תַּצְרוּם זום בליל הסדר | מדריך מזעור נזקים

גם אתם מתכוונים לגשר את ההרחקה החברתית בעזרת זום בליל הסדר, ולהפגיש את העץ המשפחתי לשירי פסח? מצפה לכם תַּצְרוּם (קקופוניה) שאתם לא מאמינים. לא מאמינים? נסו עכשיו – התחילו שיחת זום עם עוד אדם אחד ונסו לשיר יחד את 'אחד מי יודע'. את התוצאה שתקבלו הכפילו בהרבה אנשים באותו זום, עם רעשי רקע, עם יכולות גלישה של מכשירים שונים, עם הגדרות האודיו של זום, עם הבת-דודה שרוצה ללוות בגיטרה, עם הנכד שרוצה לשדר את ההילולה בפייסבוק-לייב ואתם יכולים לצפות למשהו שמסוגל לגרום לקורונה לתפוס את הראש בין הידיים ולשאול את עצמה "למה?!"

זום בליל הסדר – מדריך מזעור נזקים

נתחיל מהבסיס: זום זו תכנת ועידה. ועידות, בדרך כלל, מתנהלות לפי תכנית. יש מי שמוביל ומנחה את הועידה, יש סדר דוברים, יש נהלים לדיבור. ליל הסדר זו לא ועידה והוא לא מתנהל באותו אופן גם אם יש אם או אב סדר. ובכלל, יהודים לא לוקחים אליפות על דיבור לפי סדר בלי להתפרץ זה לדברי זה, שלא לדבר על ישראלים.

זום לא בנויה לסחוב אירוע אודיו סוער כמו ליל הסדר. הווידאו עובד לא רע כי כל אחד בחלון שלו, אבל בזירת האודיו קורה משהו אחר לגמרי. לכן, העצה הכי טובה שלי היא: סוף מעשה במחשבה תחילה + חזרה.

נגיע לזה, בינתיים כמה טיפים לאלה שלא ישקיעו מחשבה וחזרה תחילה. נמנעתי מלהיכנס לעניינים כמו שימוש במיקרופונים חיצוניים, הגדרות סאונד מורכבות ואפשרויות מתקדמות. מי שצריך את אלה סביר להניח שימצא.

עיכוב delay

כשמנסים לשיר יחד בזום, עיכוב היא הצרה הראשונה שמבחינים בה. זו צרה ברמת מכת מצריים. כל מצטרף נוסף לשירה יוצר עיכוב נוסף. עם כמה חלונות פתוחים בזום מובטח לכם שכשתגיעו ל"ואתא כלבא ונשך לשונרא" תשמעו גם "ואתא שונרא ואכלה לגדיא" וגם את השורה הראשונה מתגלגלת בעקבותיכם בעיכוב והדהוד שמפריעים להחליט איפה בשיר נמצאים בדיוק ומתי לקחת אוויר. פחות או יותר התופעה המתסכלת ביותר בתולדות השירה בציבור.

בנוסף, זום מחליטה את מי ישמעו מתי, והתוכנה מתעדפת קולות רמים וברורים. אם יש לכם סבתא ברוריה שאוהבת לשיר כמו שהיו שרים בפלמ"ח, היא לוקחת. וכשסבתא ברוריה לוקחת אוויר, מישהו אחר נכנס במקומה. כנראה איזה דוד משה ששר בקצב עצמאי. שורה תחתונה – זה לא עובד. זה מתסכל, גם מצחיק, בעיקר מתסכל.

אם יש לכולכם רצון טוב וחרף התסכול אתם מוכנים לצלוח את ים סוף, אין לכם בעיה. יישמע זוועות ותהיו מרוצים. עוד אפשרות היא לחלק את בתי השירים בין המשתתפים ואז תוכלו להתקדם באופן סביר.

הד ופידבק

הד זה הד, ופידבק זה הצפצוף הנוראי שבוקע ממערכת סאונד כשהמיקרופון והרמקולים קרובים מדי זה לזה. זום בליל הסדר מוסיף הד לעיכוב, ומזמן הרבה פידבקים. איך מתמודדים:

בזמן שאתם בזום עם כולם, דאגו לכך שבכל בית יפעל רק זום אחד על מכשיר אחד. אל תפתחו כמה מכשירים על זום באותו חלל.

