את פייסבוק אני לא אוהבת מרגע שפגשתי בה. בעיניי זו פלטפורמה שהנוכחות בה כופה התנהלות לא טבעית ולא מכבדת בכל מיני רמות. פייסבוק מרגישה לי כמו ניסוי ענק ולא מפוקח בבני אדם, זירה עצומה להפקרות. אלא שבשונה מ"בעל זבוב" פייסבוק לא קורית על אי נידח והיא לא סיפור. היא היבשת המרכזית ביום-יום של הרבה אנשים.

יש שרצים לספר לי על "הדברים הטובים שבלי פייסבוק לא היו קורים". דברים טובים יכולים לקרות גם בלי פייסבוק. אם לא הדברים האלה, דברים אחרים. אנשים שרוצים לעשות טוב יודעים לעשות טוב מלפני פייסבוק וגם הרבה אחרי שפייסבוק תתפרק מכאן. דברים טובים זו ממש לא הבעיה שלי עם פייסבוק.

מה עם הדברים הלא טובים?

מה עם זה שבסביבה כמו פייסבוק אנשים רבים מתגלגלים להתנהגות שמזכירה את הקהל בקרבות גלדיאטורים? מה עם זה שיש מי שמלבים את האש הנוראה הזו? שמוכרים להמון העם לחם ושעשועים כדי להסיח את דעתנו מכמה רומסים אותנו?

כבר למדתי שאין מה להמשיך בכיוון הזה. אנשים לא אוהבים לקרוא את מה שהם לא רוצים לדעת.

לא עשיתי לך לייק בפייסבוק כי אני משתדלת להיות שם כמה שפחות. פייסבוק פוגעת ביכולת היצירה שלי. כשאני שם, אני מנסה להתאים את עצמי לסגנון תקשורת שלא מוציא ממני את המיטב. אני גם עושה את זה גרוע. השיתוף בפייסבוק לא משביח אצלי כלום – לא את היצירה שלי ולא את הכלים. פוטנציאל החשיפה או השיווק של עבודה מהסוג שאני עושה לא מתממש במקום כמו פייסבוק. מתאימות לי יותר פלטפורמות אחרות. חוץ מזה, ממתי נהיה כל השיתוף הזה תנאי הכרחי ליצירה? הוא לא, אלא אם היצירה בנויה על שימוש באנשים ובתקשורת ביניהם. Readymade מתגובות פייסבוק זה לא התחום שלי באמנות.