סטוריטלינג: תרגיל השבוע2019-12-30T07:11:46+03:00

סטוריטלינג, סיפור סיפורים: תרגיל השבוע

אי אפשר ללמוד לספר סיפורים בלי להתאמן. אז במסגרת 'לימודי המשך' להרצאה סיפורים שעושים את העבודה, אני מפרסמת תרגיל שבועי. קחו, התאמנו על התרגיל כמה שיותר פעמים במהלך השבוע. בכל תרגיל אני מפרטת איך אתם יכולים לדעת אם אתם מתקדמים.

ברקע לתרגיל אני מסבירה קצת מאיפה הגיע הרעיון לתרגיל או מדוע הוא נראה לי רלוונטי. אני לא מפרטת את המיומנויות שניתן לחזק בעזרת כל תרגיל או למי זה מתאים. מדובר בעשרות מיומנויות ובמאות יישומים אפשריים. כל הניתוח-יתר הזה רק מפריע. התרגילים מתאימים לכולם כמו שלנשום מתאים לכולם. אם יש לי סיבה מיוחדת להצביע על מיומנות או יישום ספציפי, אני מצרפת את ההסבר.

נוכחות גופנית בעמידה מול קהל

מרכיב מרכזי באפקטיביות של אנשי במה קשור בעבודת גוף. עבודת גוף כוללת כמה מרכיבים וראשון לכולם הוא איך אתם נוכחים גופנית בעמידה ובישיבה. נוכחות גופנית בעמידה מול קהל – עקרונות בסיסיים גוף. עמידה נכונה עוזרת לכם 'למלא' את הבמה ומאפשרת לכם גמישות תנועה. היא מספקת לקהל תחושת נוכחות שמזמינה גם אותו להיות נוכח, עוזרת לו להתמקד, ומקטינה הסחות דעת. התוצאה היא התחושה שיש אפשרות לקשר דו-כיווני – מהבמה לקהל ומהקהל לבמה – ערוץ לתקשורת הדדית. עמדו ישר כשכפות הרגליים מופרדות זו מזו ברוחב הכתפיים. הכתפיים וקצות כפות הרגליים פונות לקהל. עמידה חזיתית ישרה ופתוחה, נתפסת כנוכחת, כנה ובטוחה. מהמצב הזה גם קל לצאת למצבים גופניים אחרים, ולחזור. ידיים. על הבמה אתם צריכים אותן בעיקר כדי לבצע מחוות מכוונות, וכדי לקצר [...]

פיתוח יכולת התבוננות ותיאור

לפני הרבה שנים, כש'הקאמרי' עוד עבד בפרישמן פינת דיזנגוף, הלכתי עם אבא שלי להצגה. במבואה לאולם התכנסו באי התיאטרון. ביניהם, דמות יוצאת דופן בלבושה. אבא שלי אמר, "תארי אותו, רק מה שאת רואה, בלי מסקנות." לדמות הזו, שעמדה עם הגב אלינו, הייתה צמה שחורה ארוכה ודקה שהשתלשלה בקו ישר מתחת לכיפה גדולה, רקומה בשלל צבעים. גופה עטוי טוניקה מבד צהוב מבריק, רקום בדוגמת פרחים עדינה. מעליה כפתן באורך המותניים, כהה יותר, רקום גם הוא. את הטוניקה המשיכו מכנסי משי שחורים. כפות הרגליים נתונות בכפכפים שטוחים, צהובים אם אני לא טועה, קצת מעוקלים כלפי מעלה בקצה. מאוד רציתי לומר לאבי שהדוגמאות הרקומות והנעליים, בצירוף הצמה הארוכה, נראו סיניים. אבל זו הייתה מסקנה, אז לא אמרתי. התיאור השביע את רצונו של השואל. [...]

