מספרי סיפורים מצוינים זו שאלה שמעסיקה אותי בזמן האחרון. אבל לפני שתמשיכו לקרוא חשוב לי להדגיש – הרשומה הזו מבקשת לברר משהו מתוך כוונה אמיתית וכנה מאוד. בלי להתלהם, בלי לחרוץ גורלות או למיין מיונים.
המילה storytelling הפכה להיות שגורה בפי רבים המכנים עצמם – מספרי סיפורים. מי? אני מפרטת כמה דוגמאות מכל קטגוריה: כותבים לסוגיהם, כולל תסריטאים, כותבי משחקים (gaming) ועיתונאים. דוברים מעל במות – נואמים, מרצים, מנחים, שחקנים. יועצים, מטפלים, מנחי קבוצות, מאמנים. פרסומאים, אנשי שיווק, מכירות שרות לקוחות. מפתחי טכנולוגיות לרישות חברתי ומקצועי, בוני ממשקים לשיתוף מכל מני סוגים כמו אתרים גנאלוגיים. מנהלי ידע, חברי קבוצות עניין מקצועיות, סגל הוראה וכמובן – מספרי סיפורים. אבל ברשומה כזו, זה קצת מוזר לרשום – מספרי סיפורים.
כל אחד שיש לו משהו לספר, מול הטרנד ההולך ומתגבר, קורא לעצמו – מספר סיפורים. אם לא הוא, הממשק קורא לו כך, מציע לו להיות חבר במקום בו מספרים סיפורים.
הפרדה אחת
בכל זאת אניח כאן. יש לספר סיפורים מדי פעם, לצורך עניין כזה או אחר ויש לספר סיפורים כאג'נדה מרכזית. לקטגוריה השנייה אני מתייחסת. עדיין, נכנסים לתוכה הרבה מאלה שציינתי למעלה. בתוכה פועלים הכוחות המבקשים לנכס לעצמם את הstorytelling ולהציב את הדגל שלהם כדגל המוביל, כמה שיקבע את ההגדרה, אולי.
למה אולי?
כי לא בטוח שבאמת כדאי להגדיר. לפחות לרבים נדמה כך. בכל פעם שנרקם דיון כזה, רבים הם הקופצים לכבות במהירות את היזמה לדיון. הסיבות – שונות ומגוונות אבל לכולן יש איזשהו ריח של פחד מאיום כלשהו.
ובכל זאת…
לא מפסיקים לדבר על storytelling. כלומר, יש רבים הסבורים שיש שם משהו. יש רבים המנסים לקבוע הגדרות של יכולת בתחום ומי שטוב, בכל זאת יוצר אחריו מן תור שכזה של מעוניינים. אז אני חוזרת לשאלה שלי. מה יש שם? מדוע מתעסקים בזה כל כך?
מי ירוויח מכך שיהיו מספרי סיפורים מצוינים בעולם?
ואולי, זו לא השאלה המדויקת. לא בטוחה. אולי השאלה המקבילה צריכה להיות – אם storytelling מוצע לכם כהשקעה, למה שתשקיעו בזה? ואולי – מי יפסיד מכך שיהיו מספרי סיפורים מצוינים בעולם?
בכל ליבי, אשמח לקרוא תגובות.
נראה שיש כאן נקודה מעניינת, אבל לא הצלחתי להבין בדיוק מהי…
ההצגה הרחבה כל כך של "מספרי סיפורים" (כולל עיתונאים, פרסומאים וכו') מרחיבה את השאלה בעצם לכולנו: הכל נרטיב, כידוע, ומישהו צריך לספר את הנרטיבים הללו, חלקם מתוך אג'נדה וחלקם פשוט מתוך עניין (שגם הוא סוג של אג'נדה). אז האם השאלה היא – למה צריך שיהיו אנשים שהתמחותם היא בסיפור הנרטיב בצורה ייחודית/ מעניינת/ משכנעת/…? מפני שאם כבר מספרים את הסיפור ורוצים לקדם את האג'נדה שמאחוריו, מוטב לעשות זאת היטב. לא?
תודה על התגובה. ממשיכה את המחשבה שלך. או אז יבואו מי שיבואו וישאלו "מה זה היטב"?
אם המטרה היא לקדם אג'נדה (שוב ניסוח כללי ביותר…), אז "היטב" פירושו – מה שמקדם את האג'נדה, כמובן. יש הרבה מקרים שבהם זה מאוד ברור (למשל, סרט בעל מסר דתי ואג'נדה מיסיונרית). ויש מקרים הרבה פחות ברורים, ולדעתי דווקא מספרי סיפורים (במובן המילולי, כמוך) שייכים לקטיגוריה האחרונה… אם יש כאן אג'נדה, היא עקיפה, מן הסתם. אז מה בדבר המאפיין הישן והטוב – לעורר רגשות בקהל?
מדוע זה טוב? הממ… הצורך האנושי בסיפורים? תחושת קתרזיס? ברונו בטלהיים?… 😀