דו"ח חדש: כיצד יכולה מעורבות המונית בעיצוב העתיד לפתור בעיות מורכבות

מכירים את זה שאתם באים לדבר עם נציג/ת רשות כלשהי, מדברים על יזמה או רעיון לפרויקט, מגישים מסמך או מציגים מצגת ומקבלים בחזרה "זה מעניין, תודה שבאת, יש לנו כבר תכניות עבודה מגובשות לשנה הקרובה?" במקרה הממש טוב?

זה משום שרוב עובדי הרשויות – כל רשות – לא שמעו או לא לקחו ברצינות עדיין את רצונו, כוונתו, מוכנותו של ציבור לקחת חלק בפיתוח העתיד של עצמו ושל הסובבים אותו. גם זה במקרה הממש טוב. יותר שכיח לפגוש עובדי רשויות שפוחדים מיזמות של הציבור.

אלא שהשינוי לכיוון עבודה משותפת של הרשויות והציבור הוא בלתי נמנע, לאט ובטוח. יותר אנשים רוצים להיות מעורבים בעיצוב חזון העתיד ומוכנים להתאמץ בשביל זה מעבר ל'לעשות לביתם'. הטעות של עובדי רשויות היא שהם לא מרימים את הכפפה מספיק מהר. במקום לחשוב מה כן ואיך אפשר לעבוד יחד, הם נצמדים למה לא ומגדרים את עצמם ממפגש עם אזרחים בכל מני אמתלות.

הרשויות מפסידות את כל היצירתיות, האכפתיות, המסוגלות, הידע, הניסיון והמשאבים שציבור מסוגל לגייס ולהעמיד לרשות מטרה משותפת. בהתנהלות ה'לא' הן גם מקוממות עליהן את הציבור. בדיוק אותו ציבור שהן אמורות לשרת. הן גם חוסמות את האפשרות של אזרחים לחוות יותר תחושות של מסוגלות, שייכות ורווחה. שזה החלק העגום ביותר בעיניי.

יש כבר בארץ משהו התחלתי בכיוון, ראו 'שיתוף ציבור'. יש רשויות שמשתמשות בפורום תושבים וועדות אסטרטגיות, השאלה היא כמה הדברים באמת משפיעים על תכניות העבודה ועל העבודה בפועל.

עם הביקורת, רצוי לדעתי לחשוב כל הזמן על מה כן. על מה שציבור יכול לעשות כדי לעזור לעובדי רשויות ללמוד את מה שהם לא יודעים. ללמוד בטוב, לפתוח את הראש, להכיר מודלים שכבר עובדים, ללכת יחד גם בעניין הזה. כי אם יודעים מה הדרך, יותר קל להחליט שמנסים ללכת בה.

אני מפנה אתכם לפוסט ודו"ח חדש ומצוין של קרן החדשנות Nesta, שיש הרבה מה לאסוף ממנו. הדו"ח כתוב אנגלית, אם אתם פעילים בעניין שיתוף הציבור, מעורבות המונית וכל כותרת אחרת שמייצגת רצון של אזרחים לעבוד עם רשויות ו/או רצון של רשויות לעבוד עם הציבור – לטעמי הדו"ח שווה לכם את המאמץ הקטן של תרגום. כאן המקור, כאן תרגום הפוסט המקורי:

העתיד שלנו: על ידי האנשים, עבור האנשים

מעבר לפורום תושבים ומעורבות ציבורית מסורתית, טכניקות עתיד משתפות (שזו הגדרה קצת שונה משיתופיות – הערה שלי) עוזרות לאנשים לפתח דימוי קולקטיבי של העתיד שהם רוצים, כך שנוכל לקבל החלטות טובות ומושכלות יותר.

על ממשלות, מנהיגי ערים, מוסדות ציבור, מממנים והחברה האזרחית להיות בחזית הגישה הזו, לתמוך בה באמצעות מימון, אסטרטגיה ופרקטיקום.

המדריך שלנו מכיל הצעות מעשיות כיצד לעשות זאת. הדוגמאות כוללות:

  • ביצוע מחקר במימון ציבורי, ממוקד משימות, שהדטה עליו הוא מתבסס מגיע מתרגילים הבנויים מתוך תפיסת עתיד משתף.
  • יצירת חקיקה חדשה המחייבת מחלקות ממשלה (בריטניה במקרה הזה) להשתמש בגישות אלה כדי לתרום לקבלת החלטות ואסטרטגיות.
  • הטמעת גישות אלה במסגרת יכולת שירות המדינה ומסגרות מקבילות לשלטון מקומי ולארגוני צדקה.

