מכירים את זה שאתם באים לדבר עם נציג/ת רשות כלשהי, מדברים על יזמה או רעיון לפרויקט, מגישים מסמך או מציגים מצגת ומקבלים בחזרה "זה מעניין, תודה שבאת, יש לנו כבר תכניות עבודה מגובשות לשנה הקרובה?" במקרה הממש טוב?
זה משום שרוב עובדי הרשויות – כל רשות – לא שמעו או לא לקחו ברצינות עדיין את רצונו, כוונתו, מוכנותו של ציבור לקחת חלק בפיתוח העתיד של עצמו ושל הסובבים אותו. גם זה במקרה הממש טוב. יותר שכיח לפגוש עובדי רשויות שפוחדים מיזמות של הציבור.
אלא שהשינוי לכיוון עבודה משותפת של הרשויות והציבור הוא בלתי נמנע, לאט ובטוח. יותר אנשים רוצים להיות מעורבים בעיצוב חזון העתיד ומוכנים להתאמץ בשביל זה מעבר ל'לעשות לביתם'. הטעות של עובדי רשויות היא שהם לא מרימים את הכפפה מספיק מהר. במקום לחשוב מה כן ואיך אפשר לעבוד יחד, הם נצמדים למה לא ומגדרים את עצמם ממפגש עם אזרחים בכל מני אמתלות.
הרשויות מפסידות את כל היצירתיות, האכפתיות, המסוגלות, הידע, הניסיון והמשאבים שציבור מסוגל לגייס ולהעמיד לרשות מטרה משותפת. בהתנהלות ה'לא' הן גם מקוממות עליהן את הציבור. בדיוק אותו ציבור שהן אמורות לשרת. הן גם חוסמות את האפשרות של אזרחים לחוות יותר תחושות של מסוגלות, שייכות ורווחה. שזה החלק העגום ביותר בעיניי.
יש כבר בארץ משהו התחלתי בכיוון, ראו 'שיתוף ציבור'. יש רשויות שמשתמשות בפורום תושבים וועדות אסטרטגיות, השאלה היא כמה הדברים באמת משפיעים על תכניות העבודה ועל העבודה בפועל.
עם הביקורת, רצוי לדעתי לחשוב כל הזמן על מה כן. על מה שציבור יכול לעשות כדי לעזור לעובדי רשויות ללמוד את מה שהם לא יודעים. ללמוד בטוב, לפתוח את הראש, להכיר מודלים שכבר עובדים, ללכת יחד גם בעניין הזה. כי אם יודעים מה הדרך, יותר קל להחליט שמנסים ללכת בה.
אני מפנה אתכם לפוסט ודו"ח חדש ומצוין של קרן החדשנות Nesta, שיש הרבה מה לאסוף ממנו. הדו"ח כתוב אנגלית, אם אתם פעילים בעניין שיתוף הציבור, מעורבות המונית וכל כותרת אחרת שמייצגת רצון של אזרחים לעבוד עם רשויות ו/או רצון של רשויות לעבוד עם הציבור – לטעמי הדו"ח שווה לכם את המאמץ הקטן של תרגום. כאן המקור, כאן תרגום הפוסט המקורי:
העתיד שלנו: על ידי האנשים, עבור האנשים
מעבר לפורום תושבים ומעורבות ציבורית מסורתית, טכניקות עתיד משתפות (שזו הגדרה קצת שונה משיתופיות – הערה שלי) עוזרות לאנשים לפתח דימוי קולקטיבי של העתיד שהם רוצים, כך שנוכל לקבל החלטות טובות ומושכלות יותר.
על ממשלות, מנהיגי ערים, מוסדות ציבור, מממנים והחברה האזרחית להיות בחזית הגישה הזו, לתמוך בה באמצעות מימון, אסטרטגיה ופרקטיקום.
המדריך שלנו מכיל הצעות מעשיות כיצד לעשות זאת. הדוגמאות כוללות:
- ביצוע מחקר במימון ציבורי, ממוקד משימות, שהדטה עליו הוא מתבסס מגיע מתרגילים הבנויים מתוך תפיסת עתיד משתף.
- יצירת חקיקה חדשה המחייבת מחלקות ממשלה (בריטניה במקרה הזה) להשתמש בגישות אלה כדי לתרום לקבלת החלטות ואסטרטגיות.
- הטמעת גישות אלה במסגרת יכולת שירות המדינה ומסגרות מקבילות לשלטון מקומי ולארגוני צדקה.
סוף ציטוט, הדו"ח עצמו נמצא כאן, מעניין ונוח לקריאה.
למי שלא מכיר, Nesta היא קרן חדשנות בריטית העוסקת במחקר והפקת דו"חות לשימוש מקבלי החלטות, קובעי מדיניות ופעילים בתחומים אזרחיים. המטרה שלהם לדבריהם, היא להפוך רעיונות נועזים למציאות ולשנות חיים לטובה. תחומי החדשנות בהם עוסקת הקרן הם כלכלה יצירתית ותרבות, חינוך, חדשנות בממשל, בריאות, מדיניות חדשנות, צפי עתיד. הם טובים במיוחד בפרויקטים בתחומי בינה מלאכותית, אינטליגנציה קולקטיבית, ניתוח נתונים, הכללה פיננסית, עתיד העבודה והכישורים. יצא לי לשמוע חוקר בכיר שלהם באקדמיה של ה OECD. מלבד נועם הליכות ורהיטות, הבן אדם מדבר על סטטיסטיקות ואנליזות כאילו שהוא מדבר שירה. בחיי שמרתק. ולא פחות חשוב – כל הגישה שלהם לשימוש בטכנולוגיה מתקדמת נשענת על שדרה אתית מוצקה – לטובת האדם ולא לטובת ניצול חולשות האדם.