סיפורים קצרים2 דקות קריאה2020-10-24T08:30:50+03:00

מאגר סיפורים שעושים את העבודה

אנשים מחפשים סיפורים קצרים כל הזמן. בעיקר כשהם צריכים אותם לאיזו מטרה. אז מעבר לקובץ הסיפורים שמקבלים בסיום ההרצאה סיפורים שעושים את העבודה, אני מפרסמת כאן עוד סיפורים כדי להגדיל את המאגר ולתת לכם כתובת מהירה לאיתור סיפורים.

כמו שתראו, הסיפורים הדוקים מאוד. זה כדי לתת מקום לדמיון שלכם להיכנס לתוך הסיפור וליצור גרסה משלכם, להתאים את הסיפורים להקשרים בהם אתם רוצים לספר אותם.

כל הסיפורים שמופיעים כאן מותרים לשימוש חופשי. אם יש איזה תנאי מיוחד לגביהם – כמו לתת קרדיט למישהו כשאתם מספרים את הסיפור – אני מציינת זאת. הדבר היחיד שלא כדאי שתעשו הוא לפרסם מחדש סיפור בחתימה שלכם, כאילו שאתם חיברתם אותו.

ובעצם, מהו סיפור? תלוי את מי שואלים.

לגולל את האבן הגדולה והכבדה של הקורונה, הפוליטיקה והתקשורת

התקופה האחרונה שוקלת. שוקלת הרבה. הקורונה, הפוליטיקה, התקשורת – כולם מעמיסים עלינו משקל. כל אחת ואחד מאתנו מתמודד עם אתגרים מהונדסים, גם הילדים הכי צעירים. ריחוק חברתי שם עלינו משקל, הידיעה שזה ייקח זמן שמה עלינו משקל, העומס על צוותי הרפואה גובה מחיר, היעדר ביטחון, גם כלכלי, מערכות שלטון מאכזבות, פוליטיקאים פרימיטיביים, תקשורת שאיבדה את עצמה לדעת. הכל שוקל כבד. הגוף והרגשות לא עומדים בכל כך הרבה משקל. שוקל עוד שאנחנו חיים כרגע מצונזרים מאוד, ארוזים למיכלים קטנים שלימדנו את עצמנו במהירות להיארז לתוכם, מצנזרים את עצמנו ללא הרף: שטפתי ידיים? שטפתי ידיים מספיק זמן? מותר להתחבק עם נכדים? אולי נגעתי במשהו ולא שמתי לב? אולי נגעתי בפנים ולא שמתי לב? כבר מותר לצאת לכל מקום? לא? לאן לא? דיברתי [...]

By | 13 במאי, 2020|סיפורים קצרים|

לא הבעיה שלנו

פרט מתוך ציור בורמזי סיפור עם מבורמה ותאילנד   המלך ויועצו ישבו ליד החלון, נהנים מתקרובת של דבש על עוגיות אורז. בזמן שאכלו נשענו על אדן חלון הארמון והביטו ברחוב שלמרגלותיהם. הם שוחחו על דא ועל הא. המלך, שלא שם לב למעשיו, טפטף טיפת דבש על אדן החלון. "הו אדוני, הנח לי לנגב זאת," הציע היועץ. "עזוב," אמר המלך. "זו לא הבעיה שלנו. המשרתים ינקו זאת אחר כך."   בזמן שהשניים המשיכו לאכול דבש על עוגיות אורז, החלה טיפת הדבש זורמת באיטיות במורד אדן החלון. לבסוף נפלה בפלופ! אל הרחוב. זבוב הגיע לשם, נחת על טיפת הדבש והחל את סעודתו. מיד זינקה שממית מתחת למבנה הארמון ובהצלפה אחת של לשונה הארוכה בלעה את הזבוב. אבל חתול ראה את [...]