השתדלו לכבות סלולריים בזמן שאתם בזום, או השאירו רק אחד דולק אם זה מכשיר הזום שלכם.

כדאי שתבדקו מראש לאיזה מחשב/נייד מהמכשירים שיש לכם בבית יש את המיקרופון הכי טוב. השתמשו רק במכשיר הזה לשירת הזום האדירה שלכם.

כבו את כל שאר המכשירים שמשמיעים סאונד בבית וראשונה לכולם – הטלוויזיה. דאגו לכבות אותה בכל הבתים שמשתתפים באותו זום.

כבו גם כל מכשיר אחר שיכול לקלוט ולשדר את הסאונד שעובר בזום. למשל, אם מישהו מכם מנסה לשדר את הזום לפייסבוק-לייב, תגלו שהסאונד מפייסבוק חוזר לכם לתוך הזום ויוצר הפרעה בלתי נסבלת. המלצתי – וותרו על פייסבוק-לייב אלא אם מי שמשדר אותו נמצא בחלל אחר והזום לא יכול לשמוע אותו.

בהגדרות האודיו של זום, סמנו ביטול הד אגרסיבי – הוראות לסעיף הזה תמצאו בחלק הבא. הפתרון הזה תלוי בכל מני משתנים ולא תמיד עובד.

מוצא אחרון – mute, השתק. אפשר לבקש מאנשים שיש להם רעשי רקע להשתיק את הזום שלהם. מארח השיחה, מי שהזמין את המשתתפים, יכול להשתיק את כולם – שזה די כייף, האמת. עם זאת, המשתתפים יכולים ל unmute את עצמם אז קחו בחשבון.

לא שומעים את הליווי וגם השירה לא משהו

אם יש לכם במשפחה אנשים שיודעים לשיר וללוות את עצמם בגיטרה, אקורדיון, או כל כלי ליווי אחר כולל פלייבק, תגלו שבזום קשה מאוד לשמוע שירה עם ליווי. את השירה שומעים ככה-ככה והליווי נשמע כמו תיקי (עדי אשכנזי) במערכון 'יומני היקר', רק קטוע.

הסיבה לכך היא שהתוכנה דוחסת את הסאונד כדי לחסוך במשאבים. כלומר, מה ששומעים בזום, זה לא מה ששומעים במציאות. אם אנחנו משתמשים בזום לשיחות ועידה, הדחיסה פחות מורגשת ולא באמת מפריעה. אבל שירה בצמד/משפחה קטנה ושירה עם ליווי בדחיסה, נשמעת אפססס – דחוס. איך מתירים את הדחיסה?

בצד של מארח השיחה – זה שמזמין את המשתתפים

פתחו את התוכנה וחפשו את כפתור ההגדרות במסך הפתיחה (קליק).

בניווט משמאל בחרו אודיו (קליק), ובתחתית מסך האודיו בחרו 'מתקדם' (קליק).

רואים למעלה את השורה שסימנתי באדום? כברירת מחדל, האופציה הזו אינה פעילה. אם מפעילים אותה, כל משתתפי השיחה יראו אצלם כפתור המאפשר להם להשמיע את 'סאונד המקור' – שזה איך שהם נשמעים ללא דחיסה. לכן, סמנו את האופציה (קליק).

בצד של המשתתפים בשיחה

אם מארח השיחה פתח את האפשרות לביטול דחיסה, תבחינו בכפתור שלא היה שם קודם. התבוננו על הפינה השמאלית העליונה של מסך הזום – רואים כפתור כחול שרשום עליו 'כבה סאונד מקור'? זה הכפתור לשחק בו כדי לגלות באיזה משני המצבים שומעים אתכם טוב יותר.

מה עם שלוש ההגדרות הנוספות?

