ספוילר: בסוף הרשומה יש פנייה למנהלי מוסדות וארגוני תרבות. כדי שמשהו ישתנה מהותית, זה לא מספיק שאני אכתוב. צריכים אתכם.
—
יועץ הניהול האגדי פיטר דרוקר אמר, "תרבות אוכלת אסטרטגיה לארוחת בוקר". כוונתו: תרבות חזקה ומעצימה היא נתיב יותר בטוח להצלחה ארגונית. לא סותר את חשיבותה של אסטרטגיה, אבל אסטרטגיה לבדה לא תביא את התוצאה. למה? כי היצורים שקוראים להם עובדים, צריכים להסכים ללכת עם האסטרטגיה. בהשוואה לגרסת המקל והגזר, תרבות היא נתיב יותר בטוח. יותר בר-קיימא, יותר אנושי ויותר לוקח בחשבון את העתיד.
אני חוזרת להרצאתו של פייר לואיג'י סאקו שכבר ציטטתי בפוסט מוקדם יותר בסדרה. סאקו מסתכל על כלכלות שכבר מסגלות ערכים תרבותיים ברמה זו או אחרת ומסביר מדוע זה קורה:
האפשרויות שלנו להשתתפות ולמעורבות פעילה בכל מקום כמעט, מחדירה את ה'ייצור' התרבותי למרקם החיים היומיומי של כולם.
זה קורה בלי קשר לרמת התוצאה, מה היא עושה עבור אנשים ומה דעתנו עליה. זה קורה ובאופן מאסיבי.
תרבות הופכת להיות נכס מרכזי בראש כל סוג של שרשרת הערך.
מי שעדיין חושב שהמוצר או השרות שהוא מציע ימכרו את עצמם, אז לא. אם מישהו חושב שבגלל שהמוזיאון ידוע אנשים יגיעו, אז לא. לא כמו פעם. כיום, כדי ליצור ערך, נדרש שיתוף פעולה של ספקים, יצרנים, מפיצים ולקוחות. שיתוף פעולה כזה לא קורה בגלל אסטרטגיה. הוא קורה בגלל אסטרטגיה שמתבססת על הבנת התרבות או יצירת תרבות חדשה.
היכולת לשחרר את הפוטנציאל של התרבות כמקור ערך היא גורם מפתח לתחרותיות ולצמיחה חכמה.
זה לא משהו שקל לעשות, כי לפני שמשחררים פוטנציאל של תרבות, צריך לדעת לומר איך היא מקור ערך. היו מי שזינקו וקבעו שפוטנציאל התרבות הישראלית שהוא מקור ערך, מתמצה בביטוי startup nation. זו תפיסה אטרקטיבית אך מוגבלת.
השאלה המהותית ששואל סאקו
האם נוכל להפוך את הפלטפורמות התרבותיות למכלילות, או שמא נהפוך את התרבות לערוץ נוסף של אי שוויון בהכנסות ובהזדמנויות?
שאלה קשה ומצוינת.
איך מתווכים בין כלכלה ותרבות
סאקו מסביר גם למה הוא שואל, מה מעסיק אותו. סאקו הוא כלכלן. הוא יודע שכלכלנים הרבה יותר קרובים לקובעי מדיניות מאנשי תרבות. הוא גם יודע שכלכלנים, כמו כל בעל מקצוע אחר, מוגבלים בנקודת המבט שלהם. הם עלולים לפספס את התמונה הגדולה. מצד שני, כלכלנים רגילים לעבוד עם תפיסות וכלים מסוימים. לכן הוא מניח על השולחן שתי הבנות מתווכות שהוא רואה:
אנחנו זקוקים לתכנית מושגית המאפשרת לנו להבין (ולהוון) את ההשפעות החברתיות-כלכליות של השתתפות תרבותית
כלומר, צריכים שמות מוסכמים לדברים וצריכים למצוא דרך למדוד. רק כך יוכלו כלכלנים לתרגם תרבות לערך. הם יחפשו בדרך כלל ערך כספי. לכן בא סאקו ומזכיר להם ש –
הפרדיגמות החדשות של הייצור התרבותי אינן בהכרח שימוש בשוק כמערכת הפקת ערכים
כלומר, אל תישארו תקועים רק במדידת ערך שוק. כמו שזה נראה, הייצור התרבותי מודד ערך בעוד דרכים. כמו למשל בקהילות התמחות – קבוצות של אנשים שעוסקים בעניין או אתגר. הערך בקהילת התמחות נקבע לפי יכולתה של הקהילה להיענות לאתגר ולהשתפר בזה.
