טכניקות סטוריטלינג: תרגיל השבוע2020-02-29T06:02:08+03:00

טכניקות סטוריטלינג: תרגיל השבוע

אי אפשר ללמוד לספר סיפורים בלי להתאמן. אז במסגרת 'לימודי המשך' להרצאה סיפורים שעושים את העבודה, אני מפרסמת תרגיל שבועי. קחו, התאמנו על התרגיל כמה שיותר פעמים במהלך השבוע. בכל תרגיל אני מפרטת איך אתם יכולים לדעת אם אתם מתקדמים.

ברקע לתרגיל אני מסבירה קצת מאיפה הגיע הרעיון לתרגיל או מדוע הוא נראה לי רלוונטי. אני לא מפרטת את המיומנויות שניתן לחזק בעזרת כל תרגיל או למי זה מתאים. מדובר בעשרות מיומנויות ובמאות יישומים אפשריים. כל הניתוח-יתר הזה רק מפריע. התרגילים מתאימים לכולם כמו שלנשום מתאים לכולם. אם יש לי סיבה מיוחדת להצביע על מיומנות או יישום ספציפי, אני מצרפת את ההסבר.

פיתוח יכולת התבוננות ותיאור

לפני הרבה שנים, כש'הקאמרי' עוד עבד בפרישמן פינת דיזנגוף, הלכתי עם אבא שלי להצגה. במבואה לאולם התכנסו באי התיאטרון. ביניהם, דמות יוצאת דופן בלבושה. אבא שלי אמר, "תארי אותו, רק מה שאת רואה, בלי מסקנות." לדמות הזו, שעמדה עם הגב אלינו, הייתה צמה שחורה ארוכה ודקה שהשתלשלה בקו ישר מתחת לכיפה גדולה, רקומה בשלל צבעים. גופה עטוי טוניקה מבד צהוב מבריק, רקום בדוגמת פרחים עדינה. מעליה כפתן באורך המותניים, כהה יותר, רקום גם הוא. את הטוניקה המשיכו מכנסי משי שחורים. כפות הרגליים נתונות בכפכפים שטוחים, צהובים אם אני לא טועה, קצת מעוקלים כלפי מעלה בקצה. מאוד רציתי לומר לאבי שהדוגמאות הרקומות והנעליים, בצירוף הצמה הארוכה, נראו סיניים. אבל זו הייתה מסקנה, אז לא אמרתי. התיאור השביע את רצונו של השואל. [...]

By | 19 בינואר, 2020|טכניקות סטוריטלינג | תרגיל השבוע|

מדענים וסיפורים

כמו מדענים רבים, גם ליז ניילי חשבה שלסטוריטלינג, סיפור סיפורים, אין מקום במדע. היא שאפה להיות המדענית הכי רצינית ומדעית שחיה אי פעם. מבחינתה, סטוריטלינג היה משהו בין הסחת דעת לסכנה אמיתית. משהו שעושים כשהדטה חלש, כדי לדרבן את דעת האנשים לכיוון האינטרפרטציה המועדפת עליך. מה שינה את דעתה? הצורך לתקשר את המדע שהיא עושה, להבין איך אנשים עושים שכל מהעולם, איך הם אומדים ושופטים את מה שהם חווים. אחרי שקראה הרבה, גילתה ששוב ושוב היא פוגשת את הקביעה שנרטיבים הם חשובים ושסיפורים חשובים עוד יותר. זה לא משהו שנחמד למדען לגלות. זה יכול אפילו להיות ממש מכעיס. הנה חלק מהדברים שהיא גילתה בנוסף: שסיפורים הם פיתוח אנושי שעוזר לנו לארוז מידע אודות מי אנחנו, איך אנחנו שורדים, מה יקר [...]