במקום להשתמש ב'סאונד מקור', יש למארח עוד כמה אפשרויות לאיזון הסאונד. לכל אחת יש את הרווח וההפסד שלה. הצעתי – נסו את האפשרויות מראש, לפני ליל הסדר, כדי לגלות מה עובד הכי טוב עבורכם:

דיכוי קולות רקע קבועים כמו מזגן, מאוורר, מפל ביתי. זום מאפשרת לכם לבחור מתוך ארבע הגדרות – דיכוי אוטומטי (להחלטת התכנה), דיכוי מתון, דיכוי אגרסיבי וביטול הדיכוי (לאלה שהשקט עושה להם רע). כדי להחליט מה כדאי לבחור תצטרכו לקחת בחשבון גם את כוח המחשוב/אינטרנט שכל אופציה דורשת. אם חיבורי הרשת שלכם לא יציבים והאינטרנט מקרטע לפרקים, דיכוי אגרסיבי יכול לחבל לא רק ברעשי רקע, אלא גם באפשרות לשמוע אנשים מסוימים.

דיכוי קולות רקע אקראיים כמו גרירת כסאות, טריקת דלתות, הקלדה. הוראות כנ"ל.

ביטול הד הזכור לנו שלא לטובה מהסעיף הקודם. כאן יש שתי אפשריות – אוטומטי ודיכוי אגרסיבי. דיכוי אגרסיבי עלול לגרום לכך שקולכם יישמע קטוע. שווה בדיקה.

סוף מעשה במחשבה תחילה + חזרה

כמו שהבנתם, זום היא לא הפלטפורמה האידיאלית לכנס מקהלות. אלא שזה מה שיש כרגע, לכן כדאי לתכנן. להתייחס לכל העניין קצת יותר כמו ועידה. להחליט באיזו שעה נפגשים בזום, לקבוע מראש מי קורא איזה חלק בהגדה, מי שר איזה בית בכל שיר, מי מנחה במעברים בין הקטעים, מי אחראי על ענייני סאונד – כולל שליטה ב mute, ומי מחלק הוראות לאנשים שלא מבינים. לא תזיק גם חזרה קטנה, ותמיכה מראש לאלה שזום קצת קשה להם, במיוחד בקטע של לכוון את המצלמה לכיוון עצמם ולא לכיוון התקרה.

חג שמח וזום מבדח!

2020-04-06T11:34:57+03:00 6 באפריל, 2020|

מספרי סיפורים בהסגר | כמה הצעות פרקטיות

מספרי סיפורים בהסגר

מה עושים מספרי סיפורים בהסגר, כשאי אפשר לצאת ולפגוש קהל או זה את זה? אפשר לשבת בבית ולנסות לנחש אם הקורונה מתקרבת אליי או לא. אפשר לעשות את מה שעושים האיכרים שמגדלים אורז במהלך החודשיים בהם לא ניתן לעבד את השדות: תחזוקה.

אנחנו עמוק בתחילת מגפת הקורונה בישראל. החושך עדיין יורד מוקדם. אי אפשר להתרחק מהבית. אסור לפגוש אנשים. מכל ערוץ וצינור תקשורת מגיעות בדיחות, מגיעים סרטונים, הצעות לפעילות, שיעורים בזום, חדשות. ככל שעוברים הימים, יש פחות חשק לאוקיאנוס התכנים. זה הזמן לעשות מעשים שקשורים בלהיות מספרי סיפורים, בלתחזק את אש היצירה, בבית. בלי קהל.

הצעות פרקטיות

ללמוד סיפורים. מה עם להוסיף סיפור או כמה סיפורים לרפרטואר? אם אין לכם רעיון בשליפה, כדאי לחזור לסיפורים הישנים, ל"היה היה", לסיפורי עמים ומיתולוגיות. לא השתנינו יותר מדי באלפי השנים האחרונות. השאלות הגדולות הן עדיין השאלות הגדולות. אותם דברים עדיין חשובים לנו, רק הקצב השתנה מאוד. אולי תמצאו סיפור יפה, אולי הבנה חדשה אודות עצמכם, אולי תמצאו נחמה. יש הרבה מקומות באינטרנט בהם ניתן למצוא סיפורים כאלה, הנה כמה:

ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י) מאגר סיפורים גדול מכל תפוצות ישראל. כולל רשימת ספרים.

מס"ע – מרכז סיפורי עם ופולקלור, יואל פרץ דף הבית מסביר את עצמו.

פורום מספרי סיפורים ב'תפוז' תחת 'מאמרים' יש אסופה של כ 800 סיפורים, רובם סיפורי עמים. הפלטפורמה מיושנת, החיפוש לא משהו, הסיפורים שם.

