מספרי סיפורים חובבים ומקצוענים עניין של בחירה
אני עוקבת אחרי אנשים בכל מני 'מצבי צבירה' של סיפור סיפורים. המעקב מעניין אותי במסגרת העיסוק שלי בהגדרות, בעיקר כאלה שיכולות לעזר לאנשים להבין את עצמם, את מה שהם עושים ומה צריך לקרות אם הם רוצים לעשות אחרת או לקבל תוצאה שונה. מצאתי שיש חמישה 'מצבי צבירה' כאלה:
מישהו עם סיפור – שזה כולנו, כולל האנשים שחושבים שאין להם משהו מעניין לספר.
לשימוש אישי – שזה רובנו, כי לרובנו יש צורך לספר את הסיפורים שלנו. בעיקר במעגלים קרובים, בין חברים וגם קצת לזרים גמורים.
מתגבש במודע – מצב בו אנשים בוחרים למצוא דרך לגבש לעצמם יכולת סיפור מודעת כי הם רוצים לעשות עם זה משהו בכל מני מסגרות. לפעמים יש להם כוונות עתיד יותר משמעותיות, כרגע הם בודקים.
חובב – בחירה המעידה על הרצון להשקיע יותר ממישהו שבודק. זו בחירה ללמוד, להתנסות, לפגוש מספרים אחרים, להשקיע זמן, לעבוד עם קהל, להגדיל רפרטואר.
מקצוען – בחירה המעידה על הכווה לראות בעיסוק בסיפור סיפורים דרך, ללמוד ולעשות את כל מה שזה לוקח עד שנגמר הזמן.
בשלבים מוקדמים יותר חשבתי שהרשימה הזו היא תוואי התפתחות טבעי. מתחילים בלהיות מישהו עם סיפור, עוברים לשימוש אישי, משם מתגבשים במודע, מתגלגלים להיות חובב ואם משקיעים מספיק נהיים מקצוען. כיום, מצבי הצבירה האלה נראים לי יותר כמו אפשרויות בחירה. בעיקר השניים האחרונים – חובב ומקצוען – כי הם דורשים מודעות והשקעה גדולות בהרבה מהמצבים האחרים. אם מישהו משקיע מעבר למידה מסוימת, די ברור שהוא בחר.
יש שמסתובבים עם התואר 'מקצועי'. אני נפרדתי מהתואר "מספרת סיפורים מקצועית" כשהבנתי כמה הוא זר לסיפור סיפורים.
אני טוענת שמדובר בבחירה – מודעת, פחות מודעת, בכל זאת בחירה – כי מתוך מעקב והתבוננות אני רואה שכל מצב צבירה כזה הוא שלם: על יתרונותיו, אתגריו, האפשרויות שהוא פותח וסוגר, נקודות השיא והשפל, טווחי הזמנים, רוחב היריעה והמשקל של כל זה מול מה שמקבלים בחזרה.
אז לקראת השיבה לשנת הלימודים והעבודה, בזמן שאנחנו שוב שוקלים את הכוונות והתכניות שלנו וכדי שתדעו מה המשמעויות של כל בחירה, להלן –
מספרי סיפורים חובבים
מספרי סיפורים חובבים בוחרים להציב לעצמם מטרות שקשורות במיומנות, רפרטואר, קהלים. דוגמאות להצבת מטרות מהסוג הזה הן "אני רוצה לרתק קהל ערב שלם בסיפורים שלי" "אני רוצה להופיע כמה שיותר פעמים."
כשחובב מגשים את מטרותיו ההתחלתיות הוא בוחר לעבור ממצב של למידה למצב של תחזוקה: סדנה קצרה מדי פעם, כמה טיפים מקולגה, מספר קטן של סיפורים חדשים בשנה.
אם חובב מזהה שהוא לא טוב במשהו, הוא יתמקד בלהשתפר במשהו הזה. אם יצליח, יראה את עצמו כ "לא רע" (ציטוט מפי רבים) בכל מה שנוגע לסיפור סיפורים. כחלק מתהליך הלמידה הוא מוכן לקבל משוב. אחרי שהוא משיג את מטרותיו הוא פחות מעוניין במשוב מאחרים. זו בחירה בנוחות שיש בהיעדר משוב, הבחירה להיות "לא רע".
חובב מחזיק את העיניים על ההופעה הבודדת. כשהוא מופיע בקביעות, הוא משווה בין ההופעות ומחפש את המוצלחות מכולן. זו שעברה הכי טוב, שקיבלה את היחס הכי אוהד, שהייתה במקום נחשב, שהחזירה אותו הביתה ב"היי" הכי גבוה. כשמשהו לא הולך טוב במשך כמה הופעות, הוא נסוג. להמשיך לדחוף את עצמו לתוך הפחד זו לא הבחירה שלו. לא כל כך יש לו מושג, מבחירה, מה יכול לעזור לו לשפר את יכולתו. אחת הסיבות שהוא בחר לעשות את הדרך היא הנאה, כייף. כייף מביא תוצאות ברמה מסוימת, לא יותר. שוב, זה עניין של בחירה שצריכים להיות שלמים אתה, זה הכל.
