פוליטיקאי או מנהיג אחר שאינו מודע לכוחה של המילה המדוברת משול למנהל תפעול של חברה גדולה. כמה שלא יעשה, אפילו אם יעשה טוב, אם אינו מודע לחשיבות הנאום וההיגד הראוי – מנהיג הוא לא. הוא יכול להיות ראש-ממשלה מעולה, מנכ"ל תותח, ראש-מערכת יעילה ויצרנית. אבל אם הוא רוצה להיות מנהיג – יצטרך ללמוד איך לצרף לכלי מנהיגותו את אמנות הנאום, סיפור הסיפורים והיכולת לבוא בדין ודברים גם אם לא עין בעין עם כל מי שנמצא תחת מנהיגותו וגם מול מי שעומד נגדה.

כמה מאיתנו קראו את המשפטים הבאים?

"הרעיון אותו אעלה בספרי הוא עתיק יומין: הקמתה של מדינת יהודים… איש אינו חזק או עשיר די הצורך כדי שיוכל להעתיק עם שלם ממקום למקום. רק רעיון יוכל לעשות זאת."    ~ב.ז.הרצל, מתוך מדינת היהודים.

יש רבים שקראו. כמה זוכרים? כמה משתמשים בציטוט הזה כיום? הרי כאן מדובר בתמצית המנהיגות ותקשורת ההמונים אבל אם אין מספרים את הסיפור באופן בלתי נשכח, אם לא שומע אותו כל אדם מתוך הקבוצה שאותה ביקש הרצל להניע, הרי שחוט המנהיגות נקטע. מה שזוכרים האנשים במיוחד זה את הרצל עצמו כשבא לבקר כאן. הם זוכרים את מראה פניו, מבטו, קולו, קומתו, חזותו הכללית ואת הרושם שעשתה עליהם. הם זוכרים דברים שאמר אפילו אם היו שוליים יחסית, רגעיים. הם ייחסו חשיבות לכל תנועה שעשה. מנהיג צריך להיות נגיש לצאן מרעיתו והדרך המרכזית לעשות זאת הם ההקשבה והסיפור, לא ההסתגרות, לא החליפה המחוייטת, לא רכב השרד, המטוס הפרטי וכל שאר סימני השררה. אלה חשובים, אבל הסיפור חשוב יותר. אם המנהיג אינו מספק אותו, יעשו זאת האנשים וכמו שנוכחים מנהיגינו כרגע – לא תמיד לטובתם.

מנהיגים גדולים יודעים  לספר סיפור

וזאת מסיבה חשובה אחת בלבד – סיפור הוא כוח השפעה עצום. ברגעים המורכבים ביותר של מנהיגים בהסטוריה, הם סיפרו סיפור כדי להשפיע על מהלכיהם של בני-אדם. הם שלחו אנשים למלחמות, החזירו אותם משם, הזיזו עמים ממקום למקום, העבירו אותם דרך תקופות קשות מנשוא, יסדו מדינות, נטעו בלב תקווה או ייאוש. סיפור אחד מעוצב ומסופר היטב יכול ליצור אפקט חזק בהרבה מפצצה גרעינית. אמנות הנאום האבודה הוא שמו של דף באתר ה"גארדיאן". אם זה מעניין אתכם גלשו לשם, הורידו נאום והקשיבו. הנאום הראשון בסדרה הוא נאום של צ'רצ'יל. אפשר לשמוע את הגיל והבריאות הרעועה, את הטיפה המרה, את עישון הסיגרים. אפשר לשמוע גם איך הוא בונה את הסיפור, מציב עצמו בנקודת פתיחה של אמת אישית ובלבול, מצייר ציורים מעוררי הזדהות של קושי, של דויד וגליית, בונה עומס רגשי על מאזיניו רק כדי לשחרר אותם מאוחר יותר, מנחית נצחון דבור מלא עצמה, מגיש לעצמו לחבטת מחץ.

רק סיפור לספר

לפעמים זה כל מה שעומד לרשות המנהיג – רק סיפור לספר. יכול להיות שכל התמונה היא לרעתו ולרעת אנשיו, אבל אם ישכיל לספר את הסיפור המתאים, יצליח לפתוח אפשרות נוספת עבור כולם. ייתכן שתצלח ייתכן שלא, אבל הרווח הוא באפשרות הנוספת. אם הסיפור מעולה ומסופר היטב, גם אם ייכשלו, עדיין יהיה להם חוט של תקווה, חזון עתיד להיאחז בו. אנחנו שוכחים לפעמים שהמצב בו אנו חיים הוא פרדוקסלי כמעט מכל בחינה ולעיתים קרובות מדי מצפים לפתרונות מיידיים לכל דבר. אם המנהיג יודע לספר סיפור, הוא יכול לייצר את המרחב ואת המחוייבות הנדרשת כדי להתמודד עם מצבים מורכבים, בלי שכל אחד מאנשיו ילין בכל רגע על כמה קשה, בלי שרבים יראו רק סוף מול העיניים, בלי שכל אחד ידאג רק לעצמו.

סיפורים, לא שקרים

כן, יש הבדל עצום בין השניים. יש מנהיגים רבים המסתתרים מאחורי וילאות סיפוריים כשהם חושבים שהם מכסים בכך על שקר גדול. אבל שקר עתיד להתגלות וכוונה בלתי ראויה אפשר להריח מרחוק. יש בין המנהיגים דמגוגים רבים, מלהיטי קהל ועוקפי חשיבה מודעת המחוננים בלהטוטנות מילים. אבל אין אומרים? אפשר לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן, אי-אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. לפעמים מספיקה רק חשיפה אחת של שקר מחופה כדי לרסק מנהיג אל תהומות השכחה, לפעמים מצליחים למשוך אותנו באף הרבה זמן – אבל לא לתמיד. אז אם מנהיג מתכוון להשתמש בסיפור – כדאי שיאמין לו ויעמוד מאחוריו – באמת.

הא, כן, האמת…

אני שומעת מה חלק מכם חושבים. האמת….באמת, של מי? איזו אמת בדיוק? למי היא טובה ואת מי היא הולכת להפיל או לחסל? אכן, במרוצים הבלתי נלאים בהם חיים מנהיגים כיום וגם מתוך כך שלא כולם נבחרים מסיבות ראויות – יש הרבה אי-אמת בחייו של מנהיג. לא את כולה דרך-אגב רק הוא מייצר… מתוך עבודתי עם מנהיגים אני יכולה לומר כי האמת היחידה שהם יכולים לערוב לה, אם ישכילו לכך ואם זה חשוב להם, היא האמת שלהם עצמם לגבי מצב נתון. אלא שמשום שהם לא יכולים להשאיר אותה לעצמם והם מצווים להעביר אותה הלאה, הם צריכים ללמוד לספר סיפור, לא שקר, לא התחנפות, לא פאתוס, לא שום דבר שמונע משיקולים חיצוניים אלא את הסיפור המדגים את האופן בו הם עצמם רואים את הדברים. לכך דרוש אומץ ודרוש לימוד. לכך דרושה ההבנה שגם מנהיג הוא אדם אחד בלבד ושהוא יכול לשגות בסיכוי סביר למדי. לכך דרושה ההבנה שגם אם המנהיג בבדידותו הגדולה מודע לאפשרות לטעות, יש עליו אחריות עצומה של בחירת האמת שלו, גיבושה, עיצובה והגשתה לציבור. שאם לא, הוא מוליך את כולם לאבדון כזה או אחר.