סוף ציטוט, הדו"ח עצמו נמצא כאן, מעניין ונוח לקריאה.

למי שלא מכיר, Nesta היא קרן חדשנות בריטית העוסקת במחקר והפקת דו"חות לשימוש מקבלי החלטות, קובעי מדיניות ופעילים בתחומים אזרחיים. המטרה שלהם לדבריהם, היא להפוך רעיונות נועזים למציאות ולשנות חיים לטובה. תחומי החדשנות בהם עוסקת הקרן הם כלכלה יצירתית ותרבות, חינוך, חדשנות בממשל, בריאות, מדיניות חדשנות, צפי עתיד. הם טובים במיוחד בפרויקטים בתחומי בינה מלאכותית, אינטליגנציה קולקטיבית, ניתוח נתונים, הכללה פיננסית, עתיד העבודה והכישורים. יצא לי לשמוע חוקר בכיר שלהם באקדמיה של ה OECD. מלבד נועם הליכות ורהיטות, הבן אדם מדבר על סטטיסטיקות ואנליזות כאילו שהוא מדבר שירה. בחיי שמרתק. ולא פחות חשוב – כל הגישה שלהם לשימוש בטכנולוגיה מתקדמת נשענת על שדרה אתית מוצקה – לטובת האדם ולא לטובת ניצול חולשות האדם.

2019-11-19T09:15:29+03:00 19 בנובמבר, 2019|

תיבת נוח בעין כרמל ומחשבות על השקעה בנכסי תרבות

תיבת נוח סיפור של מקום עין כרמל

ביום שישי האחרון התקיים בעין כרמל שיח תרבות שהתארח ב"תיבת נוח – סיפור של מקום". חלל לא גדול, מעוצב בניקיון נעים לעין, המאכלס חלק מאוסף גדול של חפצים שאסף נוח להב ז"ל, מותיקי קיבוץ עין כרמל. עמוד תווך שרבים הכירו גם מחוץ לגבולות הקיבוץ והאזור. את האוסף שמרה ואצרה ורדה אשתו, הרוח החיה והמקסימה שפגשתי לראשונה ביום שישי. ההחלטה של הקיבוץ לשמר את האוסף ולבנות לו מוזיאון קטן אך מכובד ומזמין, מעידה בין השאר על הכרה בחשיבותו של אוסף כזה לתרבות המקומית. עוד יותר מזה, הכרה בחשיבות המעשה שעשה נוח.

בדברים שנשאה ורדה, אמרה בין השאר שהאוסף מייצג עבר, שהמפגש לשיח תרבות הוא ההווה ושהיא מקווה שמכאן ואילך יתפתח עתיד. המוחשי קיים, מייצר הרבה תגובות נוסטלגיות אצל מי שהדברים נוגעים להם, הרבה סיפורים על מה ואיך היה פעם, בעבר. עכשיו צריך לקחת את זה קדימה, לבנות את העתיד מתוך המורשת, עם קשר לעבר וגם עם כנפיים לעוף קדימה.

מה שבעיקר תפס אותי במפגש המסוים הזה ובמקום המסוים הזה, היא תחושת געגוע לנכסי תרבות לא מוחשיים, לערכים, לביחד, לטקסים, לקירבה, לעשייה משותפת, לדברים שבנו אצל האנשים תחושת שייכות. כמו שאמר אחד הנוכחים – עם כל פועלו העצום של נוח, מה שהוא הכי היה זה חבר. את זה, אי אפשר לשים על מדף במוזיאון.

בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר השקעות בנכסי תרבות. אלא שרוב ההשקעות הן בנכסי תרבות מוחשיים – מבנים, אתרים, ספריות, מאגרים, אמנות חזותית, מתקנים, והרבה פחות השקעות בנכסים לא מוחשיים, הרוח שאנחנו מתגעגעים אליה, שנושבת בין הכתלים, שהיא לא רק נוסטלגית אלא משמשת מקפצה לעתיד. דרך אחת שנדמה לרבים שהיא פתרון טוב קשורה במילה "סיפור". העין פוגשת את המילה הזו שוב ושוב, הציבור מוזמן לתרום סיפורים על העלייה לישראל, על חיי עבר בתפוצות, פרויקטים של תיעוד סיפורי חיים מתרבים בקצב מרשים, פרויקטים בתחום הקולנוע והמדיה החדשה לא מפסיקים להדהד "סיפור".

