אז קודם היה What the Bleep do we know. הסרט הצליח גם אם קמו לו מתנגדים רבים. אבל הגל נרגע, עד שהופיע The Secret. לא יודעת אם ראיתם, לא יודעת מה דעתכם אבל הנטיה הממוצעת היא לכנותו "כמו הבליפ אבל משהו אחר." במושגים מסחריים – משהו אחר לגמרי. הסרט עושה טוב למי שרואה אותו ואם ראיתם, סביר להניח שאתם מדברים עליו וגם חושבים עליו. כמה תיישמו את התיאוריה המוצגת בו – זה כבר תלוי בכם, אבל לדבר עליו, תדברו ותעוררו את סקרנותם של עוד אנשים.

"משאלתך היא לי פקודה"

מה עולה לכם בראש? גם אם לא ראיתם את הסרט המילים הללו מעלות בכם דימוי מסויים – אלאדין ומנורת הקסמים. בהרף עין אתם נזכרים בסיפור ומריצים את אירועיו ההפכפכים בראשיכם עד לסוף הסיפור "והם חיו בעושר ואושר." הופס, המוח רואה תמונה של משאת נפש והגוף במורכבותו הכימית משחרר לכם לדם את מה שצריך כדי להרגיש טוב ולחלום קצת לפני שאתם חוזרים למציאות. אם לא שמעתם מעולם את הסיפור על אלאדין עושה המשפט הזה מהלך טיפה אחר. אתם חושבים לעצמכם "וואו, אז מה אני רוצה לבקש אם היצור הזה נמצא כאן כדי לתת לי אותו?" ושוב מתחילה הכימיה בדם לרוץ כדי להדביק את האופציה שנפערה. לדבר הזה – למילים המסוגלות ליצור אפקט כזה קוראים – היפנוזה של ערות – אפקט היפנוטי ללא טראנס. זה בדיוק מה שסיפורים עושים.

מילים שמצליחות לגעת

יש מילים שיש להן כוח להניע אותנו יותר ממילים אחרות. 'אהבה' למשל, היא מילה כזו. כך גם 'תינוק' 'כאב' 'פחד' 'עולם'. אם ניקח את הפטנט לעולם השיווק אז מילים נפוצות מהסוג הזה תהיינה 'עכשיו' 'מדהים' 'חדש' 'ייחודי' 'יוקרתי' 'מתוחכם' 'את' 'אתה'. יש עוד המון. יש גם צירופים והתאמה לקהלי היעד השונים ולמשאלות ליבם הנסתרות. היכולת האולטימטיבית במסרים היפנוטיים נמצאת בעולם מספרי הסיפורים, משום ששם שוזר המספר דימוי אחר דימוי, מרעים בקולו ומעווה את פניו, מתגמד ומתמתח, נועץ מבט ומנחית את המילה הנכונה ברגע הנכון לא לפני שהגיש לחבטה.

מי שרוצה להניע אנשים ילחץ על אחת משתי נקודות – פחד או תענוג. שתי הדרכים עובדות והפחד במצב הנוכחי עובד טוב יותר. רק תקשיבו קצת מסביב או נסו את הדבר הבא: קחו עיתון וסמנו בתשומת לב את כל הכתבות שעושות לכם הרגשה לא טובה. סביר להניח שבסוף העבודה יהיה העיתון עמוס סימנים שיהיו רבים יותר ממספר הכתבות אותן לא סימנתם. פחד – עובד.

פטנט-על שיווקי

מה שThe Secret מציע זו את אותה מיומנות אבל לטובת התענוג. עניין של השקפת עולם – הטוב צומח וכמה שמדברים עליו יותר הוא צומח יותר. אם כל מי שיראה את הסרט ידבר עליו, הוא יימכר יותר. בשפת המכירות הפטנט הזה נקרא – שיווק ויראלי. אלא שבמקרה הזה משתמשים יוצרי הסרט במשאב האולטימטיבי – שיח בני האדם. שום טריק שיווק אינטרנטי לא עושה זאת טוב יותר מword of mouth. עם כל הכבוד לעולם הפרסום והשיווק עתיר התקציבים, עדיין, המלצה מאדם קרוב היא ערובה גבוהה מאוד לסגירת עסקה.

קוסם המילים

רגע, אבל איך מבטיחים לעצמם יוצרי הסרט וכל התעשייה שסביבו כי יימסר המסר הנכון? כאן עומדת לרשותם יכולת הביטוי ההיפנוטית. אם אתם עוקבים אחרי הסידרה הזו ודאי קראתם בחלקה השני את הדברים הבאים

בתור מספרת סיפורים, מי שהכי שבה את לבי כדובר הוא ג'ו ויטלי. הבן-אדם יודע לספר סיפור והוא מגייס ידע מדוייק כדי להעביר את המסר שהטילו עליו להעביר. הוא מדבר על החלקים הפחות קלים, על דברים שיש להודות בהם, על שלבי העבודה. מי שבחר אותו למסור את המסרים הללו ידע בדיוק מה הוא עושה. לא היינו מקבלים את המסרים הללו אם היו מושמים בפי כל דובר אחר בסרט.

יהיו מי שיחשבו שזה מפחיד. צודקים, זה באמת מפחיד. יהיו מי שיאמרו שזה אפילו לא מוסרי. כדאי לזכור שמדובר בהיפנוזה של ערות ובמצב הזה שאיננו טרנסואלי עמוק לא תעשו משהו שלא הייתם מוכנים לקחת בו חלק ממילא. עדיין – זה כוח אדיר. כמי שמכירה מבפנים את הכוח הזה אני יכולה לומר לכם כי תוצאות השימוש בו מונחות על דבר אחד בלבד – כוונת הדובר להיטיב או להרע. ולזה יקרא – אל תנסו את זה בבית אם אתם לא בטוחים שאתם יודעים מה אתם עושים.כתבתי ובתמימותי לא ידעתי כמה צדקתי. מרוב סקרנות הלכתי לבדוק ומה העליתי בחכתי? שג'ו ויטלי הוא תותח-על בכתיבה היפנוטית. היית רוצה לקוות שזה שזיהיתי את היכולת שלו אומר עלי משהו… יוצרי הסרט ידעו שג'ו היקר יודע בדיוק מה לעשות לא כדי שתקנו את הסרט, אלא כדי שתדברו עליו ואז יקנו אותו רבים יותר. המסרים השזורים לארכו נוסחו ביד אמן כדי שאתם תוכלו בקלות לאמץ אותם אל לבכם ולהפיץ אותם הלאה. עובד. כמו שאמרתי – גם עלי, אבל רק רציתי שתדעו.