ללמוד ז'אנר חדש של סיפורים. רוב מספרי הסיפורים מתמקדים בז'אנר או שניים. נסו ללמוד סיפור שעד עכשיו פחדתם לגעת בו. או סיפור שמתאים לקהל יעד שאתם לא רגילים לפגוש. או בסגנון שונה משלכם. או סיפור עתיק בעברית של ימי הביניים. או סיפור שדורש וירטואוזיות בהיגוד (שקשה לדבר אותו באופן קולח בלי לשבור שיניים או לאבד את הנשימה). אולי ספוקן-וורד? (נשים רגע בצד את העובדה שסיפור סיפורים הוא אמנות מילה מדוברת).

להתאמן על מיומנויות. עבודה קולית, עבודת תנועה, עבודה עם הקלטה או וידיאו כדי להאזין ולצפות בעצמכם, עיבוד סיפורים מהדף לדיבור ותקשורת עם קהל, שיפור דיקציה, עיבוד מחודש לסיפורים שאתם רגילים לספר, עבודה על מעגלי קשב וכו'.

להתאמן עם קולגה. בעת הזו למרבה הצער רק באמצעות סקייפ, זום, האנגאאוטס ודומיהם, אבל אפשר להפיק תועלת מאימון כזה. חלקו את הזמן ביניכם, החליטו על מה כל אחד מכם רוצה לעבוד ומה הוא רוצה מהצד השני, וקדימה, אימונים.

לספר סיפורים למי שנמצא קרוב. בין אם הוא נמצא באותו בית או מעבר למסך. המסך הוא לא מדיום מוצלח לסיפור סיפורים. עם זאת, אם אתם מספרים מתוך כוונה להגיע לאדם בצד השני, זה קצת יותר טוב.

לבקש ממישהו לספר לכם סיפור. זו מתנה גדולה לתת למישהו – לבקש ממנו לספר לכם סיפור. זה יכול להיות שרות נהדר לבריאות הנפש ותחושת החיבור של אנשים מבוגרים, לא רק.

לשפר את הצד הייצוגי/עסקי של העבודה. מתי בפעם האחרונה עדכנתם את תמונות הפרופיל שלכם באינטרנט? ומה עם כל ה'אודות' בכל מני מקומות, עדיין מייצג אתכם? והאתר או דף הפייסבוק, או הברושור? נראים מהמאה הקודמת? ומה עם לעשות קצת שיווק? נכון, כרגע אין לאף אחד ראש. כדאי שהחומרים שלכם יהיו מוכנים למתי שיהיה להם. הדברים האלה לוקחים זמן ועבודה.

ואם ממש לא מתחשק לכם כרגע להיות חרוצים, או שמתחשק לכם להיות עוד יותר חרוצים מהרשימה שפירטתי כאן, אולי תרצו ללמוד משהו חדש. אולי מיומנות חדשה, אולי מקצוע חדש, אולי תחביב חדש. אני החלטתי ללמוד לצייר בצבעי מים. התמונה בראש הדף – ציור שלי, יום שישי ללימוד עצמי מיוטיוב.

ימים טובים ותשמרו על כולנו.

2020-03-26T18:51:18+03:00 26 במרץ, 2020|

לא הבעיה שלנו

סיפור קצר - לא הבעיה שלנו

פרט מתוך ציור בורמזי

סיפור עם מבורמה ותאילנד

 

המלך ויועצו ישבו ליד החלון, נהנים מתקרובת של דבש על עוגיות אורז.

בזמן שאכלו נשענו על אדן חלון הארמון

והביטו ברחוב שלמרגלותיהם.

הם שוחחו על דא ועל הא.

המלך, שלא שם לב למעשיו,

טפטף טיפת דבש על אדן החלון.

"הו אדוני, הנח לי לנגב זאת," הציע היועץ.

"עזוב," אמר המלך.

"זו לא הבעיה שלנו. המשרתים ינקו זאת אחר כך."

 

בזמן שהשניים המשיכו לאכול דבש על עוגיות אורז,

החלה טיפת הדבש זורמת באיטיות במורד אדן החלון.

לבסוף נפלה בפלופ! אל הרחוב.