By | 24 במרץ, 2020|סיפורים קצרים|

מי השיגעון | יכול להיות שהעולם השתגע. סיפור

מתורגם מאנגלית. הסיפור מי השיגעון מוקדש לכל האנשים שמרגישים שהעולם השתגע. אלח'דר המוזכר בראשית הסיפור הוא דמות נביא, קדוש, איש מסתורין, משרת האלוהים, חכם, המופיע בדתות רבות באזורנו. בין היתר כאליהו הנביא בדת הייחוד הדרוזית. מי השיגעון פעם חי נביא, קדוש מסתורי בשם אלח'דר. הוא הציל רבים מסכנה. הוא עשה ניסים. אומרים שהים והשמיים צייתו לרצונו, ושהוא יכול היה להופיע בכל מקום ובכל זמן - בו זמנית. את נצחיותו קיבל ממי החיים. כדי למצוא אותם, הוא השתמש בתכשיט זוהר שהובא לכאן מגן העדן. כשמצא את המים צלל פנימה וגופו ובגדיו הפכו לירוקים. כל מקום בו פסעו רגליו, נעשה ירוק. אלח'דר הציע הדרכה לרבים מנביאי העולם הזה, ביניהם משה. יום אחד כשמשה דיבר בפני ציבור, מישהו שאל אותו מי האיש החכם [...]

By | 12 במרץ, 2020|חברה, סיפורים קצרים|

כמה עולה לשאול את האנשים הלא מתאימים את השאלה הלא נכונה

רבים מהדיירים בבניין משרדים רב קומתי בניו יורק התלוננו על זמני ההמתנה למעליות. בעיקר בשעת השיא, כך נראה להם, שירות המעליות היה ממש איטי ונמאס להם להמתין. חלק מהם הודיעו למנהלי האחזקה של הבניין שאם הבעיה לא תתוקן מידית, הם מבטלים את חוזה השכירות ועוברים למקום אחר. ההנהלה לקחה את האיום ברצינות, הזמינה מהנדסים וביקשה מהם לקבוע מה יהיה הפתרון הטוב ביותר. המהנדסים בדקו, דנו, והמליצו להזמין חברה שמתמחה בשיפור ביצועי מעליות, כדי שתאיץ את זמן הנסיעה. ההנהלה שכרה חברת מומחים לשיפור ביצועי מעליות, הם עבדו על מעלית אחת, אחר כך עבדו על המעלית השנייה, הצליחו להאיץ את מהירות הנסיעה במספר אחוזים, הגישו חשבונית ועזבו. אבל, הדיירים המשיכו להתלונן. ההנהלה ביקשה מחברת יחסי הציבור שלה לשווק את מהלך הבדיקה והתיקון. [...]

By | 20 בדצמבר, 2019|סיפורים קצרים|

דיבור מול קהל | איך לוודא שהזמן לצדכם

מכירים את ההרגשה שהזמן עובד נגדכם כשאתם בתפקיד דיבור מול קהל? גם הקהל מכיר אותה... הנה טיפ שתוכלו ליישם בכל פעם שאתם נמצאים במרכז תשומת הלב וצריכים להרצות, לדבר בפנל, או לספר סיפור מול קהל - עוד לא פיטרו אף אחד או כעסו על מישהו שדיבר קצת פחות מהזמן שהוקצב לו לעומת זאת, הרבה אנשים לא קיבלו הזמנה חוזרת וחטפו מכה למוניטין שלהם בגלל שהם עברו את מסגרת הזמן, ולא היו מאורגנים מספיק לתת לקהל את מה שהוא בא לשמוע. קהל מעריך דוברים שמתחשבים בו ונותנים לו כמה דקות נשימה בינם לבין הדבר הבא. אם תשימו לב, מקצוענים בדיבור לא עוברים את הזמן. לא רק זה – אם חותכים להם את מסגרת הזמן אפילו דקה לפני שהם עולים לדבר, גם [...]

