מתוך תקווה שאלי שלו יראה את הכותרת ויכנס כדי להסביר לי קצת יותר. חוץ מזה שמונח מתחום הפיזיקה הקוונטית נראה לי שווה.
לפני כמה ימים ערכתי סדנה בעניין סיפור סיפורים לקהל אקראי, לא מקצועי. בין שאר הדברים שאמרתי דיברתי על מדוע סיפורים מסויימים מגיעים אלינו יותר מאחרים, מה שאני קוראת "עושים את העבודה." לא ארחיב כרגע אלא במה שחשוב לעניין הפוסט הזה; בשלב מסויים סיפרתי להם סיפור קצר.
אדם פוגש גורו במורד הדרך. האדם שואל את הגורו, "באיזו דרך ההצלחה?"
הגורו ארוך הזקן העטוף בגלימה אינו מדבר, אך מורה באצבעו למקום הנמצא במרחק.
האדם, נרגש כולו מהאפשרות להצלחה קלה ומהירה, דוהר לכיוון שהגורו הצביע אליו. פתאום נתקל עם מצחו בלוח הניצב על הדרך "פאף!"
אחרי שהתאושש, חוזר האדם באטיות, המום ומגמגם אל הגורו, מתוך מחשבה שלא הבין בדיוק את הנחייתו. הוא חוזר על השאלה ששאל והגורו שוב מצביע לאותו כיוון.
מתוך ציות צועד האדם באותו כיוון שוב. הפעם, ההיתקלות בלוח מביסה את גופו ואת רוחו והוא שב רועד ומדמם אל הגורו. "שאלתי אותך באיזו דרך ההצלחה!" הוא צורח, "והלכתי בכיוון שהורית לי. וכל מה שקיבלתי היו מכות! אתה לא מצביע יותר, זה ברור?! דבר!"
רק אז פוצה הגורו את פיו ואומר, "ההצלחה בדרך הזאת. קצת אחרי הלוח"
בתום הסיפור ביקשתי מהם לתת לו כותרת אסוציאטיבית חופשית. קיבלתי הרבה תשובות –
מכשולי החיים
אין חכם כבעל נסיון
לא לוותר גם אם לא מוצאים הצלחה
בחיים לומדים כל הזמן
ועוד כהנה וכהנה. פתאום אמר אחד הנוכחים "בור פוטנציאל". משום שיש לנו נטיה לפענח את מה שאומרים לנו על סמך ידע מוקדם, שמעתי אני "בור פוטנציאלי". קודם כל, תשובה כזו אף פעם לא קיבלתי. שנית, זה נשמע לי וגם אהבתי את התנועה נטולת הפתרון שבכותרת הזו. חזרתי על הכותרת בקול רם ואז הוא תיקן אותי "בור פוטנציאל". משום שכנראה ראה את המבט על פני הוסיף "זה מונח בפיזיקה" וזהו. שוטטתי ומצאתי – בור פוטנציאל אינסופי. קראתי, מובן לי כמו שאומרים "בכללי". אשמח לקבל הסבר מורחב בהקשר הסיפור. אלי, אתה שם? Someone?
אבל יותר פואנטה כרגע היא ההבנה החוזרת ונשנית שכל אחד מפענח בשפה המובנת לו וצריך לקחת את זה בחשבון. לכי תביני איך יבינו אותך האנשים…
איך לא אכנס לפוסט הנושא את כותרת שכזו?
נראה לי שהמאזין שלך התכוון למחסום פוטנציאל. כמו בור, רק בכיוון ההפוך 🙂
רעיון בור, או מחסום הפוטנציאל הוא בערך כזה:
דמייני לך מישור, שטוח שטוח, לא קפל קרקע בו ולא מכשול, וכולו עשב טרי וחלק. שני ילדים, חופשיים מכל חובה וכוח, משחקים כדורגל, והכדור כמותם, מתגלגל לו על הדשא, בחוסר מאמץ, מאום לא יעצרהו מלבד רגלם. וכל פעם שהכדור פוגש ברגל הוא משנה כיוון, מבלי להוסיף או להחסיר מהירות, והילדים שחקנים מכושפים, לעולם לא מחמיצים את הכדור.