זבוב הגיע לשם, נחת על טיפת הדבש והחל את סעודתו.

מיד זינקה שממית מתחת למבנה הארמון ובהצלפה אחת

של לשונה הארוכה בלעה את הזבוב.

אבל חתול ראה את השממית והתנפל.

כלב זינק ממקומו ותקף את החתול!

 

"אדוני, נראה שיש למטה ברחוב מריבה בין כלב וחתול.

האם עלינו לקרוא למישהו כדי שיחדלו?"

"עזוב," אמר המלך.

"זו לא הבעיה שלנו."

אז הם המשיכו לנגוס בדבש על עוגיות אורז.

 

בינתיים הגיע בעליו של החתול והחל מכה את הכלב.

בעליו של הכלב הופיע והכה את החתול.

תוך זמן קצר החלו מכים זה את זה.

 

"אדוני, יש שני אנשים שם למטה המכים זה את זה ברחוב עכשיו.

לא יהיה זה מן הראוי לשלוח מישהו להפסיק אותם?"

המלך הביט למטה בעצלות.

"עזוב. זו לא הבעיה שלנו."

 

חבריו של בעל החתול התגודדו והחלו

לעודד אותו.

חבריו של בעל הכלב התאספו ועודדו אותו גם כן.

שתי הקבוצות הצטרפו למריבה.

 

"אדוני, יש כבר כמה אנשים ברחוב המכים זה את זה עכשיו.

אולי כדאי לקרוא למישהו שיפסיק זאת."

המלך לא טרח אפילו להביט.

אתם יכולים לנחש מה אמר.

 

חיילים הגיעו.

בתחילה ניסו להפריד בין הניצים.

אבל כששמעו את סיבת המריבה

צודדו חלק מהם בבעל החתול.

אחרים צודדו בבעל הכלב.

גם החיילים הצטרפו לקרב.

 

ברגע שהיו החיילים מעורבים, התפתחה המריבה למלחמת אזרחים.

בתים נשרפו עד היסוד.

אנשים נפגעו.

גם הארמון עלה באש.

המלך ויועצו עמדו, בוחנים את ההריסות.

"אולי," אמר המלך

"טעיתי?"

2020-03-24T09:57:19+03:00 24 במרץ, 2020|

קדחת בקתה | הישרדות רגשית בימי קורונה

על מה שמבוגרים יכולים לעשות כדי להתמודד עם קדחת בקתה, לשרוד את המצב הלא רגיל בו כל המשפחה תקועה בבית יחד לאורך זמן, וגם לשרוד אחד את השני. גילוי נאות: אני לא פסיכולוגית קלינית ולא שום דבר קרוב לזה. הדברים שכתובים כאן מבוססים על היגיון בריא וניסיון חיים, ואינם תחליף להתייעצות עם אנשי מקצוע.

אחת מתכניות הטלוויזיה היחידות שאני רואה, היא הסדרה Ben Fogle: New lives in the wild בערוץ 5 של ה BBC. בכל פרק, בן נוסע לחיות לשבוע עם אדם, זוג או משפחה שבחרו להשאיר מאחוריהם את מרוץ העכברים של העולם המודרני ולבנות חיים בפינה מרוחקת ומבודדת של העולם. מצד אחד, אי אפשר שלא להשתוקק לעזוב הכל וללכת בעקבותיהם. האנשים האלה חיים בנופים מדהימים, בשקט מעורר קנאה, קרוב מאוד לטבע, לאט, עם מעט מאוד רכוש, מפעילים את הגוף כמו שהוא בנוי לפעול ונושמים כמו שלבני אדם מגיע לנשום. מצד שני, אי אפשר לא לתהות איך בני זוג או משפחה שחיים כל הזמן בצמידות כזו, לפעמים מסוגרים בבית למשך רוב החורף, לא מתחילים מתישהו לרוץ אחד אחרי השני עם גרזנים.

'קדחת בקתה' קוראים לזה. אם תחפשו בגוגל בעברית תגלו שזה שמו של סרט אימה.