אמפתיה, סיפור סיפורים, וארבעה סיפורים קצרים

אמפתיה היא מרכיב יסוד של תקשורת בין אישית, אינטימיות, קירבה והתנהגות פרו-חברתית. היא עוזרת לנו להיות מודעים לרגשות האחר. כשצריך, היא עוזרת לנו להיות מודעים לכאב שאנחנו גורמים לאחרים, ולשנות את ההתנהגות שלנו כלפיהם. להיות אמפתי פירושו להיות יכול להרגיש עם האחר, מנקודת מבטו, גם אם איננו מסכימים אתו. בהיעדר אמפתיה, אנחנו יכולים לחיות לצד אנשים בלי לדעת דבר וחצי דבר על העולם הפנימי או הרגשות שלהם. לחיות לידם פחות או יותר כאילו שאנחנו יושבים במקרה באותה מסעדה או להתייחס אליהם רק דרך משקפת של אינטרסים. זה במקרה הסביר. אם תוסיפו לחוסר אמפתיה מידה של חשיבות עצמית, אנחנו עלולים להתייחס לאנשים אחרים באופן לא סביר בכלל. לא תמיד קל להבין מהי אמפתיה ורבים מבלבלים בינה לבין סימפטיה (אהדה), הזדהות או [...]

האיש במראה | סיפור

Photo by Michal Lomza on Unsplash חכמולוג אחד, איש עסקים צעיר ויהיר, הרויח לעצמו הון נאה ממתן הלוואות לאנשים נואשים. המטרה האמיתית שלו הייתה לנשל אותם מבתיהם ששימשו ערבון להלוואות בריבית קצוצה. איש נואש לווה ממנו כסף אבל הריבית הגדילה את חובותיו. איש העסקים תבע אותו, זכה, והאיש הנואש קיבל צו פינוי. ביום שאיש העסקים זרק את האיש הנואש מביתו, יצא זה מהבית כשהוא נושא חבילה שטוחה בידיו. "רגע" אמר החכמולוג, "אתה עדיין חייב לי חמישה דולר. אתה לא מוציא מכאן חבילה". הבית לא הספיק לו. "זו מראה ישנה שקיבלתי מהדוד שלי – הערך שלה הוא סנטימנטלי בלבד. תראה, היא אפילו סדוקה." החכמולוג התעקש לקחת גם את המראה. "טוב, זה בסדר אם אתה לוקח אותה אבל אל תתלה [...]

By | 1 במרץ, 2020|סיפורים קצרים|

ונטשתה

יוסל בירשטיין עליו השלום היה אומר "האוטובוס נוסע, גם הסיפור נוסע". עבורי, סיפורים נוסעים ברכבת ישראל. אני עולה לקרון ומחפשת מקום ישיבה. ברביעיית המושבים הראשונה מימין, שלושה מושבים פנויים חסומים במזוודה עומדת להתפקע. על הרביעי שרועה באובדן חושים אישה מבוגרת ממני, רגליה היחפות מונחות על המושב מולה. משמאל מכורבל זוג שעמס את מזוודותיו, תיקיו ושקיות דיוטי-פרי על שני המושבים ממול, שיהיה מקום נוח לרגליים. ברביעייה שאחריהם שתי נשים צעירות יושבות זו בצד זו, האחת שולחת זוג רגליים דקיקות, נתונות בנעלי עקב דקיק עוד יותר לתוך ריפוד המושב שמולה, עסוקה באיפור פניה בתשומת לב העומדת בסתירה מצלצלת למה שהיא לא רואה. מן העבר השני של המעבר שרוע בפישוט איברים בחור קטן ממדים המחובר לעורק חייו דרך האזניות. המוסיקה הבוקעת משם, כובשת [...]

By | 1 במרץ, 2020|סיפורים קצרים|

געגועיי לשלווה

ככל שמתפרקת תמונת החינוך בארץ, ככל שהדברים נראים מסויידים, חסרי טעם ויומרניים יותר, ככל שמתרבים הדיבורים על כשלונות ואף-אחד לא עושה דבר כדי לעצור הכל ולשאול מה קורה, ככל שמתדלדל האומץ מתוך מקצוע החינוך, כך גדלים געגועיי לשלווה. שלווה, שאת שם משפחתה איני יודעת אם שמעתי אי-פעם, הייתי המחנכת שלי בכיתות ד' – ו'. שלוש שנים אותה מחנכת, כבר לא פוגשים כאלה. גם את גילה לא אוכל לומר. היא נראתה מבוגרת עם שיער שחור שלעיתים הלבין ואז השחיר בחזרה. בדיוק אותו שחור שהיה לה גם יותר מעשרים שנה אחר-כך כשחלפנו זו על פני זו בחטף, בחצר אותו בית-ספר. היא אמרה "לימור שיפוני" באותו קול צרוד ספוג עשן סיגריות. אז היה מותר למורים לעשן בחצר בית הספר, אולי גם בכיתה ושלווה [...]