אל תשאירו את התמונה תלויה על הקיר

כל מי שמדבר עם קהל שואף להוביל את המאזינים להתמקד בתמונה שתעזור לתקף את מה שהוא אומר. לכל רצף משפטים צריך להיות יעד ממוקד של המבט. מיקוד על תמונה מושך את המאזינים לתוך הדברים ומעורר אצלם התייחסות. להצליח בזה, פירושו להיות יותר אפקטיבי. בהרצאות ופרזנטציות משתמשים בשקופיות כדי להציג את התמונה – תצלום, גרף, נתון, סטטיסטיקה, מידע כלשהו. בסיפור סיפורים השקופיות נמצאות בדמיון של המאזינים. אין מצגת או מסמך נלווה. המאזינים יוצרים את התמונות, הם מאמינים להן, הם מחליטים מה המשמעות. זה אחד הכוחות החזקים של המדיום. תמונות ממוקדות בסיפורים הן סצנות שאנחנו רוצים להוביל אליהן את הדמיון של הקהל. שיתמקדו בתמונה שניה-שתיים, כי היא תעזור להם להבין טוב יותר את עלילת הסיפור ואת הדרמה הנבנית בתוכו. רק מה? בגלל [...]

מחפשים משמעות? אתרו את התמה של הסיפור

לסיפורים יש עומק משום שיש בהם הד לרעיון, רעיון שמחבר בין הסיפור לחיים. להד הזה קוראים 'תמה' ובעברית קוראים לו לעיתים קרובות 'נושא'. זה לא מסר, זה לא מוסר השכל, זו לא תמצית העלילה בכמה מילים אלא הד לרעיון, בדרך כלל אוניברסאלי. משהו שמעסיק אנשים מתמיד. למה זה חשוב ראשית, כי התמה עוזרת גם למספר וגם למאזין לחוש משמעות בסיפור. אם אנחנו לא חשים בתמה, הסיפור לא רלוונטי עבורנו, מיותר. אנחנו עלולים לספר אותו בלי להרגיש שום קשר אליו, בלי להיות יכולים לעמוד מאחוריו, מה שממש לא כדאי לעשות. זה נשמע מנותק וטכני, גם אם משתדלים לספק בכל מני אמצעים דרמטיים תחושת התלהבות מהסיפור. שנית, אם אנחנו יודעים מה התמה, הידיעה הזו עוזרת לנו לקבל החלטות בעניין האופן בו נספר [...]

תמונת פתיחה לסיפור על מסע אישי

בתרגיל הזה אני משתמשת בכל פעם שאני מנחה סדנאות 'סיפור על הדרך' או אנשים שמספרים סיפור מסע של עצמם. אלה סיפורים אישיים מאוד, וכל פרט בתוכם יקר לליבם של מי שחוו את המסע ומספרים עליו. אלא שהמאזינים, לא חוו את מה שחווה המספר. הם לא רואים בעיני רוחם את מה שהוא רואה. הם לא יודעים במה בדיוק למקד את המבט. לפעמים אין להם מספיק סימוכין תרבותי או חוויה קרובה להיאחז בה. אם אין להם במה למקד את המבט קרוב יחסית לתחילת הסיפור, הם יאבדו עניין די מהר. לא בגלל שהמספר והסיפור לא מעניינים אותם, אלא מפני שאין להם אחיזה. כשאין למאזין אחיזה, שום דבר לא מתעורר בו. בנוסף, המספר כאילו אומר לו "אני מסתדר בלעדיך". גם אם זו ממש לא [...]

ומה קרה אחר כך? לתת דרור לדמיון

את הרעיון לנסח את התרגיל הזה שאבתי מילד בן ארבע. הוא הקשיב לסיפור שסיפרתי, ואחרי שבסיפור הדרקון טרף פרה וכמה כבשים, הוא שאל פתאום, "והוא השתמש בעצמות שלהם כדי לנקות בין השיניים?" זה נקרא לתת דרור לדמיון. לפתוח חלון לאפשרות חדשה. ההיפך מלהסתפק במה שנאמר כאילו זה כל מה שיש לדמיין. ההיפך מלאטום את כל הפתחים כדי להתמקד. היכולת להתמקד חשובה מאוד, לא פחות ממנה חשובה היכולת לתת דרור, לפתוח חלונות, לתת לאפשרויות חדשות להופיע. חשבתם פעם מה קרה לילד שאמר "המלך הוא ערום" אחרי שהסתיים טקסט הסיפור? אופס, יאמרו הציניקנים, בטח הרגו את השליח. יכול להיות, ויכול להיות שקרה אתו משהו אחר. ילד שיודע לראות את המציאות ולדברר אותה כמות שהיא בנוכחות המון אדם, מלך ושומרים – מה אנחנו [...]

שינוי גודל גופנים
ניגודיות