קדחת בקתה

קדחת בקתה

לפי ויקיפדיה באנגלית, קדחת בקתה אינה מחלה, אלא תגובה קלסטרופובית המתבטאת בעצבנות ובחוסר שקט קיצוני. היא מתרחשת כאשר אדם או קבוצה מוצאים את עצמם מבודדים, במקום מבודד, או נתקעים בתוך מגורים מוגבלים לתקופה ממושכת.

אנחנו עלולים לחוות קדחת בקתה בכל מני מצבי בידוד, אפילו בצימר שנמצא קצת יותר רחוק מהציוויליזציה ממה שאנחנו רגילים, או פשוט כשאנחנו נשארים בבית לבד יותר מדיי זמן. כשמשתלטת עלינו הקדחת אנחנו עשויים לרצות לישון יותר מדי, להתייחס בחוסר אמון למי שנמצא אתנו, לנסות להתגנב החוצה גם כשאסור או אי אפשר.

בואו נאמר כך – קדחת בקתה היא לא מחלה קטלנית למי שסובל ממנה ישירות, אבל היא בהחלט יכולה לגרום לנו למה שקוראים בשפת העם 'התחרפנות' ושאר מצבים רגשיים שצריך לנהל. אחרת אנחנו עלולים לקבל כמה החלטות לא הגיוניות ולעשות שטויות – יותר קטנות ופחות קטנות.

עוד דבר שגיליתי מניסיוני עם קדחת בקתה, קשור בתחושת זמן. אם בדרך כלל החיים עפים לי, במצב של סגר נדמה שימים ארוכים-א-ר-ו-כ-י-ם…ם….ם…..ם.

קורונה, אהובתי

לטובת 'שיטוח הגרף' משפחות שלמות תקועות עכשיו בבית. גם כשיוצאים החוצה אסור להתקהל, הורים עובדים או לפחות מנסים לעבוד מהבית, השגרה הפיזית משובשת, מבוגרים לא הולכים למכוני כושר, לבתי קפה ולכל שאר הסיבובים שעוזרים להם להתאוורר, ילדים לא משחקים עם כל החברים אלא רק עם דוגמית אם בכלל, בחוץ הטבע דווקא קורא לבוא, יש חשק, אין חשק, אינפוזיית החדשות מפמפמת הנחיות ופרשנויות דרך כל צינור ומכשיר, וזה עוד לפני שלקחנו בחשבון את טבעם של האנשים, את גילם של הילדים, את הטמפרמנט הכללי, את גודל הבית, מידת הפרטיות שאפשר לקבל (יכול להיות שאופן-ספייס לא היה רעיון כל כך טוב), ואת מידת היצירתיות של ההורים שפתאום מבינים מה זה אומר לעבוד בצוות הוואי ובידור של מלון באילת 24/7.

גם אם אתם רגילים לעבוד מהבית, התקופה הזו יכולה לשבש אתכם.

טוב, מה עושים?

אני מדלגת על החלק של מה עושים עם הילדים, ועל החלק של איך שומרים על סבא וסבתא. גם בגלל שבתור סבתא לארבעה זה די קורע שמסבירים בחדשות שצריך לשמור עליי (catch me if you can) גם כי יש מערכת חינוך, מומחים וכד', וגם כי אני לא מאמינה בתפיסת 'הילד/ים במרכז'.

עוברת לחלק של הגדולים, ולהלן אמא ואבא, אמא ואמא, אבא ואבא, וכל תיאור אחר לצמד המבוגרים שמובילים את התא המשפחתי או חיים בו יחד כבני זוג בלי ילדים.

תיאום ציפיות

מצב סגר או סגר חלקי דורש תיאום ציפיות כי הוא לא מצב רגיל, גם אם אתם בני זוג בלי ילדים בבית, יש לכם עבודה, תחביבים שאתם יכולים להמשיך לעסוק בהם, הרגלים שהקורונה לא חונקת והכל סבבה. משהו בכל זאת השתנה ועל כל אחד מכם השינוי משפיע אחרת. יכול להיות שאתם מסתגרים פנימה פתאום, פחות בא לכם לפגוש אנשים, יכול להיות שאתם פורחים מהסגר כי קיבלתם במתנה קצת שקט והזדמנות לעשות דברים שאתם לא מספיקים לעשות בשוטף ואתם מתעלמים מבן/בת הזוג כדי למצות את הזמן. בכל מקרה, זה דורש התאמות. מה האתגרים? מה ההזדמנויות? מה אתם צריכים מהצד השני במצב החדש הזה?

