מדיה חברתית | דו"ח ביניים שני, חלק שלישי
סיפור לא ארוך על איך כותבים ספר ומתפרסמים כמומחים בלי להתאמץ יותר מדי, מוכרים עותקים, מאבדים חברים, מוכרים עוד עותקים, מאבדים עוד חברים, מנסים לאסוף לקוחות, מאבדים חברים – אתם תחליטו איפה מתאים לכם לעצור את זה.
יום אחד הופיע בשכונה המקצועית-חברתית שלי בחור חדש (אל תנסו לנחש מי, זה קרה בזירה הבינלאומית, לא בארץ). הוא הופיע בטוויטר, הציג את עצמו בפני החבר'ה והתחיל לצטט ולרטווט את אלה שנראו לו חשובים, מקושרים, מובילים וכל דבר אחר שנגמר ב-ים. הוא החמיא וקישר, המליץ וחיבר, לחץ ידיים והביא משקאות לכולם מהבר. מתישהו הוא פתח בלוג והזמין אותנו לראות את הניסיונות הראשוניים שלו. באנו, פרגנו על האומץ, השארנו תגובות, המלצנו המלצות והוא קיבל בתודה וקידות אין-ספור את הרצון שלנו לעזור לו להשתלב. כעבור חודש הוא הודיע לכולנו בהתרגשות שזה נורא כייף לו להיות חלק מהברנז'ה, סיפר על רשימת העוקבים שלו ואיך היא גדלה יפה למרות שהוא ממש רק בהתחלה. כתב לנו מיילים אישיים שמחים, שאל שאלות קטנות וקיבל תשובות רציניות שתעזורנה לכוון אותו הלאה וללמוד יותר.
מקור: Dreamstime
כעבור חודש נוסף כבר היה לו קונספט 'חדשני' בתחום – הוא השיק רעיון ישן בשם חדש והחליט שחכמת ההמון והתקשורת הכנה מרטיטים אותו למידה כזו שהוא חייב לשתף בזה עוד אנשים ולעזור להם כמו שעזרו לו. הוא פתח דף סימניות, אתר מקצועי, ערוץ יוטיוב, מיני-בלוג ובכולם הוא הזמין אותנו לקחת חלק – לתת מתנות זה לזה כשהוא מלטף אחד, מחמיא לשני, מצטט שלישי, מחניף לרביעי וכל-כולו נרגש ומקפיד לחזור ולומר לנו כמה הוא מעריך את תרומתנו להתפתחות שלו ולהתפתחות התחום. השאלות שלו במיילים הפכו יותר ממוקדות וכולנו הרגשנו שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו לעזור לו. על תכתובות המיילים הפרטיות שהיו לו עם לא מעט אנשים לא באמת ידענו. כנראה שכל אחד היה בטוח שהוא נשאל שאלה שיועדה במיוחד אליו.
חצי שנה עברה והבחור עף על המדיה ועל עצמו ללא מעצור. הוא החליט לכתוב ספר בעזרת חכמת ומימון ההמון ואפילו שלח דוגמית לחוות-דעת. הידע האמיתי שלו בתחום לא באמת הרשים, לפחות חלקו הגדול. בין התורמים נמצאו אנשים שמלכתחילה לא רואים עין בעין את הסוגיות המקצועיות והדילוג שלו בין 'חבר' ל'עוקב' קצת הפך את כולם למשהו שנתפס כקבוצה אחידה אבל – תלמיד, נפריע לו להתפתח? חוץ מזה, לא מכל דבר צריך לעשות סיפור.
שנה עברה ויום אחד הגיע מייל עם בקשה לסקירה של ספר ארוז ומוכן – לבחירתי. אם גם אוכל להמליץ לו על כמה שמות משפיעים נוספים אליהם כדאי לו לטעמי לפנות, הרי שיודה כפליים. הסכמתי לסקור, שלחתי גם שמות כדי לחזק את ידי הבחור וסיכוייו להצליח וכעבור כמה ימים התיישבתי לקרוא…
דף אחר דף קראתי בעיקר ציטוטים של קולגות שנשלפו מאתרים, ספרים, רשומות ותכתובת מיילים פרטית. התוכן המצוטט נשזר ביד עורך מיומנת לתוך סיפור אישי – סיפורו של הבחור, כשכל ציטוט משמש רקע לאופן בו הוא רואה את הדברים, איך שהוא נוהג לקרוא להם על סמך ניסיונו המפואר שהיקפו האמיתי לא ידוע לקורא שלא הכיר אותו קודם. הספר שזור ב QR קודים השולחים לאתרים שלנו, בבחינת יוצר לנו חשיפה מתוך הודיה ובונה עולם תוכן עשיר התומך בספר.
