מתי מחיפה כתב, "הנושא מוכר ומעציב וידוע היטב, חבל לפרסמו." איפה כתב את זה מתי? כטוקבק לכתבה על דמי מזונות ב- ynet. כתבה ישנה, אחת מהרבה שמצאתי כשחיטטתי קצת לפני כתיבת הרשומה הזו.
מתי, אתה לא היחיד. יש עוד רבים החושבים כמוך, כולל אושיות תחקיר עיתונאי שאת שמותיהן לא אציין כי זה יאכל לי את הרשומה. כולל מנהלי גופים שחרטו על דגלם צדק ושוויון, הגנה על ילדים ונשים, הגנה על הדמוקרטיה. כולל כל מיני בעלי-דעה העומדים ללא חת על משמר הצדק החברתי ויש להם דברים חכמים לומר על כל דבר ועניין, העלולים לדרדר את החברה הישראלית להתבהמות שתהפוך אותנו להיות דומים לעמי העולם האטומים.
"מה נזכרת בזה דווקא עכשיו?" שאלה אותי מישהי שאמרתי לה שאני מתכוונת לכתוב על מזונות שוב, "הקטנה שלך כבר בת שמונה עשרה, תניחי לזה כבר!". מחר, הקטנה מתוך שלוש בת שמונה עשרה. על-פי חוק, לא היא ולא אחיותיה זכאיות יותר לדמי מזונות מאביהן. אני מניחה שמתישהו יגיע בדואר איזה פלט מחשב סתמי כדי להזכיר לי, במקרה והיו לי תקוות.
אני מנסה לברר מניין שואבים אותה גברת ואחרים את הזכות לומר את מה שאמר גם מתי מחיפה, ככה ישר לפנים. אין לי מושג מלבד הודאתו של מתי והוא היחיד שקראתי מתוודה כך במפורש עד היום, שיש קשר בין פרסומים לגבי הנושא לבין מוכרות, עצבות וחבלו•ת. חבל על מה בדיוק? גם זה משהו שהייתי שמחה להבין. הבטחתי לעצמי לחכות עד שהצעירה תגיע לגיל בגרות. ממחר אני משוחררת מההבטחה שלי.
למה אתם אוטמים אוזניים?
לזה שיש אנשים שיולדים ילדים וזמן קצר אחר-כך מחליטים שהם צריכים למות. הם לא קופצים יחד אתם מקומה בבניין מגורים, הם לא יורים בהם בשנתם, הם לא מטביעים אותם, הם פשוט משליכים אותם לגורלם והולכים משם בלי להיתפס, להישפט ולהיענש על מעשיהם, בלי ללכלך את הידיים. "היא מגזימה" תחשבו. תחשבו, אני לא, בעיקר אם תחשבו עוד קצת. יש חמישים אלף תיקים כאלה בכל חודש בבתי המשפט. זה הרבה ילדים שמישהו החליט שהם צריכים למות ולא מעוניין לומר זאת בקול רם. כולם שותקים.
"מה את רוצה, הילדות שלך גדלו, הן בריאות, הן בחיים" תודה רבה, אני יודעת, אני עשיתי את זה, מכירה כל סנטימטר במסע. זהו? זה משקיט לכם את המצפון? אף פעם לא קרה לי שמישהו שאל אותי על הבנות שלי אם הן בריאות או בחיים. תמיד שואלים אותי, "אז מה שלום הבנות שלך, מה הן עושות?" וכולנו יודעים טוב מאוד שהכוונה לעיתים קרובות היא ל-"איך הן מצליחות בחיים (בהשוואה לילדים שלי)?" ואם החלטתם שגם אני בתמונה וזה משחרר לדעתכם את הנבל מאשמת ניסיון הריגה עקיפה של בנותיו, תצטרכו לקבל את דעת עצמכם ולהבין שאני כנראה חלק חשוב בתמונה, כמו כל האמהות האחרות במצבי ויש לנו מה לומר. לא יודעת מה עם האחרות, לי יש כוונה לומר והרבה, בלי לחסוך מכם את הפרטים. זה אגב, לא משחרר אותו.
תגידי, מה את רוצה?
אני רוצה שסוף-סוף מישהו שהרבה אנשים מקשיבים לו יתחיל לחפור ללא לאות ובלי כוונה להרפות, לא יסתפק בכתבת טלוויזיה ואפילו לא בתכנית תחקיר של 40 דקות עד שמשהו ישתנה. יכול להיות שהמישהו הפוטנציאלי הזה לא יודע את כל מה שהוא צריך לדעת כדי לזוז בגלל השתיקה. בשביל זה אני כאן.