שמיעה היא מאמץ קבוצתי של אברי גוף האדם, המערב את האוזניים, העיניים וגם, על פי תוצאות מחקר חדש, את העור. את המשך הדברים תוכלו לקרוא בקישור.
איך זה קשור למספרי סיפורים?
אחת המיומנויות הבולטות לטובה אצל מספרים מעולים, היא היכולת שלהם לעשות שימוש פלסטי בקול. הקול של מספר טוב אכן נוגע בגופם של המאזינים וזו גם צריכה להיות כוונת המספר בזמן ההיגוד. חוויית ההאזנה לסיפור אינה רק חוויה אינטלקטואלית או רגשית – היא גם חוויה גופנית. קל לראות את הדבר כשמתבוננים בקהל מאזינים מהצד – הקהל מגיב פיזית ובאופן ניכר לעין, לא רק לאירועים בולטים בסיפור, גם לקולו של המספר. לכן חשובה כל כך ההקפדה על הגייה ברורה ופרויקציה של הקול כלפי הקהל ומרחב האירוע בכללותו. מעבר לכך, האפשרות של המספר לשחק בסוג המגע שהוא מפעיל דרך הקול על-פי תגובות הקהל, היא זו שהופכת את החוויה הסיפורית ליחידה מסוגה בתחום האמנויות הלשוניות.
אם טקסט סיפורי נופל לקטגוריה של העברת רעיון לאדם אחר ומחוות גופו ופניו של המספר, אלה היזומות, נופלות לקטגוריה של ביטוי רגשי, הרי שהקול מצרף אל אמנות הסיפור גם את המרכיב התנועתי. קול הוא תנועה צרופה היושבת על תבניות עומק שכולנו נזקקים להם. אם יש מרכיב אוניברסאלי באמנות הסיפור, הוא אינו מצוי בטקסטים ובתמות הסיפוריות וגם לא במחוות המספרים. מחוות בתרבות הסינית אינן מוכרות ברוב מדינות המערב וגרסאות סיפור סביב תמות זהות יכולות לשפוך אור על מנהגים שונים לגמרי. הצורך בתנועה תבניתית הבאה לידי ביטוי דרך הקול האנושי, הוא האלמנט האוניברסאלי הקושר בין כל תרבות וכל מקום בו נמצאים בני אדם.
מעניין, הא?
היי לימור. מה זה פרויקציה. תודה
פרוייקציה היא יכולת ההשלכה של הקול למרחק תוך כדי שהוא חודר, ברור ובשליטת הדובר או הזמר. זמרים למשל, צריכים גם לעבור את התזמורת או המלווים, גם אם הקול שלהם קטן יחסית או לא דרמאטי במיוחד, בלי לצעוק.
השלכה קולית טובה בנויה על הכוונת האוויר לחללים הנכונים בגולגולת כמו הסינוסים ומערות האף ולעיתים גם בבית החזה. היא גם קשורה קשר ישיר למצב הסרעפת ומיומנות השימוש בה בזמן הדיבור או השירה.
בברכה,