יומן מסע – תחנת ביניים

סנט. לואיס במיזורי היא העיר שנבחרה השנה לארח את הועידה השנתית של ארגון המספרים האמריקאי – NSN. אם עד הרגע הזה עסקנו בסיפור סיפורים, הרי שהמעבר לצידו השני של האוקינוס מביא איתו מעבר חד נוסף – דיבורים על סיפור סיפורים. בועידה הזו כמעט שלא שומעים מספרי סיפורים מספרים סיפורים, אלא בעיקר הרצאות, סדנאות ועיסוק ביישומים של אמנות הסיפור.

יישומי אמנות הסיפור הם אינסופיים משום שהם נוגעים לכל תחום חיים. אפשר מסתבר, להעביר חיים שלמים בדיבורים על סיפור סיפורים בלי לספר אפילו סיפור אחד כמו שצריך. כאן גם נמצאת המכשלה הגדולה – ההתעסקות האובססיבית בסיפור סיפורים ככלי קוברת את האמנות –כמעט. אחת המסקנות שלי עוד לפני הכנס ועוד יותר אחריו היא שעל מספרים טובים מוטלת האחריות לפתח את האמנות כדי שלא תהפוך לכלי בלבד. ככל שאעמיק בעיסוק ביישומי אמנות הסיפור כך אקפיד לתרום להתפתחותה כאמנות נטו. מה עוצר את האפשרות הזו כרגע? בעיני הסיבה המרכזית היא הסירוב העיקש של מספרים לעסוק בנושא המצויינות באמנות.

גם בגלל שהבטחתי וגם כדי שתבינו את הפרספקטיבה דרכה אני מתבוננת על הנושאים שיובאו בפוסטים הבאים אני מביאה להלן את תרגום עבודת הגמר שלי לבית הספר לאימון בו למדתי – ICA. זו גם ההזדמנות שלכם לברך אותי על גמר לימודי – אחרי שנתיים וחצי של עבודה מרוכזת.