דברו גם על מה שאתם מרגישים

קל לשקוע לדיווחים זוגיים על מה קורה, מה אמרו בחדשות, איזה סרטון דאחקות-קורונה קיבלתם כרגע בווטסאפ, מה מצאתם ב CNN ולהתעלם מדיבור על רגשות. גם אם הרגשות מביכים, לא נוחים, לא קלים לשיתוף – דברו. זה יותר טוב מלהגיע למצב של פקעת עצבים רק בגלל הניסיון להחזיק פאסון בתוך הבקתה.

מסגרת

אני שומעת מהרבה אנשים שהאווירה מזכירה להם אווירת מלחמה. מישהו אמר תת מודע קולקטיבי ישראלי ולא קיבל? אווירת מלחמה זה אומר לא רק קמה סוטרהפרימת מסגרת לוחות זמנים ומי צריך להיות איפה ומתי. זה אומר שפחות שמים לב לאיך נראים, למה אוכלים ושותים, למה נכנס דרך האוזניים, לאם החלונות סגורים או פתוחים. יש איזה רעש רקע שמפריע להיות מודעים לגמרי ולהחזיק מסגרת. מלראות אנשים ברחוב, יש הרבה שנראים לי קצת 'פרומים'. אז אני מנחשת איך נראים אלה שלא יוצאים מהבית.

יפה שאנחנו מרגישים מספיק נוח זה בחברת זו כדי להיפרם, אבל לא הייתי נסחפת עם הפרימה הזו. אם אתם צריכים משהו שיעזור לכם להיאסף מחדש ולא מצליחים לגייס אותו מבפנים, צרו סיבה חיצונית: ארוחת ערב לאור נרות עם עוד זוג – גברים מבשלים, שגרת "הlook  של היום" ותעלו את זה לאינסטרגם, ומכאן אתם יכולים להפליג לאן שהדמיון שלכם ייקח אתכם. ערב משותף מול הטלוויזיה – לא חכמה. האנשים בטלוויזיה לא רואים אתכם ולא דורשים מכם להתאפס.

אופק

אנשים צריכים לראות אופק. גם אופק לסוף הקורונה אבל את זה אנחנו לא יודעים. אני מתכוונת לכך שהעיניים הפיזיות שלנו צריכות לראות אופק. רחוק. אם אנחנו לא רואים אופק, אנחנו מסתגרים ונהיים עצובים. אם אתם בבידוד, לכו לעמוד ליד החלון ואם הוא קרוב לבניין אחר תמצאו את הזווית בה אתם יכולים לראות הכי רחוק שאפשר. התבוננו לנקודת האופק למשך כמה דקות, כמה פעמים ביום.

אם אתם לא בבידוד, צאו החוצה וחפשו מקום בו אתם יכולים לראות אופק, מקום בו אתם יכולים ללכת לעבר האופק. האופציה הטובה מכולן היא ללכת למקום ממנו אתם יכולים לראות עד קצה האופק ללא הפרעה. לא כולם גרים קרוב לשפת הים, בנגב או בעמק יזרעאל, אבל אם תחפשו תמצאו אופק טוב.

תנועה וקול

בחרו דווקא את הפעילות הגופנית היותר מאומצת. לא חייבים מכון כושר כדי להפעיל לב-ריאה. יוטיוב יגיש לכם סרטונים שיוציאו לכם את המיץ בסלון, נסו ותיהנו. גם הקול הוא תנועה שצריכה לבוא לידי ביטוי. הסתגרות בבית גורמת לנו להנמיך את הקול יותר ויותר, אלא אם כבר התחרפנתם ואתם מוכנים להפגין את זה חיצונית. אז כדאי תוך כדי התעמלות גם לתת לקול לעבוד. אם לא נעים לכם מהסובבים, צרפו את הוצאת הקול לנשיפות תוך כדי התעמלות. זה תירוץ הגיוני. אם אתם רוצים לצרוח מרוב קדחת בקתה השתמשו בעצה הזו: המקום הכי טוב להסתיר גופה הוא בית קברות והמקום הכי טוב להסתיר עץ הוא יער. לכן, המקום הכי טוב להסתיר צעקות ונהמות הוא מסיבת צעקות משפחתית. לכו על זה.

