נכון שהפוסט הנקרא ביותר בבלוג הזה עוקץ את מערך החינוך בציון ונכון גם שהוא לא הפוסט היחיד מהסוג הזה. אבל מה שמגיע מגיע וגם כשמתרחשים דברים טובים מן הראוי להרים את האצבעות אל המקלדת. אז כמו שנאמר באותה רשומה, האמא במשפחה הזו היא די אדישה לנוכח "עוולות" הקשורות בבית הספר ומאמינה שכל אחד צריך לאכול את הדייסה שהוא בישל. אלא שבמקרה של הנסיכה השלישית, צבר אירועים ונסיבות הוליכו את העלילה כך שהיא השתבשה יתר על המידה.

יתר על המידה זו מידה שמוציאה מהאדישות שבימים רבים היא כלי מצוין לסינון שטויות ועצלות מקומית. היה ברור שצריך למצוא פתרון מסוג אחר ולהסתייע. בית הספר כבר לא יכול היה "לזרום עם העניין" ואני שמחה על כך. סופו של עניין הוא שנמצא פתרון ראוי שאין לי אלא לברך עליו. חלקה של הגברת ברור ומעכשיו – הכל בידיים שלה והדרך קדימה סלולה. תיקח – מצוין, לא תיקח – יהיה חבל, אבל ההזדמנות המלאה והכנה נמצאת שם.
פרטי העלילה שמורים במערכת. מה שחשוב לי להעביר היא התובנה לגבי הדרך בה גובש והתגלם הפתרון, כי שם נמצא השיעור המעודד:

עם כל מה שנאמר על מערכת החינוך, רבים בתוכה הם אנשי המקצוע שהיו שמחים להעמיד את יכלתם לרשות התלמידים בנסיבות המתאימות. האוירה לא תמיד מאפשרת את ההגשמה הזו. מה נדרש? מעורבות של כל גורם שיכול להיות קשור לעניין באיזושהי דרך ושיתוף פעולה הדוק ביניהם. מפגשי פנים אל פנים, זמן המוקדש לדיון ממשי, אמת בדיון, עמידה על הצורך למצוא פתרון שיוביל את כולם למקום טוב יותר. התעקשות על מידת האחריות של ה"אקסמפלר" הנדון, גם מצד בית הספר גם מצד ההורים, בלי לשבור ולמעוך ובלי להתקפל ולוותר.

אהבה מצד אחד, חיוך ותבונה והגדרות מאוד מאוד ברורות מצד שני, בלי ויתורים. אין מובן מאליו, אין ידוע, הכל צריך להיות ברור עד הפסיק האחרון לכולם. לשאול שאלות, מיליון אם צריך, כדי ששום אבן לא תישאר לא הפוכה אם היא צריכה להיות הפוכה. ההבנה שאין ילד "מקולקל" ואין מערכת "מחורבנת". יש מחסור במרחב פעולה, זמן והזדמנויות להביא את הרצון הכן של כולם לידי ביטוי ואת המרחב הזה צריך ליצור ולא לוותר.

נשמע ערטילאי משהו? תשכחו מזה. הייתה כאן עבודה מפורטת של הרבה מאוד אנשים ולמשך הזמן הזה נהניתי לראות אנשים נהנים לעבוד ולהצליח לעשות את מה שחלמו אולי לעשות כשרק נרשמו ללמוד לפני הרבה שנים ושבתוך כל ההמולה, הקצב, הדרישות והכוחניות של המערכת, לא מזדמן להם לעשות בקצב אותו הם מאחלים לעצמם ולתלמידים שלהם.

השאלה העמוקה יותר היא אולי מדוע זה לא מתאפשר לעיתים קרובות יותר או כשיטה. אבל ברגע הזה, שנייה לפני שהיא יוצאת לדרך להצליח ולעמוד בהחלטה ובתכנית שהיא שותפה לה מן היסוד אחרי חפירות שלא היו מביישות את חפירות הכותל, אני אומרת תודה מקרב לב.

שתהיה שנת לימודים טובה. באמת באמת טובה.