בביצועה המדהים של ג'ן בלייק (לוקח זמן להוריד אבל שווה את החיכיון)

היה היה לפני שנים…

גבר הלך לאורך ערבות אפריקה עם אשתו. הגבר נשא את החנית שלו, חץ וקשת לרוחב גבו. לאישה היה תינוק קשור על גבה. בזמן שהלכו, דיבר הגבר אל אשתו ואמר: "אישה, אני רעב. לך יש את היכולת להפוך את עצמך לנמרה. הניחי את התינוק, שני את עצמך. רדפי אחרי עדר הפרות ההוא, לכדי עבורי פרה אחת. הביאי אותה, שני את עצמך בחזרה לאישה, פשטי את עורה, נקי אותה, בשלי אותה, התקיני אותה כמו שאני אוהב והאכילי אותי."

האישה אמרה, "אבל בעלי, האם אינך צייד? האם אין לך את החנית שלך, את הקשת ואת החץ?"

והוא אמר" "אני בעלך. אם אני אומר לך להפוך את עצמך לנמרה, את תעשי את זה. אם אני אומר לך לרדוף אחרי עדר הפרות ההוא, את תעשי את זה. אם אני אומר לך להחזיר את הפרה, לפשוט את עורה, לנקות אותה, לבשל אותה, להתקין אותה ולהגיש לי, את תעשי את זה, כי אני, בעלך."

האישה אמרה: "האם אתה בטוח שאתה יודע מה אתה מבקש?"

והוא אמר: "כן אני יודע ותעשי מה שאומרים לך."

אז האישה התירה את התינוק והניחה אותו על הארץ. האישה הזו, העיניים שלה הפכו עיני נמרה. האישה הזו, השיניים שלה הפכו שיני נמרה, וידיה הפכו כפות נמרה, וגבה הפך גב נמרה, ועורה הפך פרוות נמרה, וליבה הפך לב נמרה.

והיא הסתכלה על בעלה ואמרה: "רררררררררר…………אאאאאאאאאא"

הגבר הזה היה כל-כך מבוהל שרץ אל העץ הקרוב, עלה, עלה, עלה אל בין הענפים ונאחז בהם בחייו.

האישה הזו, האישה-נמרה הזו, הסתובבה ורצה לרוחב הערבה, רודפת אחר עדר הפרות. היא סובבה את העדר לכאן ולכאן, היא רדפה ורדפה עד שזינקה על צעיר העגלים, זה עם הבשר העדין ביותר. היא זינקה על גרונו, שיספה אותו וגררה אותו למקום בו שכב התינוק.

האישה הזו, האישה-נמרה הזו, הפרווה שלה הפכה עור אישה, וגבה הפך גב אישה, וכפותיה ידי אישה, ושיניה הפכו שיני אישה, ועיניה הפכו עיני אישה וליבה הפך לב אישה.

והאישה הזו פשטה את עורו של העגל, ניקתה אותו, התקינה מדורה, תחבה מקל לאורכו, הכינה שיפוד וסובבה וצלתה וסובבה וצלתה וסובבה וצלתה את הבשר. וכשהבשר היה מוכן בדיוק, חתכה חלק ממנו והתקינה אותו באופן שבעלה אהב.

היא הסתכלה למעלה אל העץ ואמרה: "בעלי, רד, הנה הבשר שלך." הוא סרב לרדת מהעץ. "בעלי" אמרה, "רד, הנה הבשר שלך." אבל הוא סרב לעזוב את העץ ההוא.

ברגע ההוא החל התינוק לבכות. האישה, הרימה את התינוק, הפילה כנף חולצתה, הצמידה אותו אל חזה ואז ורק אז הכיר אותה בעלה. הוא ירד מראש העץ, לקח חתיכה מהבשר שאשתו הכינה עבורו, הלך למקום אחר, הסתכל באשתו ואכל ואכל ואכל.

כשעמד על כך שאשתו חזרה לעצמה הוא אמר: "אישה, כבי את האש, אספי את הבשר, עטפי אותו, הרימי את התינוק על גבך, אנחנו צריכים ללכת".

"ודאי בעלי" אמרה. היא כיבתה את המדורה, אספה את הבשר, עטפה אותו בעורו, הניחה את התינוק על גבה, קשרה אותו היטב ולפני שהלכו אמרה: "בעלי, יש משהו שעלי לומר. זכור! אני מסוגלת לעשות כל מה שתבקש ממני. אז בעתיד, היזהר במה שאתה מבקש".

שבת שלום….