מספרי סיפורים | סטוריטלינג

איך עובדים על סיפור | ביקור שלישי, נקודת המבט

אוגוסט 28, 2017
איך עובדים על סיפור ביקור שלישי נקודת המבט
נקודת המבט של מספרי סיפורים על הסיפורים שאנחנו מספרים, מאפשרת לנו לנווט בביטחה דרך האירוע הסיפורי.

צעד מרכזי בלימוד הסיפור הוא מציאת הדבר החשוב ביותר למספר – נקודת המבט דרכה יספר את הסיפור. לכל מספר יש נקודת מבט שונה על סיפור, וכל אלמנט של מעשה הסיפור יושפע מנקודת המבט שיבחר. בגלל כמות המשתנים, אין אירוע סיפורי זהה לאירוע סיפורי אחר. המספר צריך לקבוע לעצמו נקודת מבט בעזרתה ישאף דרך האירוע הסיפורי, יביא את המעשה לכדי השלמה ואת המאזין לחוף מבטחים. לאותו מספר יכולות להיות נקודות מבט נוספות על אותו סיפור, אך בזמן ביצוע, אסור שהן תאפלנה על נקודת המבט שבחר לפעם הזו. אחרת, הוא יישמע מבולבל, לא בטוח, משהו שקשה להסכים ללכת אתו.

נקודת המבט של המספר היא כמו מגדלור לקברניט

דומה הדבר לספינה המפליגה בים. הקברניט קובע לאיזה יעד הוא מבקש להגיע ועליו הוא מתביית. בכל אחת מן ההפלגות לאותו יעד יהיה מצב הרוחות וזרמי המים שונה, הקברניט יצטרך להתחשב בכך ולשנות את הוראותיו בהתאם. אלא אם יתערבו כוחות יוצאים מגדר הרגיל, הוא תמיד יגיע אל היעד שהגדיר מראש. הגדרת נקודת מבט של מספר דומה לתפקיד המגדלור עבור קברניט. ברגע שידוע מה היעד ואיפה המגדלור, אפשר להתחיל לתכנן את הדרך שתוביל לשם ולהיות גמישים לכל מה שיקרה בדרך, ללא חשש.

לא תמיד יזהה הקהל את נקודת המבט שבחר המספר. למען האמת זה בכלל לא משנה כי לכל מאזין יש את נקודת המבט שלו. אך תמיד תהייה הרגשה שהמספר מחובר לסיפור ומוביל אותו בביטחון. למאזין הרבה יותר קל להסכים ללכת אתו. מי שלמדו אצלי סביר ששמעו את הדוגמה הבאה לחשיבות ולעוצמה של קביעת נקודת מבט. כאן בהשמטת פרטים מזהים:

לפני שנים ביקשו ממני לספר כמה סיפורים עתיקים באירוע השקה של ספר. שלחו לי את הספר, קראתי סיפור אחרי סיפור אחרי סיפור, בלי יכולת למצוא חיבור או קשר, אפילו לא לסיפור אחד באסופה. ההיפך – התקשיתי להאמין שמישהו מוכן להאמין לסיפורים הללו שהיו מלאים בורות בהיגיון שעמד מאחוריהם. מה שנקרא "לא מחזיקים מים". אלא שמה לעשות – המון אנשים האמינו ועדיין מאמינים בסיפורים הללו בכל ליבם.

בוקר אחד הגיעה אלי לביקור מספרת סיפורים אחרת. היא ראתה את הספר על השולחן ואותי מעליו מנידה בראשי לאות שבר. סיפרתי לה מה הבעיה. הסיפור על הבעיה היה כנראה כל-כך סוחף שהיא חייכה ואמרה, "הנה נקודת המבט שלך. אמרת אותה ממש כרגע – אני לא מאמינה שאנשים מאמינים בשטויות האלה! – תעבדי עם זה."

ועבדתי עם זה. מהפה יצאו מילות הסיפורים וקול מלא להט, כשנקודת המבט שמאחוריו הייתה "אני לא מאמינה שאנשים…" לפי התגובות, הקהל היה ממש אתי בתוך הסיפור, בחוויה רגשית חזקה. אם למספר יש נקודת מבט ברורה והוא גוזר מתוכה את אופן הביצוע, המאזין אתו.

איך קובעים נקודת מבט על סיפור

בחרו סיפור. למדו עליו ועל הרקע ממנו צמח כמה שיותר: סיפורים אחרים מאותו רקע, תמונות של מקומות המוזכרים בסיפור, מוסיקה משם, מידע היסטורי אם יש, סוגי מקצועות, רהיטים, מאכלים, תפקידים וכו' – כמה שיותר. המטרה של התחקיר הזה היא להבין את הסיפור. לא רק בניתוח ספרותי או כמו שהוא נוגע בכם, אלא מתוך הרקע, מהשורש, מאיך שמבינות אותו הדמויות שחיות בתוכו. תחקירים כאלה שינו וחידדו את נקודת המבט שלי על סיפורים יותר מפעם אחת.