By | 15 בינואר, 2020|עבודת סיפור וסיפורים בארגונים|

אל תשאירו את התמונה תלויה על הקיר

כל מי שמדבר עם קהל שואף להוביל את המאזינים להתמקד בתמונה שתעזור לתקף את מה שהוא אומר. לכל רצף משפטים צריך להיות יעד ממוקד של המבט. מיקוד על תמונה מושך את המאזינים לתוך הדברים ומעורר אצלם התייחסות. להצליח בזה, פירושו להיות יותר אפקטיבי. בהרצאות ופרזנטציות משתמשים בשקופיות כדי להציג את התמונה – תצלום, גרף, נתון, סטטיסטיקה, מידע כלשהו. בסיפור סיפורים השקופיות נמצאות בדמיון של המאזינים. אין מצגת או מסמך נלווה. המאזינים יוצרים את התמונות, הם מאמינים להן, הם מחליטים מה המשמעות. זה אחד הכוחות החזקים של המדיום. תמונות ממוקדות בסיפורים הן סצנות שאנחנו רוצים להוביל אליהן את הדמיון של הקהל. שיתמקדו בתמונה שניה-שתיים, כי היא תעזור להם להבין טוב יותר את עלילת הסיפור ואת הדרמה הנבנית בתוכו. רק מה? בגלל [...]

By | 12 בינואר, 2020|טכניקות סטוריטלינג | תרגיל השבוע|

איפה הספקים הטובים כולם?

הספקים הטובים כולם עדיין ישנם רק שהם למדו הם למדו והם לא יחזרו, עד שתלמדו גם אתם. מה אתם צריכים ללמוד? הם אמרו לכם. שנים. לא הקשבתם. אין לי מושג מה חשבתם. תחשבו. תשאלו. אולי הם יענו. אולי לא. חלק מהם כבר לא יחזרו יותר, הם הלכו לשחק במקום אחר.   *בתשובה לשאלה שבזמן האחרון מגיעה אליי בקצב מטריד.

By | 8 בינואר, 2020|שיווק ואינטרט|

מחפשים משמעות? אתרו את התמה של הסיפור

לסיפורים יש עומק משום שיש בהם הד לרעיון, רעיון שמחבר בין הסיפור לחיים. להד הזה קוראים 'תמה' ובעברית קוראים לו לעיתים קרובות 'נושא'. זה לא מסר, זה לא מוסר השכל, זו לא תמצית העלילה בכמה מילים אלא הד לרעיון, בדרך כלל אוניברסאלי. משהו שמעסיק אנשים מתמיד. למה זה חשוב ראשית, כי התמה עוזרת גם למספר וגם למאזין לחוש משמעות בסיפור. אם אנחנו לא חשים בתמה, הסיפור לא רלוונטי עבורנו, מיותר. אנחנו עלולים לספר אותו בלי להרגיש שום קשר אליו, בלי להיות יכולים לעמוד מאחוריו, מה שממש לא כדאי לעשות. זה נשמע מנותק וטכני, גם אם משתדלים לספק בכל מני אמצעים דרמטיים תחושת התלהבות מהסיפור. שנית, אם אנחנו יודעים מה התמה, הידיעה הזו עוזרת לנו לקבל החלטות בעניין האופן בו נספר [...]

By | 5 בינואר, 2020|טכניקות סטוריטלינג | תרגיל השבוע|

תמונת פתיחה לסיפור על מסע אישי

בתרגיל הזה אני משתמשת בכל פעם שאני מנחה סדנאות 'סיפור על הדרך' או אנשים שמספרים סיפור מסע של עצמם. אלה סיפורים אישיים מאוד, וכל פרט בתוכם יקר לליבם של מי שחוו את המסע ומספרים עליו. אלא שהמאזינים, לא חוו את מה שחווה המספר. הם לא רואים בעיני רוחם את מה שהוא רואה. הם לא יודעים במה בדיוק למקד את המבט. לפעמים אין להם מספיק סימוכין תרבותי או חוויה קרובה להיאחז בה. אם אין להם במה למקד את המבט קרוב יחסית לתחילת הסיפור, הם יאבדו עניין די מהר. לא בגלל שהמספר והסיפור לא מעניינים אותם, אלא מפני שאין להם אחיזה. כשאין למאזין אחיזה, שום דבר לא מתעורר בו. בנוסף, המספר כאילו אומר לו "אני מסתדר בלעדיך". גם אם זו ממש לא [...]

