איפה הספקים הטובים כולם?

הספקים הטובים כולם עדיין ישנם

רק שהם למדו

הם למדו

והם לא יחזרו, עד שתלמדו גם אתם.

מה אתם צריכים ללמוד?

הם אמרו לכם. שנים.

לא הקשבתם.

אין לי מושג מה חשבתם.

תחשבו. תשאלו. אולי הם יענו.

אולי לא.

חלק מהם כבר לא יחזרו יותר,

הם הלכו לשחק במקום אחר.

 

*בתשובה לשאלה שבזמן האחרון מגיעה אליי בקצב מטריד.

2020-01-08T07:50:45+03:00 8 בינואר, 2020|

מחפשים משמעות? אתרו את התמה של הסיפור

לסיפורים יש עומק משום שיש בהם הד לרעיון, רעיון שמחבר בין הסיפור לחיים. להד הזה קוראים 'תמה' ובעברית קוראים לו לעיתים קרובות 'נושא'. זה לא מסר, זה לא מוסר השכל, זו לא תמצית העלילה בכמה מילים אלא הד לרעיון, בדרך כלל אוניברסאלי. משהו שמעסיק אנשים מתמיד.

למה זה חשוב

ראשית, כי התמה עוזרת גם למספר וגם למאזין לחוש משמעות בסיפור. אם אנחנו לא חשים בתמה, הסיפור לא רלוונטי עבורנו, מיותר. אנחנו עלולים לספר אותו בלי להרגיש שום קשר אליו, בלי להיות יכולים לעמוד מאחוריו, מה שממש לא כדאי לעשות. זה נשמע מנותק וטכני, גם אם משתדלים לספק בכל מני אמצעים דרמטיים תחושת התלהבות מהסיפור.

שנית, אם אנחנו יודעים מה התמה, הידיעה הזו עוזרת לנו לקבל החלטות בעניין האופן בו נספר את הסיפור: מה נדגיש ומה נבליע, איפה נאריך ואיפה נקצר, את מה נפרט ונצבע בבהירות ופרטים, ואת מה נטשטש.

איך מאתרים תמה

הדרך היותר קלה לאתר תמה של סיפור היא 'להתרחק' ממנו קצת ולשאול – על מה הסיפור? אני שמה לב לכך שכשאני שואלת אנשים את השאלה הזו, התשובה הראשונה שלהם היא תמצית הסיפור. למשל, "זה סיפור על איך ילד לימד את אבא שלו לקח בקשר לאיך שצריך להתייחס להורים מבוגרים." זו לא בדיוק תמה. לכן, שואלים שוב את אותה שאלה רק בשינוי קטן – על מה הסיפור, עבורך? השאלה השנייה הזו מחזירה בדרך כלל את התשובה שהיא תמה. גם בגלל שהיא מסמנת למי שעונה על השאלה, שהתשובה הראשונה היא כנראה לא התמה.

אין תמה 'נכונה'. כל אדם יראה בסיפור תמה שונה קצת או שונה מאוד. זה משום שנקודת המבט שלנו על הסיפור, קשורה במי שאנחנו ובמה שמעסיק אותנו אישית כרגע. לשאלה "על מה הסיפור?" יכולות להיות הרבה תשובות וזה בסדר גמור. העיקר הוא שיש תשובה.

התרגיל

קחו סיפור שאתם מכירים ושאלו "על מה הסיפור?" וגם "על מה הסיפור עבורי?" מה התשובות שנתתם לעצמכם? אם הן מתארות אירועים מרכזיים בסיפור, או שהן מציינות את הדמויות בסיפור, אתם עדיין לא שם. תמה נשמעת משהו כמו "זה סיפור על קנאה בין אחים" "זה סיפור על איך שקנאה מובילה לשנאה" "זה סיפור על זה שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות בטוחים שאנחנו יודעים את האמת" – אלה תמות.

אחרי שיש לכם תמה, קראו שוב את הסיפור לאור התמה שבחרתם. תוכלו להבחין בכך שפתאום יש פרטים שמתבלטים בהשוואה לפרטים אחרים. אולי יצוצו אצלכם רעיונות להרחבת הסיפור או לקיצורים במקומות מסוימים. משהו בנקודת המבט שלכם יתחדד. תהיה לכם הרגשה שהסיפור יותר 'זז קדימה' עבורכם. קחו את התחושות האלה והכניסו אותן לאיך שאתם מספרים את הסיפור.

איך מודדים התקדמות?

אתם רוצים להגיע ליכולת להבחין בתמות של סיפורים.

