיים הם חומר חי. כדי שהם יוכלו לתרום לנו את ערכם התרבותי, צריך להשקיע בהם ובעבודה הושטפת אתם לא פחות, אם לא יותר מהשקעות בנכסי תרבות מוחשיים.

בכל מקרה: "תיבת נוח – סיפור של מקום" חצרות האמנים בעין כרמל, צמוד לחלק האחורי של קפה זהרה. שווה ביקור, חפשו את ורדה. כי מעבר לעובדה שהיא שימרה ואצרה את האוסף, וברור שהיא קשורה אליו בנימי נפשה, היא זו שיכולה לחבר עבורנו את הלא מוחשי עם קערת אמייל שרשום עליה "קערת ההקצפה של שפרה". מובטח לכם שבאותו רגע קערת האמייל תהפוך ללא סתם עוד פיילה.