By | 29 בדצמבר, 2019|טכניקות סטוריטלינג | תרגיל השבוע|

ומה קרה אחר כך? לתת דרור לדמיון

את הרעיון לנסח את התרגיל הזה שאבתי מילד בן ארבע. הוא הקשיב לסיפור שסיפרתי, ואחרי שבסיפור הדרקון טרף פרה וכמה כבשים, הוא שאל פתאום, "והוא השתמש בעצמות שלהם כדי לנקות בין השיניים?" זה נקרא לתת דרור לדמיון. לפתוח חלון לאפשרות חדשה. ההיפך מלהסתפק במה שנאמר כאילו זה כל מה שיש לדמיין. ההיפך מלאטום את כל הפתחים כדי להתמקד. היכולת להתמקד חשובה מאוד, לא פחות ממנה חשובה היכולת לתת דרור, לפתוח חלונות, לתת לאפשרויות חדשות להופיע. חשבתם פעם מה קרה לילד שאמר "המלך הוא ערום" אחרי שהסתיים טקסט הסיפור? אופס, יאמרו הציניקנים, בטח הרגו את השליח. יכול להיות, ויכול להיות שקרה אתו משהו אחר. ילד שיודע לראות את המציאות ולדברר אותה כמות שהיא בנוכחות המון אדם, מלך ושומרים – מה אנחנו [...]

By | 22 בדצמבר, 2019|טכניקות סטוריטלינג | תרגיל השבוע|

כמה עולה לשאול את האנשים הלא מתאימים את השאלה הלא נכונה

רבים מהדיירים בבניין משרדים רב קומתי בניו יורק התלוננו על זמני ההמתנה למעליות. בעיקר בשעת השיא, כך נראה להם, שירות המעליות היה ממש איטי ונמאס להם להמתין. חלק מהם הודיעו למנהלי האחזקה של הבניין שאם הבעיה לא תתוקן מידית, הם מבטלים את חוזה השכירות ועוברים למקום אחר. ההנהלה לקחה את האיום ברצינות, הזמינה מהנדסים וביקשה מהם לקבוע מה יהיה הפתרון הטוב ביותר. המהנדסים בדקו, דנו, והמליצו להזמין חברה שמתמחה בשיפור ביצועי מעליות, כדי שתאיץ את זמן הנסיעה. ההנהלה שכרה חברת מומחים לשיפור ביצועי מעליות, הם עבדו על מעלית אחת, אחר כך עבדו על המעלית השנייה, הצליחו להאיץ את מהירות הנסיעה במספר אחוזים, הגישו חשבונית ועזבו. אבל, הדיירים המשיכו להתלונן. ההנהלה ביקשה מחברת יחסי הציבור שלה לשווק את מהלך הבדיקה והתיקון. [...]

By | 20 בדצמבר, 2019|סיפורים קצרים|

טריק הבמה המסוכן של ביבי | אפקט התדהמה

את הביטוי 'אפקט התדהמה' (the awestruck effect) טבע החוקר יוהאן מנגס מאוניברסיטת ציריך. הביטוי מייצג תופעה מעניינת – מנהיגים ודוברים כריזמטיים גורמים למאזינים להם לדכא רגשות. האפקט הזה עובד חזק במיוחד אצל המאזינים שמאמינים בדוברים האלה מלכתחילה. דיכוי רגשות בונה לחץ פנימי שמקשה על חשיבה ביקורתית ועל היכולת להגיב לדברים מתוך שיקול דעת. מתישהו הלחץ צריך להשתחרר. השחרור יכול ללבוש גוונים אישיים וחברתיים חיוביים ולחילופין, השחרור עלול להביא לתוצאות מסוכנות. איך עושים את זה? בעזרת תבנית נאום שמתאימה לנאומים שמכוונים לעורר השראה ראשית, הם משקפים את הרגשות שכבר קיימים בקהל (ציבור המאזינים). אחר כך מטילים ספק ברגשות האלה ויוצרים בלבול אצל הקהל. ספק ובלבול הם ידידיו הטובים של מי שרוצה להחדיר רעיון לראשי האנשים. ספק ובלבול הם חלק מהמנגנון היעיל [...]