כשמדובר ביחסים קולגיאליים ושיח עמיתים, מספר חובב מעדיף להרגיש צודק. הוא מאמין שידע הוא כוח ומעדיף להחזיק את הכוח אצלו. חובב נוטה להאמין שתוצאה טובה מבוססת כולה על היכולת שלו. לכן, אחד מעיסוקיו הוא השוואת עצמו לאחרים ו"פעולות תגמול" אם ההשוואה לא עולה לטובתו. ואחרון – חובב בוחר להתחייב חלקית.
מספרי סיפורים מקצוענים
מספרי סיפורים מקצוענים בוחרים לגבש לעצמם תהליך עבודה. בתוכו הם מציבים מטרות בזו אחר זו. כל מטרה שהוגשמה היא רק תחילת הדרך להגשמת המטרה הבאה בתהליך מתפתח שאין לו קצה. מקצוען מחפש את נקודות התורפה שלו ומאתר את האנשים שידעו לתת משוב, ביקורת והכוונה. ההופעה הבודדת פחות משפיעה על הרגשתו. זאת משום ששיטת הלימוד שבחר מכוונת ליצירת בטחון ביכולת שמאפשר רצף הצלחות. כדי להגיע לשם הוא צריך להיות מוכן לקבל גם את ההתרסקויות והמשוב הבלתי פוסק.
מקצוען בוחר להיות "ממש טוב" (ציטוט). ככל שהוא מתקרב לשם הוא מסכים לעכב את המבט על מפת המיומנויות שלו. מבחירה, הוא דוחף את עצמו לגלות מה בדיוק צריך לעשות כדי לשפר יכולת. זאת מתוך ההבנה שאם הוא בוחר להיות "ממש טוב", הוא בוחר במה שיביא אותו לשם. מקצוען בוחר שלא לקחת חופש ארוך מלמידה.
במקביל, הוא בוחר להתמקד בחוזקות שלו ודוחף אותן קדימה בלי לחשוש מתדמית של חריג. זו הסיבה לכך שלמספרי סיפורים מקצוענים יש "חתימה" – הם יודעים לעשות כמה דברים שאף אחד אחר לא יודע לעשות כי הם בחרו להעצים משהו שיש להם ולא לאחרים. מכאן גם הבחירה לחלוק ידע עם אחרים. היא אינה מאיימת עליהם.
כשמדובר ביחסים קולגיאליים ושיח עמיתים, מספר מקצוען שואף להישג הגבוה ביותר לטובת האמנות. לא מעניין אותו מי צודק ומי טועה. הוא נוטה להאמין שתוצאה טובה מבוססת על שיתוף פעולה עם עמיתים, עם קהל, עם חומרים סיפוריים, וגם עם אלת המזל. הוא מבין שהיו טובים לפניו, יהיו גם אחריו ויש גם מצדדיו ומאחוריו. כמה שיהיו יותר, כן ייטב לאמנות ולבני האדם. לכן הוא בוחר לתרום לכך שזה יקרה. ואחרון – מקצוען בוחר להתחייב להגיע לעמדה כל יום ולעשות את העבודה.
מה בוחרים?
שתי הבחירות רלוונטיות, שתיהן מכובדות אם בחרנו בלב שלם ואנחנו מוכנים לקבל ולתת את כל מה שהבחירה מאפשרת ודורשת. החיתוך ביניהן חד בהגדרה אך בהחלט ייתכן שאותו מספר יבחר להיות זמן מסוים במצב צבירה של חובב וזמן מסוים במצב צבירה של מקצוען. החיים לא קורים בדיוק כמו שאנחנו מחליטים. לפעמים, כשהם צפופים לנו, לא מזיק לבחור בדרך החובבן כדי לעבוד פחות ולהתעמת פחות עם הפחד. לחילופין, כשהחיים פותחים לנו מרחב, לא מזיק לבחור בדרך המקצוען כדי לעבוד עם מה שהמציאות מביאה ללא פחד. מכובד לא פחות לבחור אחת מהאפשרויות האחרות שציינתי למעלה.
זה גם המקום להזכיר שיש מספיק מסגרות לימוד ועשייה להצטרף אליהן בהתאמה לבחירה שלכם. השנה אהיה מעורבת בשתי מסגרות פתוחות המיועדות למתגבשים במודע, לחובבים ולמקצוענים. אשמח לפגוש אתכם שם ולעבוד יחד: סדנת מספרי סיפורים ואנשי מקצוע במדיטק חולון (למתגבשים במודע ולחובבים) וקורס ארצי למספרי סיפורים בקהילה (למקצוענים).
שנה טובה!