By | 1 במרץ, 2020|אישי, סיפורים קצרים|

סיפורים וספרים – המלצות ילדות

שלום לכם, בשל צירוף אירועים ושיחות משונות בזמן האחרון החלטתי לנסות את הדרך העממית ולפנות לחכמת ההמון שאין לזלזל בה לעולם. הנה השאלה שלי ואני מתכוונת לשאול אותה בהרבה מקומות ונסיבות. בעזרת התוצאה שתיאסף ניתן יהיה לכוון הורים לילדים צעירים המעוניינים לדעת שהמזון הסיפורי שהם בוחרים עבור ילדיהם הוא ראוי מצד הסיפורים. השאלה איזה סיפור/ספר (יכול להיות גם ברבים) אתם זוכרים בחיבה, התלהבות, געגועים - מהילדות שלכם? סיפורים עממיים, סיפורי סופרים, ספר מסוים מאוד שאתם סוחבים אתכם בזיכרון - מה שיעלה. חידוד הספרים והסיפורים צריכים להיות כאלה שלא נערכה בהם "הנדסה נאורה" של העידן המודרני ב"ניחמוד" סיפורים, שינוי מסרים, הוספת מוסר השכל מכוון או הטפה, הפשטת השפה ו"הסתחבקות", שינוי מין הגיבורים, מחיקת אירועים אלימים וכן הלאה. גרסאות ממרחבי תרבות שונים [...]

By | 1 במרץ, 2020|סיפורים קצרים|

סיפור ליום האישה

בביצועה המדהים של ג'ן בלייק (לוקח זמן להוריד אבל שווה את החיכיון) היה היה לפני שנים... גבר הלך לאורך ערבות אפריקה עם אשתו. הגבר נשא את החנית שלו, חץ וקשת לרוחב גבו. לאישה היה תינוק קשור על גבה. בזמן שהלכו, דיבר הגבר אל אשתו ואמר: "אישה, אני רעב. לך יש את היכולת להפוך את עצמך לנמרה. הניחי את התינוק, שני את עצמך. רדפי אחרי עדר הפרות ההוא, לכדי עבורי פרה אחת. הביאי אותה, שני את עצמך בחזרה לאישה, פשטי את עורה, נקי אותה, בשלי אותה, התקיני אותה כמו שאני אוהב והאכילי אותי." האישה אמרה, "אבל בעלי, האם אינך צייד? האם אין לך את החנית שלך, את הקשת ואת החץ?" והוא אמר" "אני בעלך. אם אני אומר לך להפוך את עצמך לנמרה, [...]

By | 1 במרץ, 2020|סיפורים קצרים|

על סכינים בפלורנטין

נסעתי לפגוש את איתן מור מHeadRoom – סטודיו להפקת סרטים. חלק מהסיפורים שאנחנו מרכיבים עבור לקוחות מסופרים בסופו של דבר באמצעים דיגיטאליים. הגעתי לרח' אברבנאל ולפני שפניתי לחפש את הסטודיו, הבנתי פתאום שאני בפלורנטין וששם עובד מדי יום איש יקר שלמד אצלי פעם להיות מספר סיפורים, לפחות את תחילת הדרך. שאלתי אם מכירים את המשחיז ואמרו שכן, שפה, 20 מטרים מאיפה שחניתי. הייתי בטוחה שזה מאותם צירופי מקרים מופלאים. פתח בית העסק היה מוגף בתריס מתכת כבד עם שני מנעולים שאף אחד לא יתעקש להתעסק איתם. שאלתי גם את השכן והוא אמר שכן, שכאן המשחיז. הוצאתי כרטיס ביקור ורשמתי עליו בין השאר שאנסה לחזור מאוחר יותר. את הכרטיס תחבתי מתחת לתריס והלכתי לחפש את איתן והסטודיו. עוד לפני שהגיעה השעה [...]

By | 1 במרץ, 2020|מספרי סיפורים, סיפורים קצרים|
שינוי גודל גופנים
ניגודיות