גמרתי לקרוא ולא הצלחתי לכתוב סקירה. אחרי שעברו כמה ימים, הבנתי שאני כועסת. הבטחתי לסקור, התכוונתי לעמוד בהבטחה שלי ואז לחתוך; כל מה שיבקש הלאה לא יגיע יותר ממני. הבנתי את המשחק וגם אני יודעת לעשות מניפולציות כשצריך. בינתיים קרה משהו נוסף. אחת הקולגות שלחה אלי מייל גישוש. במקום להמשיך לשחק משחק זהיר כתבתי לה את דעתי על העניין באופן מאוד ברור. חומת השתיקה המנומסת נפלה – הסתבר לי שאני לא הכועסת היחידה ושאנחנו לא רק שתיים אלא הרבה יותר.
על מה כעסנו?
- הוצאת דברינו מהקשרם המקורי וביצוע עריכה לטובת נקודת המבט שלו שהיא אינה נקודת המבט שלנו. הוא השתמש בתוכן לא לו, עשה קופי-פייסט כמו שהיה לו נוח ויצא שאנחנו תומכים בדברים שאנחנו לא מאמינים בהם.
- שימוש בתכתובת מיילים פרטית ללא ידיעתנו. לא רק זה, הדברים פורסמו לראשונה אצלו ולא אצלנו.
- על שהיה נדמה לו שאזכור שמנו והפנייה למקורות שלנו היא מחווה נדיבה על גניבת חומרים.
- הפיכתנו לברנז'ה אחידה, הסמכת תוכן של כותבים שאינם מסכימים זה עם זה ועריכתו, כדי ליצור תמונת עולם מזויפת של קהילה התומכת בדבריו. בבחינת "תראו, אפילו המומחים הכי גדולים אומרים שאני צודק".
- הצגת עצמו כמומחה כשאין מילה אחת בספר שהיא מקורית בתרומתה לדיון. לקח חומר, ערבב וערך ללא רשות, מרח על הכל סיפור מומחיות שלו וחשב שיצא גדול. גם הקורא התמים יחשוב כך.
- עריכה פופוליסטית, זלזול בניסוח המקורי (כאילו, מה זה משנה המילה הזו או מילה אחרת? האחרת יותר זורמת, לא?) וערבוב כל התוכן לעיסה נוחה שלא תכביד על הקורא בחשיבה ביקורתית, למשל. שכולם יחשבו שגם הם יכולים.
- מניפולציה מתוכננת היטב מראש. עד כדי כך שכשקראתי את הספר בא לי להקיא מהבגידה במה שאני ואחרים הבאנו מתוך כנות גמורה ורצון לעזור.
- ספר שאינו עומד בהבטחה המקצועית שהוא מציג, מתחזה למשהו שהוא לא ודורס עבודה של שנים לכדי אבק-כוכבים מושך קונים. לא כוונת רוב המשוררים המקוריים.
בעניין החברתי, תוספת קטנה
את הסקירות הוא קיבל. לא כולן מחמיאות לו אבל מול הידיעה שהוא יערוך אותן כרצונו בכל מקרה, יצא שכרנו בזה שאמרנו אמת. בנימוס אמנם, אבל המצפון והיושרה ניזוקו קצת פחות. מה שהוא קיבל בנוסף הוא שיח ער אודותיו בערוצים הסמויים של המדיה וטוב בשבילו שהוא לא מכותב על הדברים. הוא כבר מגלה שנשרפו לו הגשרים, שאפשר לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן אבל לא על כולם כל הזמן. האלמנט החברתי שבנה לו את הספר פועל מעכשיו שלא בטובתו. יכול היה לבחור דרך אחרת – לבקש רשות, לספר לנו על הכוונות שלו, לשלוח לנו את הטיוטה ולתת לנו לבחור מה ואם אנחנו רוצים שיופיע בספר מתוך הדברים שהוא ציטט, באיזה הקשר. לשאול אם הוא יכול לערוך ולתת לנו לבדוק את העריכה כדי לוודא שהיא מייצגת את הכוונות המקוריות שלנו, למשל. בחר שלא.
תגידו שהבחור נתן לנו שיעור בקישוריות, שנודה שאכלנו אותה ונשתוק? אז זהו, שלא. דרכת לאנשים על הבהונות וגנבת אותם – הם ידברו על זה, גם אם אתה לא תשמע.