פרט מתוך ציור בורמזי סיפור עם מבורמה ותאילנד   המלך ויועצו ישבו ליד החלון, נהנים מתקרובת של דבש על עוגיות אורז. בזמן שאכלו נשענו על אדן חלון הארמון והביטו ברחוב שלמרגלותיהם. הם שוחחו על דא ועל הא. המלך, שלא שם לב למעשיו, טפטף טיפת דבש על אדן החלון. "הו אדוני, הנח לי לנגב זאת," הציע היועץ. "עזוב," אמר המלך. "זו לא הבעיה שלנו. המשרתים ינקו זאת אחר כך."   בזמן שהשניים המשיכו לאכול דבש על עוגיות אורז, החלה טיפת הדבש זורמת באיטיות במורד אדן החלון. לבסוף נפלה בפלופ! אל הרחוב. זבוב הגיע לשם, נחת על טיפת הדבש והחל את סעודתו. מיד זינקה שממית מתחת למבנה הארמון ובהצלפה אחת של לשונה הארוכה בלעה את הזבוב. אבל חתול ראה את [...]

רבים מהדיירים בבניין משרדים רב קומתי בניו יורק התלוננו על זמני ההמתנה למעליות. בעיקר בשעת השיא, כך נראה להם, שירות המעליות היה ממש איטי ונמאס להם להמתין. חלק מהם הודיעו למנהלי האחזקה של הבניין שאם הבעיה לא תתוקן מידית, הם מבטלים את חוזה השכירות ועוברים למקום אחר. ההנהלה לקחה את האיום ברצינות, הזמינה מהנדסים וביקשה מהם לקבוע מה יהיה הפתרון הטוב ביותר. המהנדסים בדקו, דנו, והמליצו להזמין חברה שמתמחה בשיפור ביצועי מעליות, כדי שתאיץ את זמן הנסיעה. ההנהלה שכרה חברת מומחים לשיפור ביצועי מעליות, הם עבדו על מעלית אחת, אחר כך עבדו על המעלית השנייה, הצליחו להאיץ את מהירות הנסיעה במספר אחוזים, הגישו חשבונית ועזבו. אבל, הדיירים המשיכו להתלונן. ההנהלה ביקשה מחברת יחסי הציבור שלה לשווק את מהלך הבדיקה והתיקון. [...]

Photo by Michal Lomza on Unsplash חכמולוג אחד, איש עסקים צעיר ויהיר, הרויח לעצמו הון נאה ממתן הלוואות לאנשים נואשים. המטרה האמיתית שלו הייתה לנשל אותם מבתיהם ששימשו ערבון להלוואות בריבית קצוצה. איש נואש לווה ממנו כסף אבל הריבית הגדילה את חובותיו. איש העסקים תבע אותו, זכה, והאיש הנואש קיבל צו פינוי. ביום שאיש העסקים זרק את האיש הנואש מביתו, יצא זה מהבית כשהוא נושא חבילה שטוחה בידיו. "רגע" אמר החכמולוג, "אתה עדיין חייב לי חמישה דולר. אתה לא מוציא מכאן חבילה". הבית לא הספיק לו. "זו מראה ישנה שקיבלתי מהדוד שלי – הערך שלה הוא סנטימנטלי בלבד. תראה, היא אפילו סדוקה." החכמולוג התעקש לקחת גם את המראה. "טוב, זה בסדר אם אתה לוקח אותה אבל אל תתלה [...]

יוסל בירשטיין עליו השלום היה אומר "האוטובוס נוסע, גם הסיפור נוסע". עבורי, סיפורים נוסעים ברכבת ישראל. אני עולה לקרון ומחפשת מקום ישיבה. ברביעיית המושבים הראשונה מימין, שלושה מושבים פנויים חסומים במזוודה עומדת להתפקע. על הרביעי שרועה באובדן חושים אישה מבוגרת ממני, רגליה היחפות מונחות על המושב מולה. משמאל מכורבל זוג שעמס את מזוודותיו, תיקיו ושקיות דיוטי-פרי על שני המושבים ממול, שיהיה מקום נוח לרגליים. ברביעייה שאחריהם שתי נשים צעירות יושבות זו בצד זו, האחת שולחת זוג רגליים דקיקות, נתונות בנעלי עקב דקיק עוד יותר לתוך ריפוד המושב שמולה, עסוקה באיפור פניה בתשומת לב העומדת בסתירה מצלצלת למה שהיא לא רואה. מן העבר השני של המעבר שרוע בפישוט איברים בחור קטן ממדים המחובר לעורק חייו דרך האזניות. המוסיקה הבוקעת משם, כובשת [...]

שלום לכם, בשל צירוף אירועים ושיחות משונות בזמן האחרון החלטתי לנסות את הדרך העממית ולפנות לחכמת ההמון שאין לזלזל בה לעולם. הנה השאלה שלי ואני מתכוונת לשאול אותה בהרבה מקומות ונסיבות. בעזרת התוצאה שתיאסף ניתן יהיה לכוון הורים לילדים צעירים המעוניינים לדעת שהמזון הסיפורי שהם בוחרים עבור ילדיהם הוא ראוי מצד הסיפורים. השאלה איזה סיפור/ספר (יכול להיות גם ברבים) אתם זוכרים בחיבה, התלהבות, געגועים - מהילדות שלכם? סיפורים עממיים, סיפורי סופרים, ספר מסוים מאוד שאתם סוחבים אתכם בזיכרון - מה שיעלה. חידוד הספרים והסיפורים צריכים להיות כאלה שלא נערכה בהם "הנדסה נאורה" של העידן המודרני ב"ניחמוד" סיפורים, שינוי מסרים, הוספת מוסר השכל מכוון או הטפה, הפשטת השפה ו"הסתחבקות", שינוי מין הגיבורים, מחיקת אירועים אלימים וכן הלאה. גרסאות ממרחבי תרבות שונים [...]