אני לא יודעת מה קיוויתם שתהיינה תוצאות הבחירות. יכול להיות שאתם שמחים, יכול להיות שאתם כועסים. אני יודעת מה אני רוצה: שהרעל בין אנשים יתכווץ עד ייעלם. ראינו, שמענו, נשמנו ממנו יותר מדיי. גם אלה שלא שותפים להרעלה, גם אלה שממש שמים את עצמם על קו חזית המלחמה ברעל, נגועים בנזקי הרעלה כפויה. נושמים אוויר מזוהם.

מה הוביל אנשים לגדף, לקלל, להשמיץ, לכנות בכינויים נוראיים, לאיים, להשחיר, ללעוג, להטיח עלבון, להתנשא, לנהוג באלימות מילולית, פיזית, כלכלית, להלבין פנים, להכשיל, להדיר, לפסול במחי יד, להתעלם, להחרים, לבייש – אני מניחה שלאלה שבחרו להתנהל כך יש סיבות שהם רואים כמוצדקות.

השאלה שלי היא אם הם לקחו בחשבון גם את האחרים. את אלה שעליהם הם החליטו לשחרר חיצים משוחים ברעל. את אלה שלידם הם הזרימו את הרעל, וירו חיצים גם עליהם אם הם 'העזו' להגיב, לנסות להרגיע, לנסות להציע שיש דברים שלא אומרים או כותבים. יש דברים שלא אומרים או כותבים.

'לקחו בחשבון' הכוונה – ניסו לעמוד בנעליו של אחר, להבין מדוע הוא נוהג כפי שהוא נוהג. לפי איך שזה נראה על הפידים בפייסבוק ובטוויטר ולפי איך שזה נשמע ברחוב ובשיחות סלון, מרבית האנשים לא מעוניינים להבין את עמדת האחר.

אני לא מתכוונת לאלה שברור שהם פועלים מכוונת זדון. שההתנהגות שלהם, הדברים שהם אומרים ועושים, מעידים על כוונה לפגוע, לפלג, לעורר ריב כדי להרוס, לפגוע, לגזול לטובת אינטרסים שלהם, על חשבון כל האחרים.

אני מתכוונת לאלה, והם הרוב, ששולחים חיצי רעל לכיוון מי שלא חושב או נוהג כמותם. שמשוכנעים שמי שלא מסכים אתם ומתנהג כמותם הוא אויב נורא או סתם אידיוט. שבטוחים שסיפורים סותרים לא יכולים לחיות זה בצד זה מתוך כבוד הדדי. שדוחפים רעל כדי לנסות ולהשתיק בכוח סיפורים שונים מהסיפור שלהם, כולל את האנשים שמספרים אותם.

אני מתכוונת גם לאלה שאולי לא מתכוונים לפגוע באף אחד או לא מודעים לכך שהם פוגעים – אבל לא עושים שום מאמץ, אפילו קטן, לנסות ולהבין את העמדות, ההתנהגות והבחירות או חוסר-הברירה של אחרים.

מאחורי תוצאות הבחירות יש איזו בגרות ובעיקר, יש תקוות. הבסיסית מכולן היא תקווה לאווירה טובה יותר בין אנשים. ליכולת להתנהל יחד, עם המחלוקות, לטובת שלם טוב יותר. הלל ושמאי הצליחו להבין זה את זה ולהשלים זה את זה בלי להסכים, לא?

הגיע זמן אמפתיה. בלעדיה, השינוי הפוליטי הוא פחות או יותר רק אירוע טכני. תוצאות הבחירות מעידות על כך שכסך הכל אזרחים בעלי זכות בחירה שדאגו לממש את הזכות – אנחנו מוכנים לנסות להבין זה את זה ולהסכים שלא חייבים להסכים.

השאלה היא אם אנחנו עדיין זוכרים איפה הנחנו את האמפתיה ואם אנחנו מוכנים להתאמן עליה עד שהיכולת שלנו להיות אמפתיים תתחזק. כי מבוגרים אמפתיים וילדים אמפתיים הם יצורים שממש כייף לדבר אתם ולהיות אתם. גם כשלא מסכימים אתם על כלום.

את אותו דבר הייתי כותבת גם אם תוצאות הבחירות היו אחרות. אי אפשר להמשיך עם כל הרעל הזה.