בולצאנו-בוזן היא עיר איטלקית-גרמנית. היא מתגאה בשילוב הלשוני-תרבותי שלה. רחוב עם שם כמו "ויה לאונרדו דה וינצ'י שטראסה" זה דבר רגיל שם. מחוץ לרשמיות, המים פחות שלובים. בצפון העיר שם התגוררתי משך שבוע, לא שמעתי ברחוב מילה אחת באיטלקית, רק גרמנית. בדרום העיר, ההיפך. באמצע, אנשים דוברים את שתי השפות או משתדלים, לפחות על פניו.
רובע דון בוסקו, מדרום למרכז העיר, היה פעם אזור פופולארי. בשנים האחרונות הרובע דעך. אנשים שיכלו להרשות לעצמם עזבו למקומות מרווחים יותר. שכונות בלוקים המאכלסות אנשים שלא משתכרים מעבר לחיוני, אוכלוסייה הולכת ונחלשת. עין המתבונן נתפסת על כמות החנויות הריקות, כאלה שנעולות הרבה זמן וצוברות אבק.
אז חשב מי שחשב שאולי כדאי להשתמש בחללים כאלה כדי להחזיר לשכונות קצת צבע וחיוניות. חברו מחלקת התרבות האיטלקית – המשרד לקביעת מדיניות נוער, מחלקת המורשת, והמכון לדיור חברתי. איתרו ארבע חנויות שהעירייה אישרה את הקדשתן לפרויקט (חנויות שלא שייכות לבעלי בית פרטיים). הוציאו קול קורא לתאגידי ואגודות אמנים ואנשי תרבות – להציע הצעות לפרויקטים שיתקיימו בחנויות. חיכו להצעות. הקבוצה שזכתה נתנה את שמה לפרויקט: בוטגה די קולטורה.
חנויות תרבות
COOLtour חלל שמתעורר לחיים בזכות כישרונות צעירים. מרחב של צמיחה והפקה תרבותית, מקום בו אפשר ללמוד ולהציג כתיבה, צילום, רישום בטכניקות שונות, קומיקס – כל דבר שיחליטו שם שרוצים ללמוד, לשאול ספרים ולקחת חלק בהפקת מופעים. המופעים מתקיימים על המדרכה שלפני החנות, לשמחת העוברים והשבים.
YOUTHmagazine פורטל מידע, ניתוח והתבוננות על העיר בולצאנו מנקודת מבט של צעירים. תכל'ס מלמדים שם בני נוער ומבוגרים צעירים איך להיות עיתונאים. מקום עם אוירה בועטת.
CultureCorner ולהגדרתם "מקום קטן לרעיונות גדולים! פינת התרבות היא חלל תרבותי ונקודת מפגש עבור מחוז דון בוסקו בבולצאנו." זו חנות פינתית קטנטנה. מעט מאוד שטח קיר, עליו ספריה. לידה שולחן קטן וירידה במדרגות לולייניות תלולות למרתף צפוף המשמש גלריה לאמנות. האמנים הם תושבי השכונה. הם גאים מאוד להיות מוצגים שם והתושבים מחכים בסבלנות לרדת אחד אחד ולראות את התערוכות. הספרייה משמשת את התושבים להחלפת ספרים ופעמיים בשבוע מתקיים במקום מועדון קריאה. כל אחד לוקח כסא פלסטיק או מביא כסא יותר נוח מהבית, יושבים על המדרכה, קוראים יחד ומדברים.
DonBoscoSocial חנות התרבות הזו מכנסת את כל פעילות החשיבה, התכנון ובניית הקשרים של תושבי הרובע שלקחו אחריות על בניית הלכידות הקהילתית של עצמם. הם מתכננים התערבויות כאלה ואחרות, מגייסים אנשים מבין תושבי השכונות, מחזיקים ידיים עם כל העמותות הרלוונטיות בבולצאנו ועם רשת של בעלי עסקים. זה מקום לכל מני פעילויות וגם סוג של מפקדה.
איך זה עובד
המידע המלא לגבי הפרויקט וכל אחת מארבע החנויות נמצא בדו"ח הסופי. איטלקית, ושגוגל טרנסלייט יעזור לכם. אם אתם מתכוונים לאמץ מכאן רעיון, שווה לכם להשקיע את עבודת התרגום כי הכל כתוב שם, במפורט. כולל המרכיב הכלכלי והתייחסות לעבודה של האמנים בפרויקט, כולל העובדה שהם עובדים בזה – כלומר מקבלים שכר, כולל המודלים העסקיים שהם בונים כדי להפוך את הפרויקטים לברי-קיימא.
עתיד
את הפרויקט הזה ראיתי לפני שנה. הסתקרנתי לדעת אם הוא עדיין עומד. עומד ועוד איך. בנוסף, החנות שמפעילה את המגזין נוער זכתה בפרס יוקרתי. הכי – העירייה הבינה ששווה לה להשקיע בהתחדשות עירונית מבוססת תרבות: התערבות של יזמות תרבותיות באזורים עירוניים זנוחים, לרווחת כלל התושבים. הללויה. בנוסף החליטה העירייה להשקיע בחדשנות תרבותית. הללויה פעמיים.
מחשבות
הסיור התחיל בהליכה דרך השכונות של רובע דון בוסקו. שונה מאוד מצפון העיר. האנשים יושבים בכיכרות המשמימות כי חם מדי בדירות הקטנות, הילדים מחפשים משהו לעשות. החנות הראשונה שפגשנו הייתה פינת התרבות. די הלם מכמה קטן. ההלם השני היה לחוות את רוח העשייה של רכזי הפרויקט והאמנים. הם חדורים ברמות, מסבירי פנים, לא רואים בעיניים את העליבות והמעצורים החברתיים, רוחשים כבוד למקום ולאנשים כמו שהם, מאוהבים בעשייה. כל דבר שם מושקע ברצינות גמורה, אפילו שהם רחוקים מעין המיינסטרים התרבותי. מרענן, מעורר כבוד והערכה.
רבים מאתנו מתפנקים ברצון להיות מעורבים ב"משהו גדול". בינתיים, החבר'ה בפרויקט חנויות תרבות עובדים על איך לעשות את הפינה הקטנה שלהם בעולם למקום טוב יותר. הם מצליחים להזיז את המחט החברתית מדי יום ותוך כדי גם עושים אמנות. יש מה ללמוד מהם.
ושלא נשכח מי מעורבים מטעם הרשויות. הם נתנו כתף וגם החליטו להגדיל את ההשקעה שלהם. סימן שכשהם בדקו את המספרים, יצאו להם מספרים טובים. כסף בבנק? כן, אבל לא בהכרח מהכנסות. יותר מחסכון בהוצאות על סעיפים כמו טיפול בפשיעת נוער ומבוגרים, היעדרויות ממערכת החינוך וממקומות עבודה, טיפול בהזנחה וכד'. לא רק כסף בבנק; בגלל שרוב המעורבים בהפעלת הפרויקטים הם תושבי השכונות, התוצאות נראות כמו משהו שעושים מכל הלב והן מרחיבות את הלב.