אשכולות תרבות-חדשנות
חדשנות. מילה נרדפת על-ידי העולם העסקי וכלכלנים. מה הם רואים מול העיניים? את עמק הסיליקון. זה נקרא Clusters of Innovation (COI)וזו ההגדרה: "נקודות חמות כלכליות שבהן נובטות טכנולוגיות חדשות בקצב מדהים, ושאיגום הון, מומחיות וטלנטים מטפחים את התפתחותן של תעשיות חדשות ודרכים חדשות לעשות עסקים."
בא סאקו, משלב את המילה תרבות לצד החדשנות, וממפה את מדינות אירופה לאור השילוב תרבות-חדשנות.
השקעה ניכרת בחדשנות + השקעה בתרבות: שבדיה, דנמרק, הולנד, בריטניה, אירלנד, לוקסמבורג, צרפת, גרמניה
השקעה ניכרת בחדשנות + השקעה בתרבות נשרכת מאחור: פינלנד, בלגיה, אוסטריה
השקעה ניכרת בתרבות + השקעה בחדשנות נשרכת מאחור: ספרד, אסטוניה
השקעה בחדשנות נשרכת מאחור + השקעה בתרבות: סלובניה, מלטה, קרואטיה, איטליה, הרפובליקה הצ'כית
תחתית ההשקעה בחדשנות + השקעה בתרבות נשרכת מאחור: ליטא, לטביה, בולגריה, רומניה, פולין
תחתית ההשקעה בתרבות + השקעה בחדשנות נשרכת מאחור: קפריסין, פורטוגל, יוון, סלובקיה, הונגריה
הטבלה הזו עושה מחשבות. למשל על זמינות של כסף במדינות ואיך זמינות או חוסר זמינות משפיעים על חדשנות ותרבות. למשל על מדינות שכתיירים בהן אנחנו רואים עושר תרבותי, אבל כשחיים שם מסתבר שהעושר התרבותי מגיע מהאנשים וממה שהם מצליחים להחזיק. לא מהמדינה. וכמה כבר אנשים יכולים להחזיק. על מדינות שסופרות חדשנות רק במונחים של טכנולוגיה וכסף. לא במונחים של חברה וסביבה. כל מני מחשבות.
איפה ישראל?
גם זו מחשבה. ישראל אינה חלק מהאיחוד האירופי ולכן אינה מופיעה בטבלה של סאקו. תצטרכו להחליט לבד. לפי המהלכים של משרד הכלכלה הישראלי שחתם לא מזמן על מזכר הבנות עם משרד הכלכלה האוסטרי, ההשקעה בתרבות תמשיך להישרך מאחור. אנחנו בדרך להיות עוד יותר כמו פינלנד-בלגיה-אוסטריה.
פנייה למנהלי מוסדות וארגוני תרבות
השאלה היא תמיד "מה אפשר לעשות?" אז הנה ההצעה שלי: בגוגל צץ מסמך שנכתב במרץ 2019, שוב עבודה של ד"ר רובי נתנזון: תעשיות יצירתיות בישראל תמונת מצב נוכחית, תחזית, השוואה בינלאומית והמלצות למדיניות.
תרבות אינה באמת נלקחת בחשבון בהמלצות המופיעות במסמך.
מה שאפשר לעשות זה להטריד את מנהלת התרבות במשרד התרבות והספורט, לדרוש מהם שיתייצבו מול משרד הכלכלה, יפתחו מחדש את כל הבדיקה הזו ויצרו 'שולחן עגול' חדש. לידו, מעבר וגם במקום חלק מהגורמים שמופיעים במסמך של ד"ר נתנזון, צריכים לשבת נציגי מנהלת התרבות, המוסדות וארגוני התרבות הגדולים בישראל, והמוסדות שעוסקים בהכשרה בתחומי הליבה של האמנויות.