אתם רוצים להגיע ליכולת להבחין בתמות של סיפורים תוך זמן קצר יחסית, דקה-שתיים אחרי שסיימתם לקרוא או לשמוע את הסיפור.

אתם רוצים להגיע ליכולת ליישם יותר השפעות של התמה, על אופן הסיפור שלכם.

אתם רוצים להגיע ליכולת ליישם יותר השפעות של התמה, על אופן הסיפור שלכם, בלי לשנות את הטקסט, אלא רק באופן השימוש בקול ובמחוות גופניות.

2020-01-05T07:40:43+03:00 5 בינואר, 2020|

תמונת פתיחה לסיפור על מסע אישי

בתרגיל הזה אני משתמשת בכל פעם שאני מנחה סדנאות 'סיפור על הדרך' או אנשים שמספרים סיפור מסע של עצמם. אלה סיפורים אישיים מאוד, וכל פרט בתוכם יקר לליבם של מי שחוו את המסע ומספרים עליו.

אלא שהמאזינים, לא חוו את מה שחווה המספר. הם לא רואים בעיני רוחם את מה שהוא רואה. הם לא יודעים במה בדיוק למקד את המבט. לפעמים אין להם מספיק סימוכין תרבותי או חוויה קרובה להיאחז בה. אם אין להם במה למקד את המבט קרוב יחסית לתחילת הסיפור, הם יאבדו עניין די מהר. לא בגלל שהמספר והסיפור לא מעניינים אותם, אלא מפני שאין להם אחיזה. כשאין למאזין אחיזה, שום דבר לא מתעורר בו. בנוסף, המספר כאילו אומר לו "אני מסתדר בלעדיך". גם אם זו ממש לא כוונת המספר, זה חבל. סיפור סיפורים הוא יצירה משותפת.

התרגיל עוזר לזהות ולעגן תמונת פתיחה – גם עבור המספר וגם עבור המאזין. ממשק שממנו אפשר להמשיך יחד.

התרגיל

לכל מסע יש תחילת מסע. בכל מסע אנחנו עוזבים מקום שאולי נשוב אליו ואולי לא. אנחנו יוצאים לדרך ובלי שאנחנו מודעים לכך, תמונה מסוימת של המקום אותו עזבנו, צורבת את עצמה בזיכרוננו. עד שלא יבקשו מאתנו להתבונן בה, לא בטוח שנדע שהיא שם. הנה תמלול התרגיל:

"אנחנו עושים תרגיל בדמיון. יצאתם לדרך. הולכים, רוכבים, נוסעים, איך אתם מתקדמים? אתם לבד או יחד עם עוד אנשים? בעלי חיים? מה רואים מסביב? אור יום, שעת ערבית, לילה, שחר? מה שומעים? לאן אתם הולכים, יודעים? אולי מוליכים אתכם?

עכשיו חזרו בדמיונכם לאותו רגע אחרי היציאה, שאם תסתובבו לאחור, עדיין תוכלו לראות את המקום שעזבתם. מצאתם? עכשיו לאט לאט, הסתובבו 180 מעלות והסתכלו על התמונה שנגלית לעיניכם. מה אתם רואים? תארו כמה שיותר פרטים."

ברגע הזה של התרגיל הדגש הוא על פרטים שנקלטים בחושים. אם אפשר, עד לרמת ההבעה של דמויות ובעלי חיים.

השאלה הבאה תהיה, "מדוע לדעתך, זו התמונה שנקלטה אצלך בזיכרון?" ברור שיש לכך משמעות וכל אדם שמעורר את תמונת פתיחת המסע שלו, מוצא את המשמעות עבור עצמו. לאיתור תמונת הפתיחה של מסע אישי יש משמעות גם בהמשך הסיפור והחיים, לא מפרטת.

איך מודדים התקדמות?

לכל סיפור מסע שאתם רוצים לאתר עבורו תמונת פתיחה, תרגלו מספר פעמים. אתם רוצים להגיע ליכולת:

לייצב את תמונת הפתיחה. להסכים עם עצמכם שה'קליק' הספציפי מקובע ולא מרצד.

לתאר כמה שיותר פרטים שנקלטים בחושים. לא מסקנות, לא תובנות, לא ניחושים – מראה, קולות, ריח, תחושה על העור, טעם, תחושה רגשית.

להסביר לעצמכם בכנות, מדוע דווקא התמונה הזו.

אימון נעים!

2019-12-27T14:14:25+03:00 29 בדצמבר, 2019|
שינוי גודל גופנים
ניגודיות