מעבר לחשיבות שיש במתן עדות על אירועי חיים וסיפורי חיים, מעבר לחשיבות שיש במעשה ההקשבה לסיפור או לנרטיב של אחר, הנכסים האלה נוחתים לתוך מאגרים ובמרבית המקרים זו תחנתם האחרונה. מי ישמע או יראה אותם? איך הם מעניינים לטובת העתיד מעבר לשימור?  בזה משקיעים קמצוץ.

עם כל הכבוד לשימור ונוסטלגיה, נכסים לא מוחשיים הם חומר חי. כדי שהם יוכלו לתרום לנו את ערכם התרבותי, צריך להשקיע בהם ובעבודה הושטפת אתם לא פחות, אם לא יותר מהשקעות בנכסי תרבות מוחשיים.

בכל מקרה: "תיבת נוח – סיפור של מקום" חצרות האמנים בעין כרמל, צמוד לחלק האחורי של קפה זהרה. שווה ביקור, חפשו את ורדה. כי מעבר לעובדה שהיא שימרה ואצרה את האוסף, וברור שהיא קשורה אליו בנימי נפשה, היא זו שיכולה לחבר עבורנו את הלא מוחשי עם קערת אמייל שרשום עליה "קערת ההקצפה של שפרה". מובטח לכם שבאותו רגע קערת האמייל תהפוך ללא סתם עוד פיילה.

2019-11-17T08:53:12+03:00 17 בנובמבר, 2019|

דיבור מול קהל | איך לוודא שהזמן לצדכם

מכירים את ההרגשה שהזמן עובד נגדכם כשאתם בתפקיד דיבור מול קהל? גם הקהל מכיר אותה… הנה טיפ שתוכלו ליישם בכל פעם שאתם נמצאים במרכז תשומת הלב וצריכים להרצות, לדבר בפנל, או לספר סיפור מול קהל –

עוד לא פיטרו אף אחד או כעסו על מישהו שדיבר קצת פחות מהזמן שהוקצב לו

לעומת זאת, הרבה אנשים לא קיבלו הזמנה חוזרת וחטפו מכה למוניטין שלהם בגלל שהם עברו את מסגרת הזמן, ולא היו מאורגנים מספיק לתת לקהל את מה שהוא בא לשמוע.

קהל מעריך דוברים שמתחשבים בו ונותנים לו כמה דקות נשימה בינם לבין הדבר הבא. אם תשימו לב, מקצוענים בדיבור לא עוברים את הזמן. לא רק זה – אם חותכים להם את מסגרת הזמן אפילו דקה לפני שהם עולים לדבר, גם אז הם לא עוברים את הזמן. היכולת הזו היא סימן מובהק למקצוענות. זה אומר שאתם יודעים בדיוק מה אתם עושים. לעבור את הזמן או למרוח זמן זו התנהלות חובבנית.

אם מקצרים לכם את מסגרת הזמן קצת לפני שאתם עולים לבמה, אל תתנצלו בפני הקהל על מה שהוא לא יקבל כי אתם נאלצים לקצר. יודעים למה?

עיתונאי נסע לסקר שכונה באחד הפרברים של עיר גדולה. כשמצא את הרחוב הראשי של השכונה, התיישב בבית קפה וצפה בעוברים והשבים. השעה הייתה ארבע אחרי הצהריים וכמה חבורות של ילדים הסתובבו על המדרכות. לא רחוק מבית הקפה עמדה חנות ממתקים. ילדים צבאו עליה ללא הפסקה. ממול עמדה עוד חנות ממתקים שאף ילד לא ניגש אליה.

העיתונאי עקב אחרי הילדים. כשלא היה יכול יותר להכיל את הסקרנות שלו ניגש אליהם ושאל, "אני רואה שיש כאן שתי חנויות ממתקים. מדוע כולכם קונים רק בחנות הזו ולא בשנייה?" אחד הילדים ענה מיד, "כי המוכרת בחנות השנייה גונבת לנו ממתקים!"

"גונבת לכם ממתקים?" שאל העיתונאי בהתפעלות, "אתה בטוח? איך היא עושה את זה בדיוק?" "בוא, נראה לך," ענה הילד ובלי לחכות חצה את הכביש לכיוון חנות הממתקים שלא היה בה אפילו ילד אחד. חבורת הילדים והעיתונאי הלכו אחריו וכולם נכנסו לתוך החנות.