By | 5 בדצמבר, 2019|פרזנטציה ועמידה מול קהל|

איך מגיעים להאמין בסיפור 'ביבי קינג' ובאילו תנאים אנשים מניחים לסיפור כזה אחרי שהגיעו להאמין בו

זה טור דעה – קודם אישי, גם קצת מקצועי. הרבה דברים הניעו אותי לכתוב אותו. הקש היה המבט בעיניו של יואב קרקובסקי בזמן שסיקר את ההפגנה ברחבת מוזיאון תל אביב ב 26 נובמבר, והדברים שהוטחו כלפיו וסביבו. ליד זה, חוסר היכולת של אור הלר לנסות לרגע, רק לרגע, להקשיב מתוך אמפתיה למארגן ההפגנה שבכה כשביבי התקשר אליו. או פשוט לשתוק ולהקשיב למה שיש לבן אדם לומר כדי אולי להבין אותו. ועוד הרבה דברים, ברור. מה שמעניין אותי זה להבין התנהגות של אנשים דרך הסיפורים שהם מספרים לעצמם. לא מוציאה את עצמי מן הכלל. לסיפורים יש עצמה גדולה בהרבה משיש לנרטיבים. בעוד שנרטיבים עוסקים בעיקר בעבר (היה ככה, ואז קרה ככה, אכלו לי שתו לי, ואז עשיתי ככה וככה), סיפורים הם [...]

By | 3 בדצמבר, 2019|חברה|

פרויקט לארגו רזידנסיאס, ליסבון | התחדשות עירונית, הכללה תרבותית וחברתית

  פעמיים בשבוע נסעה הנערה מרתה סילבה לעיר הגדולה ליסבון כדי להגשים חלום – להיות רקדנית. פעמיים בשבוע הזהיר אותה אביה שלא תתקרב לשכונת אינטנדנטה ששמה יצא לשמצה. במהלך השנים בנתה לעצמה מרתה רקורד מפואר, בשנת 2004 עברה להתגורר בליסבון, וכמה שנים אחר כך ייסדה פרויקט שהיא גם יו"ר הדירקטוריון שלו: לארגו רזידנסיאס, בשכונת אינטנדנטה. הרעיון המרכזי בבסיס הפרויקט הוא חיבור בין עבר ועתיד של אזור עירוני. המקום מנוהל על ידי קואופרטיב מתוך מבנה משופץ המשמש אכסניה, מלון, מגורים לאמנים אורחים, ובית קפה. הוא לב פועם בשכונה שמשתנה במהירות, מוקד קהילתי עבור רבים מתושבי האזור, בית ליזמויות ופיתוח פרויקטים שיתמכו בהכללה תרבותית וחברתית של תושבי השכונה שהחיים של רבים מהם רעועים. הקמת הפרויקט פרויקט לארגו הותנע ב2011. בהתחלה, לא היה [...]

By | 25 בנובמבר, 2019|תרבות ואמנות|

דו"ח חדש: כיצד יכולה מעורבות המונית בעיצוב העתיד לפתור בעיות מורכבות

מכירים את זה שאתם באים לדבר עם נציג/ת רשות כלשהי, מדברים על יזמה או רעיון לפרויקט, מגישים מסמך או מציגים מצגת ומקבלים בחזרה "זה מעניין, תודה שבאת, יש לנו כבר תכניות עבודה מגובשות לשנה הקרובה?" במקרה הממש טוב? זה משום שרוב עובדי הרשויות – כל רשות – לא שמעו או לא לקחו ברצינות עדיין את רצונו, כוונתו, מוכנותו של ציבור לקחת חלק בפיתוח העתיד של עצמו ושל הסובבים אותו. גם זה במקרה הממש טוב. יותר שכיח לפגוש עובדי רשויות שפוחדים מיזמות של הציבור. אלא שהשינוי לכיוון עבודה משותפת של הרשויות והציבור הוא בלתי נמנע, לאט ובטוח. יותר אנשים רוצים להיות מעורבים בעיצוב חזון העתיד ומוכנים להתאמץ בשביל זה מעבר ל'לעשות לביתם'. הטעות של עובדי רשויות היא שהם לא מרימים את [...]

By | 19 בנובמבר, 2019|חברה, עתיד|
שינוי גודל גופנים
ניגודיות