למדו את הטקסט. כדאי להתחיל בהנחיות לביקור ראשון וביקור שני.

נסו להבין מה עמדתכם לגבי המתרחש בסיפור. כמו לכל אדם, גם למספרי סיפורים יש השקפת עולם, פרדיגמות לפיהן אנחנו חיים ופועלים, דעות. מה עמדתכם? אם אתם רגילים לשאלה "איפה זה פוגש אתכם?" גם טוב. חשוב להדגיש שזה לא רק בסדר גמור שלמספר תהיה עמדה בנוגע לסיפור; כמו שציינתי בתחילת הדברים – זה חיוני. עם זאת חשוב להדגיש לא פחות – את העמדה או נקודת המבט שלכם על הסיפור, אתם שומרים לעצמכם. לא מעניינו של אף אדם לדעת מה אתם חושבים על מה שקורה בסיפור או מה תפקידו בעולם. תארו לעצמכם מה היה קורה אם האנשים ששמעו אותי מספרת באירוע ההשקה, היו יודעים את נקודת המבט שלי…

ספרו את הסיפור לעצמכם מספר פעמים כשאתם מקפידים לבדוק אם אופן הסיפור נובע מנקודת המבט שלכם. כדי להבין את החלק הזה אני חוזרת לסיפור שמלווה את סדרת הרשומות הזו:

הלך נווד לאורך הנחל וראה במורד הדרך אישה מבוגרת יושבת על הגדה ובוהה במים. ישב לידה ושאל "יש לך אולי משהו לאכול?" ענתה

"כן. יש בתרמילי קצת מזון. פתח וקח מה שתרצה." פתח הנווד את תרמילה של האישה המבוגרת ובצד חצי כיכר לחם וחריץ גבינה חריפה ראה יהלום גדול מונח, סתם כך. אחז את היהלום בידו ושאל "ואת זה, אני יכול לקחת?" "כן," ענתה האישה המבוגרת.

קם ממקומו שמח וטוב לב ויצא לדרכו כשהוא אוחז במה שיביא לו עושר גדול. אחר כברת דרך עצר, חזר ואמר "איני רוצה את היהלום. אני רוצה את מה שאפשר לך לתת לי אותו."

[הרימה האישה הזקנה את מבטה, פשטה את ידה ואמרה "אם כך, תן לי אותו…"]

הנה כמה נקודות מבט על הסיפור, וודאי שיש עוד:

"היזהר במה שאתה מבקש, כי מישהו ייתן לך את זה"

"לא כל אישה מבוגרת שבוהה בנחל היא פראיירית שאפשר לעבוד עליה"

"אפשר ללמוד שיעור מכל אחד ובכל רגע"

"שים את הכסף איפה שהפה שלך מדבר"

אם אבחר בנקודת המבט הראשונה או הרביעית, הדגש בביצוע על דמות הנווד יהיה גדול מהדגש על דמות האישה. אם אבחר בנקודת המבט השנייה, הדגש הגדול יהיה על דמות האישה. אם אבחר בשלישית, הדגש יהיה פחות או יותר זהה. הדגשים הללו ישפיעו גם על הקול שלי ועל המחוות וההבעות שתלוונה את הדמויות בסיפור. גם על מידת הפעולה שאתן לביצוע של כל דמות, גם על פיסוק הסיפור ובחירת המיקום לפאוזות דרמטיות ופחות דרמטיות. נסו בעצמכם.

ספרו את הסיפור לאחרים כמה פעמים, בעיקר לאנשים אתם אתם יכולים גם לשוחח על הסיפור ועל הביצוע, על ההתלבטויות והבחירות שלכם. השיחות האלה עוזרות לחדד ולדייק את נקודת המבט האמתית שלכם.

ספרו את הסיפור לקבוצה של אנשים. אחרי כל "הרצה" כזו הקדישו קצת זמן לרפלקציה. האם היו רגעים בסיפור ששכחתם? האם השכחה הזו קרתה יותר מפעם אחת? האם היו רגעים בסיפור בהם נדמה שהקהל הולך לאיבוד? שהוא לא אתכם? יכול להיות שהחלקים או הרגעים האלה אינם מחוברים לנקודת המבט שלכם, אלא מסופרים טכנית או כבדרך אגב. לא חשבתם עד הסוף איך אתם רותמים אותם. בדקו את עצמכם.

אחרי כל זה, פשוט ספרו את הסיפור לקהל כפי שאתם מרגישים באותו רגע שצריך לספר אותו. מה שיקרה בדרך יקרה, אבל אתם תגיעו אל היעד. או כמו שמברכים בין מספרי סיפורים:

הלוואי ותשכח את הסיפור רגע לפני שתפתח את הפה, ותמציא אותו מחדש.

בהצלחה!

Tweet about this on TwitterShare on LinkedInShare on Facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.