תחושת הישג

לאלה מבינינו שחייבים לתקתק דברים, לעשות משהו, להשיג הישג: יש שתי אופציות. או שתחליטו שההישג שאתם שואפים אליו בהסתגרות הזו הוא כניעה ושזה בסדר לכם לתת לשעמום, לחוסר הכיוון ולבהייה להשתלט, או שתחליטו שההישג שאתם שואפים אליו הוא להספיק לעשות דברים שאתם לא עושים בדרך כלל כי אין זמן. כמו למיין את המגירות של השמונצעס, לשנות את סידור הרהיטים בבית, לצבוע קירות וכו'. אפשר גם להחליט על הישג משולב, בעיקר אם שניכם שואפים להישגים שונים בתכלית. אם אתם יודעים מה אתם רוצים ומיידעים אחת את השני, תחסכו לעצמכם חיכוכים מיותרים. אולי תרוויחו חיכוכים רצויים.

מרחב אישי

כביכול, אם כבר יש קדחת בקתה בסביבה, אז מה צריך עוד התבודדות בתוך ההתבודדות? אם אתם סגורים עם ילדים, המחשבה על התבודדות היא כביכול לא שגרתית. רק כביכול, כי גם כשיוצאים לחופשה משפחתית יכולה להצטבר תחושת חנק, קדחת בקתה, נכון? רובנו לא רגילים להיות זה עם זה באותו חלל למשך הרבה זמן. כדאי לכם ליצור בבית אזורי התבודדות. גם אם הבית קטן ורוב החלל פתוח, אפשר פוף פה, פינת התכרבלות שם, מקום לשמוע מוסיקה או פודקסטים עם אזניות בעוד פינה וכו'.

חשוב להכריז על הפינות כפינות וחשוב לקבוע כללים – כשמישהו פורש לפינה לא מפריעים לו, לא שואלים אותו אם הוא רוצה לשתות משהו ולא באים לתת חיבוק. עוזבים אותו לנפשו עד שהוא מתחבר בחזרה.

להישאר בקשר

טלוויזיה דלוקה ווטסאפים מטרטרים זה לא להישאר בקשר. להישאר בקשר זה איטלקים שרים סרנדות בחלונות, וזה להרים קשר דיגיטלי לקרובים והיקרים שלכם פעם ביום או יומיים כדי לדבר אתם ולהתמקד בשיחה אתם. זה גם לבדוק אם יש בסביבה הקרובה אדם שחי לבד ולהרים אתו קשר פעם ביום יומיים. בני אדם צריכים חברה אנושית שמקדישה להם זמן ותשומת לב. גם אתם.

פרויקט 100 ימים

מכירים את #the100daysproject ? השנה הוא מתחיל ב 7 באפריל אבל אתם לא חייבים לחכות. בוחרים פרויקט ומתמידים בו 100 ימים. תמצאו את שאר ההנחיות והכוונה לרעיונות באתר. אם תחשבו "ואם הקורונה תיגמר קודם?" הניחו למחשבה והתחילו את הפרויקט כי הוא יכול לעשות לכם טוב עם ובלי קשר ללו"ז של הקורונה.

יומן חוויה

קדחת בקתה יכולה לגרום לכזה חוסר שקט, שכתיבת יומן יכולה להיות הדבר האחרון שאתם רוצים לעשות. דווקא את חוסר השקט הזה יומן יכול להרגיע. יש כל מני יומנים ותרגילי כתיבה שיכולים לעזור, אני מציינת רק חלק: כתיבת דפי בוקר (דרך האמן/ג'וליה קמרון), יומן הוקרה – לרשום בכל יום שלושה דברים שאתם מוקירים עליהם תודה, יומן סיכום יום – שלושה דברים שאני מוקירה עליהם תודה או שלוש הפתעות משמחות, דבר או שניים שאני רוצה לעשות או להיות יותר טובה בהם מחר, ודבר אחד שלמדתי.

רק בריאות! גם רגשית, נפשית ורוחנית.

2020-03-16T08:48:32+03:00 16 במרץ, 2020|
שינוי גודל גופנים
ניגודיות