לפני מספר שבועות, הושלם החיפוש הממושך שלי ליצירת מתודולוגיה להוראת אמנות הסיפור. כמו במוסיקה, אני יודעת עכשיו שגם באמנות הסיפור יש נתיב מובנה ובהיר. דרך לעזור לתלמידים להגיע לרמת מיומנות ויכולת טובה – אם זה מה שהם רוצים וגם מוכנים להשקיע את העבודה.
החיפוש החל במהלך השנה השנייה של קורס מספרי סיפורים בו לקחתי חלק לפני 24 שנים. חיפשתי תשובה לשאלה שהטרידה אותי:
איך זה יכול להיות שכעבור כמעט שנתיים של שיעורים שבועיים, אנחנו משתתפי הקורס, קבוצת מבוגרים איכותית, לא קרובים אפילו להגיע לרמת הביצוע שבני 17 שלומדים מוסיקה קלאסית מגיעים אליה? ב"מגיעים" הכוונה היא – בזה אחר זה?
עם חלוף הזמן, וככל שגדל מספר האנשים שלימדתי, הסקרנות שילבה ידיים עם תחושת שליחות.
זה לא היה מסע קל. בשום עיקול בדרך לא חיכה מישהו עם זר שושנים. חקירה לעומקו של עניין גורמת לרבים להרגיש אי-נחת עם מה שעלול להסתבר. ללא כוונת זדון, לפחות לא במרבית המקרים, קיבלתי מכל מני כיוונים שלל תארים. מ'הז'אן ד'ארק של סיפור סיפורים' ל'קוץ בתחת', מ'טכנוקרטית' ל'יהירה'. היו קולות רבים שתמכו לאורך הדרך.
אני חבה תודה למאות אנשים ברחבי העולם בעבור שיחות מצוינות, שאלות מאתגרות, וויכוחים וחיפושים. כאן אני רוצה להכיר תודה עמוקה לשני מעגלים ומאסטר דגול אחד:
עמיתי המקצועיים ב'סטוריטלינג קומפני' אותם אני מכנה ביני לביני 'המעגל החכם'; הנכונות שלהם להיכנס לדיונים ארוכים בסגנון חופשי ולמקצי חלומות, אפשרו לי לצלול לעומקים ולנסוק דרך הדמיון. כך גם הפתיחות לחלוק מחשבות אחרי כל שיעור או מופע משותף שעשינו.
קבוצת המשתתפים בבית מדרש למספרי סיפורים עמיתים בזית עמק חפר, אתם עבדתי בשלוש השנים האחרונות. הם הסכימו להיכנס לתוך הצעה ייחודית: שבזמן שאני עובדת על להביא את המתודולוגיה לכדי גמר, הם יהיו מקרי מבחן, שפני ניסיון. יותר אריות משפנים… אני רואה את מה שהם עושים, את היצירות שלהם, כמעשים של מתן בחזרה וריפוי – בקהילות, בחיים של אנשים, באמנות הסיפור.
דויד זונדלוביץ', פסל ומורה דגול, שהסכים שאצטרף לכיתה שלו למרות שמעולם לא למדתי אמנות וודאי שלא פיסול; לדויד יש מתודולוגיה להוראת פיסול שכמו שהוא אומר, מציגה אמנות באור הרבה פחות מסתורי ממה שרבים היו מעדיפים להאמין. הלימודים עם דויד היוו עבורי סגירת מעגל עם ההבנה שיש דרך. זה מלבד כל הדברים האחרים שלמדתי אצלו וממנו.
מה יקרה עכשיו?
אני אחלוק את העבודה הזו עם כמה מעמיתיי, פנים אל פנים, אין חיפזון. מתודולוגיה להוראת אמנות הסיפור היא לא משהו שבצ'יק צ'ק. חלק מזה כבר נמצא ועוד ייכנס לכל סדנת מספרי סיפורים שאני מעורבת בה. לא אחלוק את העבודה ברשת.
כרגע, זה חיוך קטן ושקט. מרגיש גם עצוב קצת. אני מניחה שלהשלים את מה שהסתבר כחיפוש מונומנטלי יכול להרגיש כך.
תודה. אוהבת את כולכם. לחיים.
ללמוד ממך.
לקבל השראה ממך על מקצועיות לשמה.
רוצה גם להיות כזו רצינית.
תודה, ניצה. לכי על כמה שאת רוצה.
מפגש קצר, שעתיים של לימוד ותרגול . ושינית את חיי לנצח.
איזה כייף לכל האנשים שתגיעי בהם, עוד.
תודה אורית. איזה כייף לנו 🙂
לימור,
שמחה כל פעם מחדש על כל פגישה שלנו,
פה או פנים אל פנים….
הדדי 🙂 תודה.