"הנה," אמר הילד, "תסתכל טוב טוב ותראה איך היא גונבת." הילד ביקש מהמוכרת 100 גר' סוכריות טופי. היא פתחה שקית נייר, אספה כף גדולה של סוכריות מתוך מיכל, שפכה אותן לתוך השקית והניחה אותה על המשקל. המאזניים הראו 110 גר'. המוכרת הוציאה שתי סוכריות מהשקית והחזירה אותן למיכל. "ראית?!" אמר הילד לעיתונאי, "היא גנבה לנו שתי סוכריות!" המוכרת לא כל כך הבינה במה מדובר. רק מסרה את השקית וחיכתה לתשלום.

העיתונאי חייך. "עכשיו אני רוצה לראות את החנות השנייה," אמר לילד. חצו כולם את הכביש בחזרה ונכנסו לחנות הממתקים. העיתונאי הציע לילד את הכסף הדרוש וחיכה לראות מה יתרחש.

הילד ביקש מהמוכרת 100 גר' סוכריות טופי. היא פתחה שקית נייר, אספה כף גדולה של סוכריות מתוך מיכל, שפכה אותן לתוך השקית והניחה אותה על המשקל. המאזניים הראו 90 גר' והמוכרת הוסיפה שתי סוכריות לשקית. "ראית?!" אמר הילד לעיתונאי, "היא נתנה לנו במתנה שתי סוכריות! היא מוכרת טובה!" המוכרת לא כל כך הבינה במה מדובר. רק מסרה את השקית וחיכתה לתשלום.

אז אל תספרו לקהל שאתם לוקחים לו שתי סוכריות… כשאתם בתפקיד דיבור מול קהל עלו לדבר, היו אפקטיביים במסגרת הזמן שנקבע לכם ותנו לקהל כמה דקות לנשום לפני שהם עוברים לדבר הבא.

2019-11-03T14:30:31+03:00 3 בנובמבר, 2019|

ויאמר אחרת | קבוצת מספרי הסיפורים של זית מספרים ומחדשים טקסטים עבריים קלאסיים

לוגיסטיקה

רביעי | 30 אוקטובר |  א' חשוון | 20:30 | בית העם חיבת ציון | כניסה 35 ₪

על המופע

השנה השלמתי חמש שנים של הנחיית בית מדרש למספרי סיפורים. אני נפרדת. אישית, המופע הוא סיכום ופרידה. עשינו הרבה דברים יפים במהלך חמש השנים האלה. חלק גדול כוון להתעמקות בתפקידו הקהילתי של מספר סיפורים. כך שהערב הזה הוא גם דרך להחזיר לקהילת זית ולאנשי העמק.

בשונה ממה שאנחנו עושים בדרך כלל, הפעם ביקשתי להיצמד לטקסטים. כל מספרת ומספר בחרו לעצמם טקסט עברי שלדעתם הוא טקסט קאנוני, סמלי במיוחד בעיניי הציבור או שלדעתם ראוי להיות כזה. כולם חקרו ודרשו בטקסט לעמקי עומקים. יש להם חיבור פנימי לטקסט, יש להם דעה ופרשנות.

אבל, דרישת הביצוע שלי הגבילה אותם: הם חייבים לבצע את הטקסט ככתובו. אסור להם להוסיף לתוכו, לגרוע ממנו או לפרש אותו לאזני הציבור. מותר להם לעטוף אותו או להצמיד אותו לטקסט סיפורי אחר. מה שבמיוחד נדרש הוא להוציא את מה שיש להם לומר אך ורק דרך הביצוע הקולי ודרך המחוות שיבחרו להביא אל הבמה.

מה אתם הולכים לשמוע? טקסטים מוכרים מאוד (ברובם), שנשמעים שונה ממה שהורגלנו לשמוע. ביצועים עם טעינה רגשית ברורה, לעיתים קרובות לופתת, שפותחת אפשרות לשמוע את הטקסט מחדש. הפרשנות היא באזני המאזין.

"ויאמר" היא מילה שמדליקה את האור, מעוררת את התודעה. "אחרת" זו אלטרנטיבה. לשם אנחנו מכוונים.

אם אתם אוהבים להקשיב ללב דרך טקסטים, שירים, וצלילים, אל תחמיצו את המופע המיוחד הזה.

2019-10-23T08:22:41+03:00 23 באוקטובר, 2019|
שינוי גודל גופנים
ניגודיות