נגזר על הכדור להשאר ביניהם, ואינו יכול בשום דרך להגיע אל המרחבים הטלולים שמעבר לילדים. הוא כלוא, רגליהם קירות כלאו.
או חשבי על שני הילדים, מחזיקים חבל בשני קצותיו, ומנדנדים אותו, מעלים בו גלים. וגם הגלים, בפוגשם את ידי הילדים משנים כיוון וחוזרים, אין ביכולתם להגיע לאיזורים שמעבר. גם הגל שבחבל כלוא. בפיסיקה נהוג לכנות את הכלא הזה בור פוטנציאל.
השם די סביר. חישבי על בור ממש, בתוך האדמה, ועל כדור המתרוצץ בתוכו. אין הבדל מהותי בין סיטואציה זו לסיפור הילדים למעלה.
האם יכול הכדור להשתחרר? כן, אם בעט אחד הילדים טיל, ולא עמד כוחו של השני לבלום את הכדור. כן, אם הענקנו לכדור שבבור מהירות מספיק גדולה (אנרגיה מספיק גדולה) כך שיצליח לטפס אל מעבר לקירות הבור. ואם קירות הבור גבוהים עד מאוד, ורגלו של הילד איתנה עד מאוד? אז לא. זהו בור הפוטנציאל האינסופי שקראת עליו. אינסופי במובן שלא משנה עד כמה גדולה אנרגית הכדור או הגל, לא יצליח זה להשתחרר.
זה כלל אצבע נוח שבדרך כלל עובד טוב. שמעת פוטנציאל – חישבי טופוגרפיה וכדור מתגלגל בה.
ונדמה לי שעכשיו כבר יותר ברור למה הלוח הוא מחסום פוטנציאל ולא בור. הוא גבעה שיש לעבור.
גילוי נאות והמלצה: אוירת מספרי הסיפורים השתלטה עלי קצת, ונזכרתי בגדול מספרי הסיפורים בפיסיקה, הפיסיקאי יוצא הדופן ריצ'ארד פיינמן, ובספרו האוטוביוגרפי הנפלא והמצחיק 'אתה בטח מתלוצץ מר פיינמן' (הוצאת מחברות לספרות. הרבה יותר טוב ומצחיק באנגלית). כל סיפוריו שם קסומים לגמרי. ניסיתי כאן לנקוט קצת בטכניקה שהייתה שגורה על ידו, הוא היה אלוף האנלוגיות והדמיון.
ראשית תודה על ההסבר הבהיר והברור כל-כך. לעניין הלוח בסיפור – מה שנשאר לי כתהייה היא השאלה אם אותו אדם אכן יעבור את הלוח בסופו של דבר, אם יטרח לחזור לשם או שהשיעור שאולי כבר למד יפתה אותו לחשוב שכבר למד מספיק.
את מר פיינמן אני אחפש – יש מורים ומספרים רבים המחפשים אנלוגיות מן הסוג הזה. עוד דוגמה טובה הוא המתמטיקאי הברזילאי שכתב סיפורים מצויינים וראה אותם כאנלוגיות למקרים מתמטיים. שם העט הידוע שלו הוא מלבה טהאן, הפחות ידוע ברנו דה אלנסאר ביאנקו ושמו האמיתי חוליו סזאר דה מלו א סוזה. מעניין איך אמא שלו הייתה קוראת לו לעלות הבייתה מהחצר…
ושוב אלי, תודה. גם על ההסבר וגם על ההיענות.
אדם החושב שבדרך יש לוח לעבור
לא יעבור
אדם החושב שבדרך יש רק לוח אחד
לא יעבור
אדם שעבר את הלוח
באם יטרח לחזור או שיחשובשלמד מספיק
לא ממש עבר את הלוח